כל מה שחשוב ויפה
דורון בדוח קרן, Can/t Touch This
דורון בדוח קרן, Can/t Touch This

הרשימה המשותפת // 21.9.23

דורון בדוח קרן בגלריה פוסט; אתי אברג׳ל במרכז לאמנות עכשווית; מקבץ תערוכות חדש בגלריה 2 בעין הוד; אלנה צ׳רטי שטיין ודניאל רוטברט במרכז לאמנות עכשווית רמלה; על החיים ועל המוות בגלריה זוזו  

דורון בדוח קרן בגלריה פוסט

Can/t Touch This, תערוכת יחיד לדורון בדוח קרן, תפתח הערב (21.9) בגלריה פוסט ברמת השרון (אוצרות: לימור מרגוליס ויובל סער). בדוח קרן מעצב ויוצר עולמות בשילוב הבינה המלאכותית. הוא לא רואה בה עוד טכנולוגיה חדשה, אלא מרגיש שהוא יצר איתה קשר ודיאלוג כנים, בעבודה משותפת בין שתי ישויות יוצרות. ״אני זורק רעיונות והיא משיבה לי פרשנויות. ביחד אנחנו מזקקים, מדייקים ובוראים עולמות ותרבויות״.

עבודתו עם הבינה המלאכותית נעה במנעד שבין שני עולמות. באחד ניכר שהוא פרי הדמיון (והמכונה); בשני הוא יוצר תוצרים שנראים פיזיים ואמיתיים לחלוטין. אולם הוא לא רק מוקסם ממה שהכלים הטכנולוגיים החדישים מאפשרים: תוך השפעות מתורות הזן־בודהיזם וההינדואיזם, הוא בוחן את נוכחות הטבע במרחב הווירטואלי ואת התרגום שלו חזרה אל המרחב הפיזי.

בדוח קרן מציג דיאלוג חדש שנוצר סביב תהליכי יצירה, עבודה ואסתטיקה, בעידן החדש של הבינה המלאכותית, ומעלה שאלות כמו איך תתבטא הכמיהה שלנו לטבע, בעתיד שבו נוכל לדמיין וליצור כל דבר שנרצה? אלו צורות וחומרים חדשים יצוצו? איך אפשר ליצור חוויה רגשית אותנטית בתוך המרחב הווירטואלי?

לכבוד התערוכה ביצע בדוח קרן מהלך הפוך: את האובייקטים שיצר במרחב הווירטואלי, אלו שנתנו לה את שמה – Can't Touch This – הוא מחזיר אל המרחב הפיזי, באמצעות דגמים מוקטנים של מספר אובייקטים מהקולקציה שהודפסו במדפסת תלת־ממד. בנוסף הוא מציג סרט קצר שמנפיש את סיפור הבריאה של הקולקציה, שגם הוא נעשה בבינה מלאכותית. כך, הוא בוחן את היחסים הסימביוטיים בין הדיגיטלי והפיזי, במטרה לגשר על הפער ביניהם וליצור חוויות משמעותיות הקשורות בכמיהה האנושית לשייכות, נוחות ותחושת מקום.


אתי אברג׳ל במרכז לאמנות עכשווית

״מֶמוּאָר״, תערוכת יחיד לאתי אברג׳ל תפתח הערב (21.9) במרכז לאמנות עכשווית (CCA) בתל אביב (אוצרת: תמר מרגלית). עבודתה של אברג׳ל מייצרת מערכת יחסים דינמית בין מיצב ופיסול, יצירתה היא לא רק תלויית מקום אלא גם במידה רבה נעשית במקום, מתוך רצון להתייחס לחלל התצוגה כסביבה אנושית נושמת, כזו שחיו ופעלו בה.

התערוכה תכלול שני פרקים שונים המיועדים לשתי הקומות של המרכז: בקומת הקרקע יוצג מיצב המורכב בין היתר ממזרני ברוקד, פיגום עץ דמוי משרבייה שיתנשא עד למרפסת מעל, וגוף ספירלי דמוי נברשת. המארג הסבוך ייפרם בקומה מעל, שם יוצגו פסלים בודדים במרחב הגלריה על גבי פדסטלים באופן שיאפשר מבט מסוג אחר, שבו ניתן לתפוס כל אובייקט בכללותו ולרדת לעומקו. יחד, שני הפרקים ימחישו כיצד המיצב תלוי החלל של אברג׳ל ניתן לפירוק ליחידות שונות שלהן, תמהיל או ״קוד גנטי״ זהה למכלול.

אתי אברג׳ל, ממואר. צילום: יסמין להב

אתי אברג׳ל, ממואר. צילום: יסמין להב

אתי אברג׳ל, סלים. צילום: יסמין להב

אתי אברג׳ל, סלים. צילום: יסמין להב


מקבץ תערוכות חדש בגלריה 2 בעין הוד

״כאילו חיכו לנו אלף שנים״ – מקבץ תערוכות חדש ייפתח בשבת (23.9) בגלריה 2 לאמנות עכשווית בעין הוד (אוצרת: צאלה קוטלר הדרי). המקבץ יעסוק במתח שבין מקום מפלט למקום שנפלטו ממנו, ויציג לראשונה את אוסף האמנות של עין הוד. התערוכה הקבוצתית ״כאילו חיכו לנו אלף שנים – מקום מפלט״ תעסוק במרחב של עין הוד (עין חוד) כמקום מפלט עבור גרעין האמנים המייסדים.

התערוכה ״מקום נפלט״ תעסוק בנקודות העיוורון בעת ניסוח הנרטיב של מציאת מקום מפלט. כמו חוק טבע אקולוגי מקום מפלט של אחד יהיה תמיד גם ״מקום נפלט״ לאחר – דחיקה טריטוריאלית או תודעתית של בית, משאבים וזיכרון קולקטיבי. התערוכה ״נשאר בעין הוד; מחשבות על אוסף״ תציג לראשונה את אוסף האמנות של ארכיון עין הוד שהחל כמפעלה של האמנית אורה להב שאלתיאל (2017-1936), ממייסדות עין הוד, שאספה עבודות אמנות של אמני הכפר, לאחר שהלכו לעולמם. כמו כן, תצוגת עבודות של האמנית סימה סלונים, מיצב זמני ״מפה מודרכת 1:1״ של האמנית לידה שרת מסד במסגרת תכנית הרזידנסי בעין הוד, וקיר אמן למאיירת איה גורדון נוי, תושבת עין הוד.

יונתן בלום, שבחים

יונתן בלום, שבחים

גיא סער, רוסו קוטפי כוכבים

גיא סער, רוסו קוטפי כוכבים

אנה איילת אפל, קיצוץ בנטיעות. צילום: אריאל ורהפטיג ונציאן

אנה איילת אפל, קיצוץ בנטיעות. צילום: אריאל ורהפטיג ונציאן


birds

אלנה צ׳רטי שטיין ודניאל רוטברט במרכז לאמנות עכשווית רמלה

שתי תערוכות חדשות מוצגות במרכז לאמנות עכשווית רמלה (אוצרת: סמדר שפי): ״המקום בו שבילים נפגשים״ – תערוכת יחיד לאלנה צ׳רטי שטיין מוצגת בחלל המרכז ברחוב הרצל. התערוכה היא מיצב שמכסה את כל חלל המרכז וכולל ציור על זכוכית, ציור קיר ובעיקר שינוי של החלל על ידי בניית מסלולי הליכה וכיסוי הרצפה. צ׳רטי שטיין עוסקת ברוחני שאינו דתי וזאת לאור התחושה שהיחס בין האדם לעולם משתנה : שינויי האקלים מורגשים היטב. אלו פורמים את מה שנדמה היה כסדרי עולם: החל מהנחות וידיעה של מתי והיכן קר או חם ועד לשאלה מהו אנושי.

״רמלה אנתרופוקן״ – תערוכת יחיד לדניאל רוטברט מוצגת בבריכת הקשתות בעיר. רוטברט, אמן רב־תחומי וסופר, עוסק בסוגיות אקולוגיות דרך מיצבים במקורות מים ברחבי העולם שבהם הוא מציג פסלי זכוכית ואלומיניום צפים. אל בריכת הקשתות התוודע לפני מספר שנים כחלק ממחקר על מאגרי מים עתיקים. התערוכה מסכמת שלוש שנות מחקר ויצירה סביב מאגר המים בין 1,200 שנה, בעיר רמלה.

אלנה צ׳רטי שטיין, המקום בו שבילים נפגשים. צילום: דניאל לזרטו

אלנה צ׳רטי שטיין, המקום בו שבילים נפגשים. צילום: דניאל לזרטו

דניאל רוטברט


על החיים ועל המוות בגלריה זוזו

״על החיים ועל המוות״, תערוכה קבוצתית, תפתח ביום שישי (22.9) בגלריה זוזו בעמק חפר (אוצרת: נטע גל־עצמון). התערוכה מציגה פרשנות ישראלית עכשווית לז׳אנר ציורי הוואניטס שהתפתח בצרפת ובהולנד של המאה ה־17. ז׳אנר זה (הקשור בסוגת הטבע הדומם) קושר משמעות פילוסופית דתית לחפצים הביתיים, מדגיש את ארעיות החיים, את היות הכול בר חלוף, הבל הבלים. ציורים אלה היוו תזכורת לגבי חוסר התועלת וחוסר התוחלת שבהישגים החומריים, ותחת זאת הדגישו את ארעיותו של היופי הגופני, את חלוף הזמן ואת המוות הבלתי נמנע המצפה לכל חי. בתערוכה זו, מעבר למבט הרפלקסיבי התוך אומנותי, מתקיים גם רובד אקטואלי המתייחס למציאות חיים רוויית מלחמות ואלימות.

אילת כרמי. צילום: דימה ולרשטיין

אילת כרמי. צילום: דימה ולרשטיין

נזקט אקיג׳י ושחר מרקוס. צילום: בן הרצוג

נזקט אקיג׳י ושחר מרקוס. צילום: בן הרצוג

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden