כל מה שחשוב ויפה
אבנר שר, ״אל עבר״ במוזיאון יפו. צילומים: שהם אפרתי
אבנר שר, ״אל עבר״ במוזיאון יפו. צילומים: שהם אפרתי

הרשימה המשותפת // 28.9.23

אבנר שר במוזיאון יפו; שנות השישים הארוכות בבניין אורי ליפשיץ; בוגרי.ות שנקר במוזיאון הפסיפס בלוד; אורית מזוריק פייגלין בגלריה פריסקופ; דין מנשרוף במלון Artist; עמית סליקטר ושנסלה מונגוזה באברהם הוסטל

אבנר שר במוזיאון יפו

״אל עבר״, תערוכת יחיד לאמן והאדריכל אבנר שר, תפתח הערב (28.9) במוזיאון יפו (אוצר: יובל סער). שר יצר במיוחד עבור החלל עבודות המתכתבות עם ההיסטוריה החומרית והתרבותית של יפו – עיר עתיקה ששימשה כעיר הנמל ההיסטורית של ירושלים, החליפה לאורך אלפי שנים ידיים רבות, חלפו בה תרבויות, דתות ושפות שהותירו חותמן וגם בימינו היא ממשיכה להוות מגרש משחקים לפרויקטים של בינוי שישנו שוב את אופייה.

בהשראת חדרי פלאות היסטוריים מתקופת הרנסנס, שהיו המוזיאונים הראשונים בעולם וכללו אוספים אקלקטיים עשירים ומגוונים של אובייקטים וחפצים, יצר אבנר שר בין הקשתות של מוזיאון יפו מעין ״חדרי פלאות״ המתבססים על פירוק והרכבה של עבודות קודמות שלו, לצד עבודות חדשות וחפצים מן המוכן שליקט בין השאר גם בביקורים בשוק הפשפשים סמוך למוזיאון. עבודות קיר ורצפה מתנוססות במרכז חלל המוזיאון, מלוות בסאונד שיצר ניר ג׳ייקוב יונסי, אלמנטים תלת ממדיים כמו אובליסקים או משרביות, נטענים ברמיזות והקשרים היסטוריים, תרבותיים ודתיים, מפות עתיקות שעברו מניפולציות ביד האמן, הפכו לתמונת עולם חדש, ויצירות של אדריכלות עכשווית ובנייה חדשה מתערבות בנמצא כמו נטע זר, ללא שום רצון לתקשר עם המרקם האורבני הקיים.


שנות השישים הארוכות בבניין אורי ליפשיץ

התערוכה ״שנות השישים הארוכות״ שמוצגת בבניין אורי ליפשיץ, מציגה ציורים, רישומים, תחריטים, ופסלים המספרים את סיפור ההתגבשות האמנותית של ליפשיץ בשנים אלה. בשנות השישים הוא החל לצייר ״כמו ליפשיץ״, וביסס את השפה האמנותית שלו פנימה, כמו גם ביחס לעולם האמנות הישראלית ולסצנה העולמית של זמנו.

התערוכה מגוללת את המהלך הפורמטיבי בעבודתו בשנים שבהן הפנה עורף להפשטה הלירית, המעלה על נס ערכים ציוריים אובייקטיבים, לטובת ציור אקספרסיבי פיגורטיבי המעבד חוויות אישיות ותמות חברתיות. המעבר לציור פיגורטיבי אפשר לליפשיץ מגע קרוב וכניסה אל עולם הדמויות – מהלך שהוביל לתקשורת ישירה עם העולם החיצוני. אלו שנים בהן הוא עוסק בדמות ומופעיה השונים, בין אם בציורי הסכיזופרנים בהם דמות מפורקת ומתפרקת בתוך עצמה, ובין אם, לאחר מכן, בסוף שנות השישים, בעבודה לפי צילומים המשקפים את הספירה הציבורית.

אורי ליפשיץ, איש כסא, 1968, אוסף דב ורחל גוטסמן. צילום: אלעד שריג

אורי ליפשיץ, איש כסא, 1968, אוסף דב ורחל גוטסמן. צילום: אלעד שריג

אורי ליפשיץ, נכדה, 1968. צילום: ליאת אלבלינג

אורי ליפשיץ, נכדה, 1968. צילום: ליאת אלבלינג


בוגרי.ות שנקר במוזיאון הפסיפס בלוד

״זיכרון חומרי״, תערוכה קבוצתית של בוגרי ובוגרות שנקר, תפתח היום (28.9) במוזיאון הפסיפס בלוד. בתערוכה, בשיתוף עיריית לוד והמרכז הארכיאולוגי פסיפס לוד ע״ש שלבי וייט ולאון לוי, יוצגו עבודות במגוון רחב של טכניקות ומדיה שנעשו בארבע השנים האחרונות במסגרת פרויקטי הגמר במחלקות השונות בפקולטה לעיצוב. העיסוק במחקר ובפיתוח חומרים מאפיין את העשייה האקדמית והמחקרית בשנקר, הן בפן הטכנולוגי והן בהיבטים העיצוביים והאמנותיים. העבודות שיוצגו עוסקות, כל אחת בדרכה, בייצוג, בפרשנות ובשימור של זיכרון, אישי או קולקטיבי, בחומר, צבע וצורה.

התערוכה מתקיימת במסגרת פרויקט ״שנקר על גלגלים״ שמטרתו לחשוף לקהל רחב ומגוון את העשייה העשירה בשנקר. על מנת להדק את הקשר בין התערוכה למקום, נבחר לתערוכה הנושא ״זיכרון חומרי״ המתקשר למרכז הפסיפס בלוד, שמציג את אחד הפסיפסים המרשימים והשלמים שנתגלו בעולם ומתוארך לתקופה הרומית.

ג׳סיקה עזיזה, Stateless Heritage. צילום: מיכאל שבדרון ואורי שיפרין

ג׳סיקה עזיזה, Stateless Heritage. צילום: מיכאל שבדרון ואורי שיפרין

גל וולר, Noul To Jewel. צילום: שי פרנקו

גל וולר, Noul To Jewel. צילום: שי פרנקו


אורית מזוריק פייגלין בגלריה פריסקופ

׳׳רוץ בן סוסי׳׳, תערוכת יחיד למעצבת והאמנית אורית מזוריק פייגלין, תפתח הערב בגלריה פריסקופ (אוצרת: שרי פארן). בתערוכה לוקחת אותנו מזוריק פייגלין למסע בזמן: עבר, הווה והמשכיות לעתיד. היא משחררת עכבות ודוהרת על סוס (דמיוני) כשהיא חמושה ברעיונות עיצוביים ואמנותיים, מלאים בצבע וצורות שנשלפים מתת המודע העשיר והמגוון שלה.

התערוכה התחילה מרעיון שהתבסס על חנות מזכרות במוזיאונים, שם מוכרים דברי עיצוב ואמנות מסחריים. אך בניגוד לאותם פריטים בחנויות המזכרות, כאן מבקשת האמנית לנשל אותם מהפונקציונליות שלהם ובכך מעניקה להם חיים חדשים ואמנותיים. במיצב בגלריה מככבים סוסים, פסלי עץ, תיקים, כיסא ואובייקטים מודולריים.

אורית מזוריק פייגלין בגלריה פריסקופ. צילומים: דור קדמי

אורית מזוריק פייגלין בגלריה פריסקופ. צילומים: דור קדמי


birds

דין מנשרוף במלון Artist

״חוטים בהקיץ״, תערוכת יחיד וחדר אמן של דין מנשרוף תפתח הערב (28.9) במלון Artist (אוצרים: איתי בלאיש ורוני כוכבי). התערוכה היא פרי שיתוף פעולה בין רשת מלונות ״אטלס״ למשפחת סבג וחברת ORS, והיא חוברת ליצירות המוצגות בו דרך קבע, בהן כאלה של דוד עדיקא, דנה יואלי, הילה טוני נבוק ועוד.

בתערוכה יציג מנשרוף סדרות שונות של יצירות טקסטיל בעבודת יד לצד ציוריים מהשנתיים האחרונות. הפרקטיקה האמנותית של מנשרוף היא תולדה של זרם תודעתי הקטי ודימוייו נעים בחופשיות בין פיגורטיביות נאיבית לאבסטרקט חושני. טכניקת השזירה של הצמר בבד המזוהה עם עבודתו היא עמלנית מטבעה, אך מייצרת שקט קונספטואלי ופיזי המהווה בית סימבולי לדימויים שאותם הוא מייצר.

דין מנשרוף, חוטים בהקיץ. צילום: בר שניר

דין מנשרוף, חוטים בהקיץ. צילום: בר שניר


עמית סליקטר ושנסלה מונגוזה באברהם הוסטל

״חיה פצועה״, תערוכה משותפת לצלם האופנה עמית סליקטר והשחקן שנסלה מונגוזה תפתח ביום ראשון (1.10) בגלריה באברהם הוסטל תל אביב (אוצרת: נעה ויסברג). ב־2020 השניים לפרויקט צילומי בים המלח, מקום בעל רבדים של משמעויות בהקשר הישראלי. מצד אחד הוא מייצג גאווה לאומית, פלא עולם ייחודי המושך רבים. מצד שני הוא הולך ונכחד, מוזנח, שדוד מאוצרותיו.

מסעם של האמנים הוליד סדרת צילומים שבה דמותו של מונגוזה יוצאת מן הבהירות והצלילות של מי הים המלוחים המציפים כלפי מעלה, אל היבשה הקשה והשמש המסנוורת, ומסיימת את מסעה כחיה פצועה בשדה יבש. מיקום הצילומים בחלל מזמין את הצופים להתחקות אחרי המסע המשתקף דרכם ולהתבונן במטמורפוזה – מייצור מלאכי אמפיבי לחיה פצועה.

עמית סליקטר ושנסלה מונגוזה באברהם הוסטל

עמית סליקטר ושנסלה מונגוזה באברהם הוסטל

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. ענת

    אורי ליפשיץ היה צייר נפלא עם סיגנון ייחודי.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden