איילת עמרני נבון // כבודה

הפרטים הטכניים

העבודה ״כבוּדה״, מוצגת במסגרת תערוכת היחיד ״חניון לילה״ במקום לאמנות בקרית המלאכה, עד 18 בנובמבר. אוצרת: גילי סיטון.

מי אני

איילת עמרני נבון, אמנית רב תחומית בוגרת בית ספר בסיס לאמנות; בוגרת הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. לומדת בתוכנית הבין־תחומית של מכון תל אביב לפסיכואנליזה בת זמננו.

צילומים: טל ניסים

איילת עמרני נבון. צילום: עינת בראונשטיין

העבודה

התערוכה ״חניון לילה״ עוסקת בשאלות של מחזוריות ולעומתה מה שהוא בר חלוף, באמצעות ציורים, אובייקטים פיסוליים, סאונד ו״במה ייעודית״ למיצג. במרכז התערוכה עומדת העבודה ״כבוּדה״ המבוססת על תנועה של מעגל אינסופי.

על גבי מסוע אליפטי המזכיר באופיו מסוע מזוודות בטרמינל, מונחות כנפיים לבנות מפוסלות בפורצלן – ספק להקת ציפורים ספק חלקי מטען שממתינים להיאסף. העבודה נולדה מתוך מחשבה על נדידה מתמדת, שנוגעת לביוגרפיה האישית שלי, ומתוך הנחת המוצא שלפיה כל התמקמות אנושית על גבי חבל ארץ היא זמנית. במסוע יש נקודה ״מסוכנת״, שבה הכנפיים העדינות עוברות ממקטע אחד לאחר על גבי הפס הנע במכונה. המעבר גורם לשינוי בפוזיציה של הכנפיים, תוך שהן מיטלטלות או נחבטות, ונמצאות על סף פוטנציאל להישבר.

אסון ה־7.10 הביא לסגירת התערוכה מיד אחרי שנפתחה. כשחזרתי לגלריה כעבור זמן, המעגל האינסופי של העבודה אמנם נע עדיין באיטיות על צירו, אבל סימן עבורי גם דברים אחרים, באופן בלתי צפוי. העיניים נמשכות כעת ביתר שאת לנקודה המאיימת שבמסוע, וכנפי הפורצלן נדמות גם לכנפי מלאכים – כך שהמסוע הוא מעין סרט נע של מלאכים.

שמה של התערוכה באנגלית – overnight – שאול משפה של עובדי חברות תעופה. משמעות המושג היא שהייה של לילה בודד במקום כלשהו וחזרה ״הביתה״. ״חניון לילה״ בעברית מסמל חניית ביניים והשהיית המסע – לא בדיוק נקודת המוצא אבל גם עדיין לא היעד המבוקש. נדמה שעכשיו יותר מתמיד אנחנו מצויים בחניית ביניים, ועדיין לא הגענו אל היעד.

תעבירו את זה הלאה

המעגל הוא סימבול עמוק ויש בו תזכורת חשובה שהדברים אינם בהכרח מתקדמים מנקודת התחלה לנקודת סיום. אני אוהבת את העבודה עם מסועים תעשייתיים, שמאפשרים לי לבטא רעיון של תנועה לא לינארית, שהיא רלוונטית לנרטיבים שונים. את ״כבוּדה״ הייתי מאחלת לעצמי להציב יום אחד בחלל מוזיאלי במזרח הרחוק, אולי בסיאול. האמנות שפגשתי בדרום קוריאה עוררה בי מחשבות על מעגלים (ועל ברבורים) ושם קיבלתי את ההשראה לפיסול הכנפיים מפורצלן, אחרי שנים שהן הופיעו אצלי רק בציור.

מסוע. צילום: טל ניסים

פלוס אחד

העבודה ״מסוע (שיקולים בהשמת גוף)״, שהוצגה עד לאחרונה בביאנלה לאמנויות ועיצוב במוזיאון ארץ ישראל – ״מהי מידת האדם״ – מגיעה מאותו עולם תוכן וחומר. גם עבודה זו נולדה מתוך הביוגרפיה האישית שלי וגם היא מבוססת על תנועה במעגל אינסופי.

על גבי מסוע תעשייתי מהסוג הנפוץ במכבסות ניקוי יבש, נתלו עשרות רבות של חליפות ״קלאסיות״, בעלות חולצה לבנה ומכנסיים שחורים, המאזכרות מדי עבודה של עורכי דין (או פקידי משרדים רשמיים בכלל). החליפות שמרמזות על האחדה, חוסר יכולת להתבדל, הליכה בתלם, נעות בשורה ארוכה, צייתנית, בתנועה מעגלית וסיזיפית.

איילת עמרני נבון | חניון לילה
אוצרת: גילי סיטון
מקום לאמנות בקרית המלאכה, שביל המרץ 6, תל אביב
נעילה: 18.11