כל מה שחשוב ויפה
שובר.ת שוויון במוזיאון העיצוב חולון. צילום: אלעד שריג
שובר.ת שוויון במוזיאון העיצוב חולון. צילום: אלעד שריג

שובר.ת שוויון: ״מגדר נוגע ועוסק בכולנו - ובתוך כך העיצוב הוא שחקן מפתח״

התערוכה החדשה במוזיאון העיצוב חולון מאפשרת לנו לדמיין עולם שוויוני הרבה יותר, באמצעות 120 פרויקטים עיצוביים ואמנותיים שנוגעים בתחומי החיים השונים - מחזיות ועד צבא. גם בשירותים של המוזיאון מובטחת חוויה יוצאת דופן

״תתארו לכם עולם יפה, פחות עצוב ממה שהוא ככה, ואנחנו שם הולכים עם שמש בכיסים״, כתב ושר שלמה ארצי. בתערוכה ״שובר.ת שוויון – עיצוב בתודעה מגדרית״ שנפתחה בשבוע שעבר במוזיאון העיצוב בחולון, לקחו את העניין עוד כמה צעדים קדימה, והציעו שנדמיין עולם טוב ושווה יותר.

עולם שבו ילד בן שלוש שבוחר ללבוש שמלה לגן – לא יעורר עניין בקרב ההורים או הצוות; בשירותי הנשים לא משתרך תור קבוע, כי התכנון שלהם היה מותאם מראש לשימוש ממושך יותר לעומת זה של הגברים; או עולם שבו חנות בגדי תינוקות לא תהיה מחולקת לצבעי ורוד וכחול. ויש עוד לא מעט חלומות.

באמצעות 120 פרויקטים עכשוויים מהארץ ומהעולם ביקשו האוצרות מיה דבש, עדי המר יעקבי ורונה זינגר לתת מענה לנושאים הללו וגם לאחרים. הפרויקטים נעים על ציר שבין מוצרי מדף מוכרים, דרך פיתוחים טכנולוגיים ורפואיים וכלה בעבודות עיצוב ביקורתי ופוליטי, לצד מיצבים אינטראקטיביים ודוגמאות מהתרבות הפופולרית. כל העבודות מעניקות מבט רחב על נושאי המגדר מתוך זווית עיצובית – מעולמו הפרטי של כל אחד מהיוצרים וגם מתוך אלמנטים שמרכיבים את זהותנו בחברה.

מאיה לרנר. צילומים: נועם דובל

מאיה לרנר. צילומים: נועם דובל

מאיה לרנר

מאיה לרנר

קאסי ארנולד. צילומים: מ״ל

קאסי ארנולד. צילומים: מ״ל

קאסי ארנולד

קאסי ארנולד

במעמד פתיחת התערוכה ציינו האוצרות שמדובר באחד הפרויקטים המורכבים ביותר שהן לקחו על עצמן, נושא שגם בימים כתיקונם נפיץ ומאתגר, ועל אחת כמה וכמה בזמן מלחמה. עוד הן ציינו שלמרות שתהליך האוצרות ויצירת התערוכה החל כבר לפני שנתיים, החודשים האחרונים הבהירו להן עד כמה התערוכה רלוונטית, ומה מידת חשיבותה לשיח המקומי.

״מגדר נוגע ועוסק בכולנו – ובתוך כך העיצוב הוא שחקן מפתח. אולי אפילו יותר מזה. באמצעות עיצוב אפשר להנגיש נושאים רבים ולעורר מודעות, כדי שיחד נוכל לעצב לנו חברה שוויונית וטובה יותר״, הן אמרו.

התערוכה מציגה את האפשרות שלנו לבנות סדר חברתי אחר, כזה שמציע אפשרויות בחירה רבות ופחות סתירות ביניהן, ובכך אולי תתרום גם לעיצובה של חברה טובה ומכלילה יותר – שמייצגת ורואה את כלל המגדרים, מקבלת שונות ומעודדת שוויון

לאור אירועי ה־7 באוקטובר והמלחמה הנוכחית, עברה התערוכה שינויים והתווספו לה עבודות המתייחסות ספציפית לנושאי המגדר בהקשר של התקופה. אלה עבודות שנוגעת בכאב של כל אחת.ד מאיתנו, כשלצד זה ביקשו האוצרות לתת יותר מקום ליוצרים ישראלים שיצרו עבודות חדשות כביטוי לאירועי התקופה. התערוכה מציגה את האפשרות שלנו לבנות סדר חברתי אחר, כזה שמציע אפשרויות בחירה רבות ופחות סתירות ביניהן, ובכך אולי תתרום גם לעיצובה של חברה טובה ומכלילה יותר – שמייצגת ורואה את כלל המגדרים, מקבלת שונות ומעודדת שוויון.

בין המציגים בתערוכה אפשר למצוא יוצרים.ות מתחומים שונים וממדינות שונות כמו ג׳סיקה וולש, ספוטניקו, רועי דרהי, אהרון גניש, אור יוגב, שחר קדם, גיא שרייבר, נעמה אגסי, יובל סער ואסף דיי, שאול כהן, שקד בשן ועוד. שישה יוצרים.ות נוספים יצרו עבודות חדשות שנוצרו לאור אירועי המלחמה: ניב תשבי, מאי סהר, להב הלוי, נועה אגסי, קרן שפילשר ואמנון זילבר.

קני דואס

קני דואס

קני דואס

קני דואס

קרן שפילשר. צילום: אלעד שריג

קרן שפילשר. צילום: אלעד שריג

אנה בלנקי

אנה בלנקי

אנה בלנקי

אנה בלנקי

אני ליו

אני ליו

קאסי ארנולד מציגה סדרת חזיות סרוגות שמבקשת לבטא דחייה מדימוי הגוף הלא־מציאותי שעדיין רווח במדיות הפופולריות, ומהווה מודל לא אפשרי לחיקוי על ידי נערות ונשים רבות. הסדרה מבקשת לחגוג את האיכויות האינדיבידואליות של צורות הגוף השונות של נשים, ללא טשטוש או הסתרה של גודל, צורה, צבע, סימני הזמן או המצב הבריאותי. מאיה לרנר, שסיימה לאחרונה את לימודיה במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, מציגה סדרה של כדי קרמיקה מאוירים בסגנון כדים יוונים ועליהם איורים שבוחנים את דמות האישה בספרות הרבנית.

המעצבת לנקה קלייטון ייסדה פרויקט למעצבות אמהות בחופשת לידה והיא מציפה ביצירתה את עבודת האימהות והתבניות שבתוכן היא מתקיימת, בעוד המעצב הגרפי קני דוס מתיישר בשנינות לסטראוטיפים על אבות, שעומדים בניגוד לאלו של אימהות. היוצרת והחוקרת אני ליו מבקרת את מקומו של הגוף הנשי כמכונת רבייה חברתית, ואנה בלנקי חושפת בעמוד האינסטגרם שלה את כל האמת מאחורי נסיכות דיסני האיקוניות, וגם – מוצרי פמטק חכמים שלבד מהפתרון הפשוט שהם מספקים לבעיות נפוצות ייגרמו לנו לתהות איך זה שלא חשבו על זה קודם.

בגלריה העליונה מוצגים האוואטארים שיצר רועי דרהי, שמציפים מחשבות על זהויות אפשריות בעולמות הדיגיטליים הנזילים מגדרית, וביכולתם לערער את הסדר החברתי בעולם האמיתי. המיצב מזמין את המבקרים והמבקרות לעטות על עצמם זהות חדשה, ולאתגר את הנורמות המגדריות המקובלות. מעצב האופנה דולב אלרון מציג פריטים מתוך פרויקט הגמר שלו בשנקר משנת 2022, פריטים שהפכו לאורך המאה ה־20 מסמלי תת־תרבות מרדנית לבגדים גנריים. הבגדים האיקוניים נשחקו ממשמעותם, עד שבקולקציה זו עטו משמעות חדשה, וחזרו להיות היוצאים מן הכלל.

דולב אלרון. צילום: שי כהן ארבל

דולב אלרון. צילום: שי כהן ארבל

דולב אלרון. צילום: עמית זנקטרן

דולב אלרון. צילום: עמית זנקטרן

רועי דרהי. צילום: אלעד שריג

רועי דרהי. צילום: אלעד שריג

ניב תשבי. צילום: מ״ל

ניב תשבי. צילום: מ״ל

אמנון זילבר. צילום: אלעד שריג

אמנון זילבר. צילום: אלעד שריג

בין העבודות שנוצרו לאחר ה־7 באוקטובר נמצאת ״יחידה מעורבת״ של קרן שפילשר. המובייל הענקי שמוצב במעלה המדרגות לקומת הגלריה העליונה, מביא לידי ביטוי את כלל המגדרים הלוחמים במלחמה הנוכחית, ומזכיר שכולם חשופים לפגיעה במידה שווה, ושמדובר במלחמה הנשית ביותר בתולדות צה״ל.

ניב תשבי טוען בעבודתו ״קצינות חן – 2024״ שלמרות שאנחנו חשופים יותר לנשים בתפקידי לוחמה, עדיין קיימת בצבא ובחברה האזרחית נטייה להסליל נשים לתפקידים תומכי לחימה או לתפקידים שירותיים. הוא יצר דימוי של ״מסדר כוס הקפה״ – שולחן הנושא כוס יחידה ונתמך על ידי רגלי חיילות, שמהווה ביטוי למבט הגברי המצמצם והמחפיץ, ומתייחס לסטריאוטיפ של תפקיד החיילת בצבא – סטראוטיפ שנראה שהולך ומשתנה בימים אלו ממש.

ההשראה לעבודתו של אמנון זילבר היא מזכרת כואבת למי שהיו ואינם עוד. היא מגיעה מהבגדים, כלי הבית והחפצים אחרים שנותרו בישובים העזובים שפונו עקב אירועי הטבח ב־7 באוקטובר – בחלקם ייעשה שימוש מחדש בעוד אחרים יישארו יתומים. זילבר גילף בעץ אורן את הכלים מעץ שנפל באופן טבעי במהלך סופה.

מעבדת העיצוב. צילום: אלעד שריג

מעבדת העיצוב. צילום: אלעד שריג

אסף דיי ויובל סער, שירותי הגברים. צילום: אלד שריג

אסף דיי ויובל סער, שירותי הגברים. צילום: אלעד שריג

אסף דיי ויובל סער, שירותי הנשים. צילום: אלד שריג

אסף דיי ויובל סער, שירותי הנשים. צילום: אלד שריג

רותם קראוס, שירותי הנכים. צילום: מ״ל

רותם קראוס, שירותי הנכים. צילום: מ״ל

birds

התערוכה מתפרשת על פני כל שטחי המוזיאון, כולל המסדרון ההיקפי שהפך לחלל מפתיע שמזמן מפגש בלתי אמצעי עם סיטואציות יומיומיות. במרכזן עומד נושא בסיסי ולעיתים צדדי – השירותים. יובל סער (העורך הראשי של פורטפוליו), אסף דיי ורותם קראוס עיצבו והלבישו את שלושת חללי השירותים (גברים, נשים ונכים) באופן לא צפוי, כך שמתקיימת בהם סאטירה סגנונית שעומדת בניגוד מוחלט לכל הכללים הלא כתובים של מוזיאונים.

אל תפספסו הפעם את הביקור בשירותי המוזיאון: סער ודיי הפכו את הנראות של שירותי הגברים והנשים באופן מוחלט. בעוד שבשירותי הגברים יוכלו אלה לרוקן את השלפוחית שלהם אל תוך משתנות פרחוניות, פרוותיות וורדרדות, בשירותי הנשים יתקלו הבאות במראות ובסטראוטיפים גבריים כמו בקבוק וויסקי וראש של סוס. ואילו בשירותי הנכים יקבל את פני המבקרות והמבקים ציור הגרפיטי של קראוס.

לבסוף, מעבדת העיצוב מוקדשת לקהל הצעיר ומנגישה את הנושא לילדות ולילדים דרך ספרות ומשחק. היא כוללת ספרייה ייחודית של ״ספרות שווה״ שנעשתה בשיתוף טל ברייר בן מוחה – מייסדת ארגון ״מנהיגותה״ וקבוצת הפייסבוק ״ספרות שווה״. המרחב מזמין ללמוד ולהתנסות בגובה העיניים. בכל הספרים אפשר לעיין בחופשיות ולפתח מודעות על הדרכים שבהן ספרות הילדים, המילים והאיורים מעצבים את מי שנרצה או נחלום להיות. בנוסף כוללת המעבדה משחק חופשי־תלת ממדי שנעשה בשיתוף המאיירת ענת ורשבסקי.


שובר.ת שוויון
אוצרות: מיה דבש, עדי המר יעקבי, רונה זינגר
מוזיאון העיצוב, גולדה מאיר 6, חולון
נעילה: 29.6

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

תגובה אחת

  1. יבשם עזגד

    "אין לומר שבחו של אחד מתוך גנותו של אחר".
    האם רק לי נדמה שיש כאן יותר מקמצוץ של שנאת גברים? שלא לומר תאוות נקם בגברים? גבר שמשקה תינוק במשקה אלכוהולי… (באמת?) גבר שמצמיד תינוק לקיר במסקינג טייפ רק כדי שיניח לו לשחק משחקי מחשב… (באמת? באמת?). ושאר הגברים (אלה שכנראה מותר להם להתקיים) הם כמובן להט"בים.
    חבל.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden