כל מה שחשוב ויפה
פסח סלבוסקי מצייר בסטודיו. צילום: ג׳ואל קנטור
פסח סלבוסקי מצייר בסטודיו. צילום: ג׳ואל קנטור

פסח סלבוסקי: חורים שחורים ביקום

חוקרת האמנות נאוה ט. ברזני על התערוכה של האמן המוערך פסח סלבוסקי ז״ל, ״השנים האחרונות״ בגלריה גבעון, ועל פינוי הסטודיו ברחוב ולרו בירושלים

עד לשנת 2019 צעד האמן פסח סלבוסקי (1947-2019) כמעט בכל יום מביתו במושבה הגרמנית בירושלים לסטודיו שלו ברחוב ולרו, הגובל בשוק מחנה יהודה בעיר. ״זו הייתה הממלכה שלו״ מספרת בת זוגו נעמי בריקמן בעת מפגש במקום, ומוסיפה: ״יומיים בשבוע הוא נשאר ללון פה, גם כתב פה, גם רשם, גם צייר, גם נפגש עם אנשים. זה היה הארמון שלו״.

סלבוסקי המשיך להגיע אל הסטודיו גם בכוחותיו האחרונים לאחר שחלה. הוא נהג לכלול טקסטים בציורים וברישומים רבים ופעם ציין: ״אני מצייר יום יום וככה אני לא חושב שזה היום האחרון שלי״. בשיא מחלתו ובתלאות מכאוביו הוא שהה שם, לעיתים רק כדי לשבת ולבהות או לרשום בעיפרון ולטפטף צבעי מים על מצעי נייר שהוא משח בצבע כסף אקרילי. הציורים המפוסלים ורוויי שכבות הצבע שהוא נהג ליצור עד אז, היוו משא כבד עבורו בימים אלו.

פסח סלבוסקי, השנים האחרונות. צילומים: יונתן קפלן

כיום, חמש שנים לאחר מותו, ממלכת הסטודיו של סלבוסקי מצויה בתהליך של פינוי. במקביל מוצגת בגלריה גבעון בתל אביב התערוכה ״השנים האחרונות״ (עד סוף השבוע, 3.3).

ב־2018 נפגשתי עם סלבוסקי לעבודה על תערוכה זוגית שלו ושל אוזיאש הופשטטר. בפגישה הראשונה בסטודיו הוא אמר: ״גם מונה חשב שיום אחד הוא יגיע לזה, ואז הוא מת״ – הוא התייחס אל הסקיצות הלא גמורות של מונה, ולעבודותיו שלו, שלא נגמרות.

סלבוסקי נהג לשנות את ציוריו ברגע שמיצה את הרעיון שהיה בהם או כשהוא זיהה בציור אפשרויות אחרות. הוא שמח בחיבור להופשטטר ובעיקר מזיהויים של קווי דמיון בבחירת פלטת הצבעים בציורי האקוורל שהוא יצר. סלבוסקי הוסיף בהומור האופייני לו ובפשטות את מוצאם הפולני המשותף כסיבה טובה למפגש שכזה בתערוכה. עניין המוצא העסיק אותו, כך אפשר לראות גם בציטוט דבריו מתוך הקטלוג של מוזיאון תל אביב הנושא את שמו (1997): ״אנו אנשי השטעטל, בין אם נולדנו בנס־ציונה ובין אם בדטרויט, כמוני […] אנחנו יהודים מזרח־אירופאים עם גפילטע־פיש, ויש לנו הרבה מה ללמוד לפני שנוכל להשתתף בתרבות השלטת. אנחנו מתים להתבולל בתרבות הרחבה״. אז שנינו חשבנו שיום אחד נגיע אל המפגש הזה אבל סלבוסקי מת והתערוכה הזו לא קרתה. בינתיים.

התערוכה ״השנים האחרונות״, כשמה כן היא, מרכזת עבודות מתוך הקורפוס המאוחר שסלבוסקי יצר בשנות חייו האחרונות. על חלקן הוא לא הספיק לחתום. באחד מהציורים הפותחים את התערוכה משולב טקסט: ״היקום ממוטב לייצור של חורים שחורים״, הוא כותב בכתיב חסר ובאותיות דפוס מנוקדות. הטקסט כפי שהוא כתוב/מצויר בעבודה מאלץ את הצופה להתקרב אל המילים על מנת לפענח אותן ולאחר מכן לנסות ולהתיר את פשרן.

בתחתית הציור הוא שואל בשפה האנגלית, בהומור נשכני ומורבידי:
It's ten thousand bucks to bury him. who do you think put it on his credit card?
לא פעם נאמר שבעבודותיו של סלבוסקי טמונות חידות, והעבודה הזו מעלה מחשבה שהוא פורש בציוריו חורי יקום שחורים, כדי לחפש בהם את משמעות הקיום ואת מהות היותנו בעולם. בעבודות נוספות המוצגות בתערוכה ניתן לדמות אוצרות שנמשו מתוך ספינה טרופה בלב ים. מאחת העבודות המצויות בחלל העליון של הגלריה ניבט דיוקן אדם שאת דמותו סוגרת מסגרת אליפטית ועל המצע מסביב מצויות מסגרות בדו ממד ובתלת ממד הפוגשות זו בזו, או אם לדייק מתנגשות.

סלבוסקי, שממשיל את האמן לחלון שמבעדו נשקף ניסיון חיים, כתב פעם שהוא טומן חלק מתוך הסיפור במסגרת הפיזית של העבודה. החלקים האחרים מצויים בה כהילה שמשלים המתבונן במסעו הדמיוני

המסגרת עשויה להיתפס כבית מבטחים אך המסגרות של סלבוסקי מניחות חוסר שקט. שיאה של סערה ניבטת משתי מסגרות בתלת ממד, האחת משולשת והשנייה מלבנית ובהן ערמת שברים, לצד רהיטים מיניאטוריים הפוכים. בעבודה זו ובאחרות, סלבוסקי עורם תערובות צבע וצורה על מסגרות החורגות מכל מסגרת. בעומס צורני וצבעוני, בפורמט פרוע ובשבירת קונבנציות של ציור השמן הקלאסי ניכר הרס קטוע קומפוזיציה לצד יופי משולח רסן.

סלבוסקי, שממשיל את האמן לחלון שמבעדו נשקף ניסיון חיים, כתב פעם שהוא טומן חלק מתוך הסיפור במסגרת הפיזית של העבודה. החלקים האחרים מצויים בה כהילה שמשלים המתבונן במסעו הדמיוני. כך ניעור החלל בגלריה גבעון אל תוך תפיסת עולמו של סלבוסקי המבקש אחר זיכוך והעמקת חוויית הראייה על הנעשה ועל הקיים.

בשנות השבעים למדו פסח ונעמי בבית הספר לאמנות בברוקלין. במקום הייתה אישה מבוגרת בשם מימי, ששימשה מודל בשיעורי האמנות. הדיוקן של מימי שסלבוסקי צייר נפל אל פסי הסאבוויי ורכבות חלפו מעליו. בשלב מסוים בין שתי רכבות חולפות בריקמן לקחה סיכון, קפצה מטה וחילצה את מה שנותר מהציור.

לפני כעשר שנים בעת ביקורם במוזיאון ברוקלין הם גילו שבית הספר נסגר. בריקמן מספרת שהם הביטו בגרם המדרגות שהוביל אליו בעבר ובכו. הגזירים שנותרו מהעבודה היו תלויים בסטודיו של סלבוסקי מהיום שהתמקם בו. ממש לאחרונה, עם פינוי הסטודיו, הועבר דיוקנה של מימי אל ביתם.

birds

הן התערוכה ״השנים האחרונות״ והן הפינוי של הסטודיו נטועים בסופה של תקופה. סלבוסקי, שהיו לו שפה וקול יוצאי דופן בשדה האמנות בכלל ובישראל בפרט, חלק את משנתו בנדיבות בספרים ובטקסטים שכתב ואף בהוראת דורות רבים של תלמידי אמנות בבצלאל שהוא שימש עבורם למורה דרך. בטור ״אמן מקצועי״ שפורסם בכתב העת סטודיו (2004-1994), בעריכתה של שרה בריטברג־סמל, סלבוסקי השמיע בקולו התבוני והייחודי סיפורים ואנקדוטות מתוך הדברים שראה, חווה וקרא, כמו גם מתוך נוכחותו הערה והרעננה במסעות ובחומרי החיים ובתוואי השדה של האמנות.

הוא נע בכתביו כמו באמנותו בלא החיץ ההיררכי שבין הגבוה לנמוך; ודן למשל בטקסט אחד על הפועל אשקלון בכדורגל ששיחקה בליגות הנמוכות, על המוסיקה של פבארוטי, על חשיבותם המכרעת של חתולים לתרבות המערבית בכלל ולחזותית בפרט; ועל מעבדת החלל האמריקאית נאס״א בתקשור עם חייזרים. אסופת מאמרים שהוא כתב במסגרת כתב העת הוצאו לאור בשנת 2020. בחיבורו ״ההשראה החוזרת לתיקונה״ (1989) סלבוסקי ניסח נקודת מבט ייחודית ותיאר את מעשה האמנות – המזכך לפיו את חווית הראייה של הקיים – כעדות וכדו״ח מן הנשמה.

בהשראת מילותיו שלו סלבוסקי עצמו על היקום הממוטב בחורים שחורים, עולות אינספור שאלות פתוחות. כיצד מסכמים מפעל תרבות שכזה? אמן שיוצר במקום שנים רבות, מהו המקום עבורו? עבורנו? ומה משמעותו של פינוי המקום הזה בעת לכתו של האדם מהעולם? מה משליכים? מה מותירים וכיצד משמרים? האם יהיה מי שיקפוץ בין נסיעת הרכבות או יצלול ללב ים כדי לחלץ את האוצרות?


ד״ר נאוה ט. ברזני היא אוצרת, מרצה וחוקרת תרבות ואמנות.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

2 תגובות על הכתבה

  1. שמואל

    פסח סלובסקי ז"ל היה צייר נפלא. תמיד ידע לחדש ולרענן בציוריו. אדם נעים לבריות. חבל על דאבדין.

  2. רון שפיגל

    אמן ייחודי בשדה האמנות המקומי.
    עבודותיו ניחנות במאגיה פואטית מרשימה..
    רב הנסתר על הגלוי.. רמזים על גבי רמזים ,מעין תצריף , כשהשלם , הוא למעשה הסך של כל חלקיו, כשכל חלק מכסה טפח ומגלה טפחיים…
    ככל שהזמן יחלוף, אמן מרשים זה יקבל הכרה , יותר ויותר..
    .יהי זכרו ברוך!

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden