כל מה שחשוב ויפה
מתן בן כנען במוזיאון הנגב. צילום: לנה גומון
מתן בן כנען במוזיאון הנגב. צילום: לנה גומון

הרשימה המשותפת // 29.2.24

חוה מחותן ומתן בן כנען במוזיאון הנגב; אל הלא נודע במוזיאון תל אביב; בוגרי שנקר בגלריה וייל; ביכורים 4 ויוליה אהרונסון בגלריה החדשה בטדי; בלהה ברג וכליל ווקסלר בגלריה אלפרד; כוכבית בן עזרא גולדנברג בבית האמנים ראשון לציון; ראובן זלבסקי בגלריה מרי  

חוה מחותן ומתן בן כנען במוזיאון הנגב

שתי תערוכות יחיד ייפתחו ביום רביעי (6.3) במוזיאון הנגב לאמנות (אוצר: רון ברטוש). הראשונה, ״חמש נשים״ של חוה מחותן, מהפסלות החשובות בתולדות האמנות המקומית ומחלוצות שדה האמנות בבאר שבע ובנגב. התערוכה מתמקדת בייצוג דמות האישה דרך מבחר מפסליה של מחותן. היא כוללת פסלים מתקופות שונות, חומרים שונים וערכים שונים, אך כל אחד מהם הוא פסל בדמות אישה.

השנייה, ״כל הסימנים מראים״ של מתן בן כנען, מהציירים הבולטים בישראל וריאליסטן שזכה להכרה בינלאומית. תערוכתו של בן כנען, שתוכננה להציג את מי שיצירתו נסמכת על הזיכרון הקולקטיבי והתרבותי הישראלי ומאוכלסת במעין מראות עבר, הפכה בבוקר ה־7 באוקטובר לתערוכה המתייחסת להווה מתמשך ואקטואלי מתמיד.

חוה מחותן בעבודה, 1952. צילום: פוטו צלמאן

חוה מחותן בעבודה, 1952. צילום: פוטו צלמאן


אל הלא נודע במוזיאון תל אביב

״אל הלא נודע״ – מסע מקומי דרך עבודות וידאו, מוצגת במבואת הכניסה לבניין הראשי במוזיאון תל אביב (אוצר: עמית שמאע). על גבי מסך LED ענקי מוקרנת רצועה ערוכה בת שעה של עבודות וידאו, שיצרו אמניות ואמנים ישראלים. אירועי הכאן והעכשיו עולים מתוך העבודות, שנוצרו בין השנים 2022-1996. הדימויים הנעים משרטטים יחד טופוגרפיה חזותית של הארץ, מסע פיזי העובר דרך מקומות שונים ונופים מגוונים, תוך שהוא מהדהד את הרגע הנוכחי בזמן.

המסך המוצב בכניסה למוזיאון, כמו מנקז לתוכו את המראות והקולות המאכלסים את רחבת המוזיאון, שהפכה מאז ה־7 באוקטובר לסיסמוגרף של תחושות פחד, יגון וכאב של ישראלים רבים. רצועת הווידאו נארגה מתוך הקושי של המקום ומתוך יופיו האינסופי.

ננה ובועז זונשיין

ננה ובועז זונשיין

דורון סולומונס

דורון סולומונס

ציון אברהם חזן


בוגרי שנקר בגלריה וייל

התערוכה הקבוצתית ״תקווה – HOPE״ תפתח ביום ראשון (3.3) בגלריה וייל בכפר שמריהו ותציג את עבודותיהם של בוגרי שנקר (אוצר: גלעד אופיר). יקחו בה חלק כ־40 אמנים ויוצגו בה כ־75 עבודות של בוגרי בית הספר לאמנות רב תחומית. חזון התערוכה הוא יצירת גשר ייחודי בין אמנים בתחילת דרכם ובין אמנים בעיתות של אי־וודאות, קושי ומשברים אישיים וקולקטיביים. 60% מהכנסות מכירת העבודות יוקדשו לתמיכה באמנים מאזורים שנפגעו בעקבות המלחמה, ו־40% ישולמו לאמנים המציגים שעבודותיהם נמכרו.

אביב גרינברג. צילום: אלעד שריג

אביב גרינברג. צילום: אלעד שריג

הרן כסלו. צילום: מ"ל

הרן כסלו. צילום: מ"ל

עדן יונה

עדן יונה


ביכורים 4 ויוליה אהרונסון בגלריה החדשה בטדי

שתי תערוכות חדשות ייפתחו מחר (1.3) בגלריה החדשה באצטדיון טדי. הראשונה, ״ביכורים 4״ (אוצרת: נוגה דוידסון) תציג עבודות חדשות של שבעה אמנים ואמניות צעירים המתגוררים ופועלים בירושלים וסיימו לא מכבר את לימודיהם בבתי ספר לאמנות בעיר. בצל המלחמה שינו האמנים את תוכניותיהם המקוריות לגבי יצירותיהם, ואלו קיבלו משמעויות חדשות.

השנייה, ״תבניות״, תערוכת יחיד ליוליה אהרונסון (אוצרת: תמר גיספאן־גרינברג), שמציגה בתערוכה עבודות פיסול בחומר ובגבס באמצעות תבניות. העבודות מתמקדות בשני קצוות: ראשית החיים – בטן הריונית ושקיות חלב אם שאוב, וקץ החיים – דגם בית הקברות גבעת שאול על פי תצלום של אזור המרחב המקורה. הן נדמות למצבות זיכרון מתקופות חולפות בחייה של האמנית, כאשר היא מטביעה בחומר פיסות מהמציאות היומיומית שלה.

יוליה אהרונסון. צילום: מ"ל

יוליה אהרונסון. צילום: מ״ל

איריס אהובה פיקובסקי. צילום: מ"ל

איריס אהובה פיקובסקי. צילום: מ״ל


birds

בלהה ברג וכליל ווקסלר בגלריה אלפרד

״ראי, אדמה״, תערוכה זוגית לבלהה ברג וכליל ווקסלר, תפתח מחר (1.3) בגלריה אלפרד (אוצרת: נורית טל־טנא). ברג וווקסלר, אם ובת, עוסקות בתערוכה, כל אחת במדיום אחר, בשבר הגלום בארץ כאדמה וכבית מנקודות מבט אישית ולאומית. הן מתייחסות לזיכרון העבר הקדום והקרוב ולניסיונות שימורו באדמה ובחומר.

התערוכה מאכלסת על קירותיה את ציוריה של ברג, סדרת עבודות בשמן וזפת על בד, (2018-24), העוסקת בשבר ובהתפוררות הנוף. השבר הפיזי, המשמש כאלגוריה לשבר החברתי והפוליטי, הוא תוצר של התנהגות אנושית שתוצאותיה מביאות לכדי אובדן, הרס וכליה. במרכז חלל הגלריה ניצב המיצב המשתנה של ווקסלר – מנורת שנדלייר עשויה סוכר מותך ורדי מייד תלויה מהתקרה ומתחתיה בור הנפער ברצפה. הללו מנכיחים זיכרון קרוב ומשפחתי של בית הסבתא, על הכאב והשבר הנוכח והסמוי שהתקיים בו.

בלהה ברג. צילום: יגאל פרדו

בלהה ברג. צילום: יגאל פרדו

כליל וכסלר. צילום: מ"ל

כליל ווקסלר. צילומים: מ״ל

OLYMPUS DIGITAL CAMERA


כוכבית בן עזרא גולדנברג בבית האמנים ראשון לציון

״ככה אומרים שלום?״, תערוכת יחיד לכוכבית בן עזרא גולדנברג, תפתח מחר (1.3) בבית האמנים ראשון לציון (אוצרת: נועה זנדבנק־רהט). במרכז התערוכה מופיע דימוי של סוכריית התרנגול מפעם, כראי לטראומת ילדות שנדחקה והושתקה. האמנית יוצאת מזכרון גנוז שהוצף לאחר עשרות השנים, רגע אישי שבו חווית פיתוי ותום הסתיימה באסון – והוא מהווה כעת קרקע ליצירה החוקרת, מבררת ושואלת אודות תרבויות של השתקת נשים. התערוכה כוללת עבודות פיסול בחומר ובפורצלן, עבודת כפיים וירטואוזית בחומר האופיינית לאמנית, המתהווה לכדי זירת התרחשות אישית וציבורית מפוצחת ואניגמטית כאחד.

כוכבית בן עזרא גולדברג. צילומים: מ"ל

כוכבית בן עזרא גולדברג. צילומים: מ״ל


מאיר ראובן זלבסקי בגלריה מרי

״ואהבת״, תערוכת יחיד למאיר ראובן זלבסקי תפתח מחר (1.3) בגלריה מרי בירושלים (אוצר: אלברט סויסה). מה בין מפלי אותיות של דף גמרא למפלי סמלי החרטומים של דאטה במחשב? מה בין כפרה קורבן ואהבה? מה בין לדעת אלוהים ולדעת אישה?

אלה הן רק חלק מהשאלות הקדחתניות שבהן עוסק האמן מאיר ראובן זלבסקי מאז שנטש את עיסוקו בלימוד טקסטים יהודיים ופילוסופים ובעיקר בתכנות מחשבים – לטובת האמנות – פריחה מפתיעה ומסוכסכת של אהבת נעורים מאוחרת. התערוכה מציגה שילוב תחבירי מרתק בין עבודות ישנות לעבודות חדשות, בין ציור, צילום, וידאו ומיצג להגות יהודית ואוניברסלית, משאת נפשו הפנימית של זלבסקי.

מאיר זלבסקי

מאיר ראובן זלבסקי

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden