כל מה שחשוב ויפה
טמיר חן, בני שמש בגלריה כורש 14. צילומים: דניאל חנוך
טמיר חן, בני שמש בגלריה כורש 14. צילומים: דניאל חנוך

גלגולי נשמות וחומרים: טמיר חן בגלריה כורש 14

טמיר חן מציג ב״כורש 14״ עבודות שמבוססות על תהליכי חיים ומוות של פרפרים, שאליהם הוא מתייחס כעוד אחד מחומרי הגלם שנכנסים אצלו לסטודיו. במקביל הוא מציג גם בקוביה, מלמד בתיכון ולומד לתואר שני בבצלאל

לתפוס את האמן טמיר חן לראיון זה לא עניין של מה בכך: אחרי שבועות שהתרוצץ בין תל אביב לירושלים בהכנות לתערוכות היחיד החדשה שלו בגלריה כורש 14, ״בני שמש״, הוא מצא את הזמן להתפנות להקמות של ״המרכז אינו יכול להחזיק״ (אוצר: רון קונר), תערוכת רישום קבוצתית שנפתחה בשבוע שעבר בגלריה הקוביה בירושלים. מאז שסיים את לימודיו במחלקה לאמנות בבצלאל ב־2020 הוא ממוקד בעשיה: הוא הציג בשתי תערוכות יחיד; השתתף והציג בחממת האמנים של צבע טרי; זכה בפרס הצטיינות מטעם קרן אמריקה ישראל, פרס עידוד היצירה בנגב ופרס מורה לאמנות מצטיין מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים.

בנימוק השופטים שהעניקו לו את פרס ARTIQ ליצירה קווירית בשנת 2021, נכתב ש״עבודותיו, שהוצגו במגוון תערוכות, עוררו סקרנות ועניין, תוך זיהוי שפה ציורית מקורית בעלת מאפיינים חומריים ייחודים [….] הוא משכיל לשלב בין חושניות מתפרצת מתוך הציור ובין גופניות הצייר המתפלש בחומר ושעקבות גופו, ידיו ותנועותיו משאירות חותם על פני משטחי הציור״. בעקבות זכייתו בפרס הוא זכה בהזדמנות להציג תערוכת יחיד בגלריה כורש 14, באוצרות דביר שקד. זה לקח שנתיים, אבל התערוכה ״בני שמש״ נפתחה ומוצגת כעת בגלריה.

עבודותיו של חן מתבססות על סקרנות והתפעלות מהטבע. את הסטודיו שלו מעטרות עצמות, רישומי כנפיים נעוצים לקיר ובמחברותיו רישומים של נחשים ואבנים, לצד ערימות של צבעים וכלי עבודה. בסדרת ציורים גדולים שהוצגה ביריד צבע טרי האחרון תוארו במשיחות מכחול סמיכות צמרות עצים, פרחים וציפורים. חן מצא עניין רב בבעלי הכנף ואף התלווה למפחלץ שפרש בפניו את גופן של ציפורים עבור רישומי הכנה לציורים אלו.

אתה עובד עם יצורים ופריטים מאוד יפים – חלקם איקונות של יופי או אוצרות טבע של ממש – אבל לא תמיד רואים אותם על פני השטח.

״הציורים האדומים שמוצגים ב׳בני שמש׳ הם מצע שיש בו פיגמנט אדום, פרפרים וצבע שמן שבישלתי, אבל הוא יושב על מצע של ציור אחר. אני קצת נהנה מהעובדה שזה ציור שאף אחד לא יראה אותו או יידע עליו. לפעמים הציור מגיע לרוויה מסוימת, וזה קשור במידע שהוטבע עליו ולאו דווקא במה שאנחנו רואים כצופים״.

אתה נהנה ללהטט בצופים?

״לא יודע אם אי פעם חשבתי על זה ככה. אני בוודאות חושב על הצופה בתערוכה: איך הוא ייחשף לחומר שיוצא מהסטודיו? האם הוא יסתובב סביבו? כשאני עובד אני קרוב לעבודה ברמה מצחיקה, לפעמים ממש רוכן עליה. אני שואל האם גם הצופה שלי, שרואה את העבודה אחרי כל מדורי הסלקציה, חווה את הציור ממרחק דומה שמהדהד את איך שאני ציירתי, או מנקודת מבט אחרת? ב׳בני שמש׳ יש להצבה הרישומית טקסיות אחרת מעבודות שתלויות מאחורי זכוכית. הכל נגיש. אפשר להריח את הרישומים, כמעט לגעת בהם, ולראות דרכם.

״אני מחפש כל מני טקטיקות ואפשרויות. בתערוכה בגלריה מאיה חשבתי על הכותל, וככה נוצר קיר שחור. שם הקרבתי את כל הפרטים שיש בציורים כדי שתהיה חוויה של ׳אני מול קיר׳ ושאנשים יתקרבו ויחוו את המפגשים בין הקנבסים, את המקום הזה שאפשר להחדיר אליו איזושהי משאלה״.

כשהגעתי לגלריה הסברתי שאני לא רוצה שהתערוכה תהיה תערוכה בנושא פרפרים. רציתי שיהיה רישום שיהיה מעט זר. ככה נכנסה היד, שמצביעה על המחווה, על הפעולה הידנית. הפעולה האינטנסיבית של הגרפיט על הנייר יכולה ללבוש כל מיני צורות

בחיפושיו אחר פרפרים כחומר גלם, הגיע טמיר אל החוקר דן שרון שהחזיק בחווה מחקרית לגידול פרפרים באזור הכרמל. ״ריתקה אותי העובדה שהוא חוקר תקשורת בין פרפרים דרך הכתמים שעל הכנפיים שלהם. לרוב כשמדברים על תקשורת בין פרפרים מדברים על פרומונים, דרך חוש הריח. הוא גידל בחווה כמה סוגי פרפרים וצפה בדרך שבה הם מגיעים למצב של הזדווגות: מה משדר חוזק, מה משדר חיות, יכולת. היו שפקעו מהגולם ׳פגומים׳, אבל בעיניי הם היו מאוד יפים. זה כמו נייר שמתקמט.

״כשהגעתי לגלריה הסברתי שאני לא רוצה שהתערוכה תהיה תערוכה בנושא פרפרים. רציתי שיהיה רישום שיהיה מעט זר. ככה נכנסה היד, שמצביעה על המחווה, על הפעולה הידנית. הפעולה האינטנסיבית של הגרפיט על הנייר יכולה ללבוש כל מיני צורות. וזהו, רק שזה לא ייקרא כתערוכה בנושא פרפרים״.

מה רע בתערוכה בנושא פרפרים? ממה רצית להימנע?

״מההתעסקות בסימבוליות של הפרפר. אני יודע שהדברים שאני עובד איתם, נדלק מהם או אוסף לסטודיו – הם דברים סמליים. אבל הם גם דברים אותנטיים שמלווים אותי הרבה שנים. יש תופעות טבע שהן פשוט מדהימות בעיניי, ופרפרים זו אחת מהן. רישומי ההכנה שלי כוללים נחשים, אבנים, פרחים. יש הרבה דברים שאני נפעם מהם ומעריך אותם.

״הדבר שהיה לי הכי משמעותי עם אותו חוקר שהגעתי אליו היתה דווקא העובדה שהפרפר עובר תהליך גלגול והתפתחות כשכל הגוף שלו נמס. לא כמו עובר, שהאיברים שלו גדלים ומתפתחים בתוך הרחם, הפרפר בונה לעצמו גבול, מעטפת, אליה הגוף שלו נמס. זה תהליך שונה של מוות ותחיה מחדש. הרעיון שהחומר הרישומי והמניפולציות שאני מבצע בו נמסים כולם בדרכים שונות, דרך כל מיני גלגולים, ואני יוצר מתוכם שפה חדשה – זה מה שחיבר אותי לפרפרים״.

טמיר חן. צילום: אורי דרוקמן

טמיר חן. צילום: אורי דרוקמן

מתוך ״בני שמש״. צילומים: דניאל חנוך

מתוך ״בני שמש״. צילומים: דניאל חנוך

איך עובדים עם פרפרים כחומר גלם?

״אספתי את הפרפרים, חקרתי, למדתי והתחלתי לרשום אותם בסטודיו. תהליך הרישום שלי תמיד זהה: אני מניח ניירות עבים על משטח פלסטיק ואני ממש מקעקע על הנייר – פעולה מאוד פיזית ששותלת את העיפרון בתוך הנייר. אני מנסה לייצר בנייר מגרעת קטנה. אני אוסר על עצמי להשתמש במחק, ויש ביטחון מלא ביד. לרוב אני מגיע לסטודיו, מקבץ פרפרים בצלחת מסוימת ושובר אותם עם היד. ואז מתחיל לרשום את מה אני רואה. ֿ

״בתהליך כזה יצרתי סדרה רישומית שחלקה מוצג בתערוכה. אחר כך התחלתי לעבוד עליהם כקולאז׳, כזה שמייצר ביניהם הזדווגות פנימית. משם הם עברו לסריקה באיכות מאוד גבוהה שאותה העברתי מניפולציה דיגיטלית. ככה אני מגביר את הקולאז׳, עושה אותו יותר חריף. אפשר לראות בזה עוד גלגולים של הפרפר״.

הדיאלוג מול מה שמוגדר כ״יפה״

ואז הגיע הגלגול החדש – מיצב רישומי. בדקדקנות יוצאת דופן וירידה לפרטים שמזכירות דמויות בספריו של מישל וולבק, פעל חן בניסיון לייצר מיצב המדמה מנח של גולם בהתהוותו, במצב השליו שבו הוא חנוט ותלוי. הוא מתאר מדוע חשוב לבחור נייר בגוון המדויק ובמשקל הספציפי כך שייפול נכון, בכיוון הסיבים שמשפיעים על צורת קימורו וכן הלאה.

התוצאה הסופית נהנית מדיוק נונשלנטי שרבים היו שמחים להתהדר בו. שקיפות ניירות הרישום הענקיים לצד אטימות מוטות המתכת המחזיקים אותם, המחברים הקטנים בין החומרים הקשים לרכים והרישומים עצמם מתכנסים לכדי מופע מונומנטלי מושך ומאיים כאחד, ובעיקר מלא יופי. ובכלל, יופי הוא אלמנט מרכזי בעבודותיו של חן: בין אם הוא בועט בו, משתמש בו לתכסיסים או פשוט נותן לו את מקומו הנינוח. הדיאלוג מול מה שמוגדר כ״יפה״ ספוג בכל קנבס, רישום או פסל.

צילומים: מ״ל

גם גופי הציפורים בעבודות הקודמות שלך וגם הפרפרים הם סממנים של חופש, של יופי, של יצר. אתה לא בהכרח מאפשר להם את הדרור שהם מבקשים. הם עוברים פעולות קשות בעבודה: אתה כובש אותם, דוחס וטוחן אותם.

״הדגש בתערוכה הזו הוא על הגלגולים שעוברים החומרים בסטודיו. הפרפר, כחומר, כמעט שווה ערך לקו הרישומי, או לכתם של הצבע. התהליכים שקורים הם יותר משמעותיים מהפיגורה או מהדימוי של הפרפר. זו בסך הכל פיגורה שאני משתמש בה, שאני משתאה אל מול היופי שלה. אבל זה חלק ממארג הרבה יותר גדול.

״העשייה בסטודיו היא פעולה כמעט דתית בשבילי, סוג של פולחן. לפולחן הזה יש כל מיני חוקים פנימיים, שמתגלים מאוד לאט ואני צריך לעבוד קשה בכדי שיתגלו אליי. אחד מהם היה תחושה של קורבן. לא אני הקורבן, אבל התבהר לי שהעבודה בסטודיו אוכלת משהו או מקריבה משהו כדי ליצור לעצמה את החיים״.

אני רוצה להאמין שכל יצירה טובה היא קווירית, כי היא מזיזה משהו במרחב שלנו. מספיק שהמפגש בין הנייר לפליז מזיז משהו בלב – וזה מספיק. אולי זה רומנטי, אבל זה הקשר שאני מוצא לרעיון הקווירי

העיסוק במשיכה המונעת על ידי מופע אסתטי, הרעיון הפולחני והעיסוק בכל מה שעומד בין סדר פנימי לכאוס מוחלט – כולם מאפיינים מובהקים ביצירתו של חן, כמו גם במורשת הרעיונית ההומוסקסואלית. ב״אל ההומואים״, המניפסט שכתב יותם פלדמן ופותח את הגיליון הראשון של הפאנזין ״לוט״, פורט פלדמן ארוכות את היתרונות – ואולי אף ההזדמנויות – הטמונים בחריגות החברתית ובאקט המיני שבהומואיות, שהרי היא סוטה מהמיינסטרים.

בכך מתקבלת מחשבה חדשה ואף חדשנית. במודע או שלא, כשחן מדבר על קהל, הוא מתכוון לצופה זכר. כשהוא מדבר על הכותל, הוא מדבר על חדירה. גם עניינו במחקר הבוחן תקשורת ופוטנציאל הזדווגות של פרפרים על פי מאפייניהם החזותיים מעלה הקבלה מתבקשת לתרבות ההומואית, המתאפיינת לרוב במתן דגש על מראה ומופע עצמי בכל הקשור למטרה התמידית למשוך.

זה משהו שמתחבר ליצירה שלך?

״זו שאלה ממש קשה. אני מרגיש שהיצירה שלי היא מאוד גברית, ובאותו זמן מאוד קווירית. אני יודע מה זה ללכת ברחוב ולראות מישהו מסתכל עליך, צוחק עליך, בוחן אותך. אבל אלו לא מקומות שהייתי רוצה להיכנס אליהם״.

למה לא?

״אני רוצה להאמין שכל יצירה טובה היא קווירית, כי היא מזיזה משהו במרחב שלנו. מספיק שהמפגש בין הנייר לפליז מזיז משהו בלב – וזה מספיק. אולי זה רומנטי, אבל זה הקשר שאני מוצא לרעיון הקווירי. הרגעים היפים באמת הם אלה שבהם הפולחן היצירתי מצליח להתחבר לרמה שבה הקירות נופלים וההגדרות מתמוטטות. הקירות שמפרידים ביני לבין העולם מתמוססים. כמו שהפרפרים מתמוססים״.

אלואט, סנדאות האמנים, 2021. צילום: שיר לוסקי

אלואט, סנדאות האמנים, 2021. צילום: שיר לוסקי

תל, 2022. צילום: דניאל חנוך

תל, 2022. צילום: דניאל חנוך

ללא כותרת, 2022. צילום: דניאל חנוך

ללא כותרת, 2022. צילום: דניאל חנוך

birds

הרבה שנים שאתה גם מלמד ומחנך במערכת החינוך. השנה החלטת גם לגשת ללימודי תואר שני בבצלאל. איך זה מרגיש להיות בשני צידי ספסל הלימודים?

״אני מלמד בתיכון באזור יפו וגם מנחה את הבגרות הייחודית של בית הספר. זה בית ספר שבנוי על מחקר ופיתוח של חשיבה והילדים שם עושים עבודת חקר בכיתה י״ב. כל ילד בוחר תמה ויוצא ממנה לשאלה מנחה. אנחנו קוראים יחד טקסטים מרתקים. לעיתים זה ממש מטלטל, לפעמים אני ממש מתלהב. ואנחנו מתלהבים יחד, או ממש רבים ברמה הרעיונית. אלו הרגעים היפים.

״כשאני שם אני צריך להיות מורה, אבל הרבה דברים חוזרים איתי הביתה או לסטודיו. לפעמים זה סיפור אישי של תלמיד או תלמידה, לפעמים זו נקודת מבט או דברים שמעסיקים אותם. הדבר הכי מעניין הוא שלפעמים אני מרגיש ששיקול הדעת שלי, האינטואיציה שלי והאופי שלי כמורה מתפתחים דווקא בסטודיו, ולא מהניסיון בהוראה.

״אני מתעסק לא מעט שנים בחינוך, אבל יש רגעים שבהם אני משתמש במה שאני מכיר מהיצירה שלי כדי להבין תלמיד מסוים, לקרוא אותו אחרת. במובן מסוים אני מתקן ככה את הנערות שלי. הייתי נער מופנם, שקט, והמורים שלי לאמנות היו מאוד משמעותיים בשבילי. חשוב לי להיות כזה עבור התלמידים שלי.

״הבחירה בתואר השני בבצלאל הגיעה אחרי תקופה שבה התלבטתי אם להישאר בישראל או להרגיש זר בחו״ל וליצור שם, שבסופה החלטתי להישאר. כשהעולם קצת סוגר אותנו יש מקום לברר מי אנחנו, הדור החדש של האמנים בארץ. על אלו שורשים אנחנו יושבים? מה משותף לכולנו? ואולי הכי חשוב – לאן אנחנו הולכים מפה?״.


טמיר חן | בני שמש
אוצרת: דביר שקד
גלריה כורש 14, כורש 14,  ירושלים
נעילה: 8.3

המרכז אינו יכול להחזיק
אוצר: רון קונר
גלריה הקוביה, יהושע ייבין 13, ניות, ירושלים
נעילה: 11.4

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden