כל מה שחשוב ויפה
כרמית בלומנזון. צילום: איה בן עזרי
כרמית בלומנזון. צילום: איה בן עזרי

מגלים אוצרות // כרמית בלומנזון

כרמית בלומנזון אצרה ב״אנו - מוזיאון העם היהודי״ תערוכה של עבודות שנעשו בעקבות אירועי ה־7 באוקטובר, וגם כאלה שנעשו לפני ומקבלות משמעות חדשה. בעתיד היא חולמת לחבר בין יצירות קאנוניות לאמנות ישראלית עכשווית, ולעשות את זה בכל העולם

הפעם הראשונה

לאוצרות הגעתי לאחר שנים ארוכות של הוראת אמנות במסגרות שונות. הפעם הראשונה שאצרתי היתה במקום קסום ומיוחד, מקום המפיץ אהבת תרבות, אמנות, מוזיקה, תיאטרון וספר – בית מיכל ברחובות (2007). הגעתי לשם לאחר סטאז׳ אינטנסיבי, מעמיק ומלמד במוזיאון חיפה, עם האוצרת והמורה הטובה ביותר שיכולתי לבקש – תמי כץ־פרימן. אמנם מוטי עומר, שעמד בראש לימודי המוזיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב, הנחה את הסטודנטים לפנות לסטאז׳ רק אחרי שנתיים לימודים, אבל אני ביקשתי להתחיל מיד.

לאחר בקשות ושיכנועים מוטי הסכים בחיוך, ואני התחלתי את דרכי האוצרותית בתערוכה ״פאטאמורגנה: אשליה ותעתוע באמנות העכשווית (2006-7)״. מיד לאחר מכן הצגתי בבית מיכל ארבע תערוכות ברצף: ״מילת מפתח״ של חיים מאור; ״ציורים״ של ג׳ניפר בר לב; ״הבנת המקרא״ של דינה שנהב ו״רדיוס רחובות״, בהשתתפות יואב אפרתי, שיבץ כהן, חגית רובינשטיין, שוני ריבנאי ונטי שמיע עופר.

ליהי חן, late bloomer. מתוך פאטאמורגנה, מוזיאון חיפה. צילום: אריאל ורהפטיג

ליהי חן, late bloomer. מתוך פאטאמורגנה, מוזיאון חיפה. צילום: אריאל ורהפטיג

נטי שמיע עופר, בית מיכל, רדיוס רחובות. צילום: מ״ל

נטי שמיע עופר, בית מיכל, רדיוס רחובות. צילום: מ״ל

מרב שין בן אלון, בית מיכל, הזמן האדום. צילום: מ״ל

מרב שין בן אלון, בית מיכל, הזמן האדום. צילום: מ״ל

רועי מרדכי, ניקנור, בית מיכל, צייר לי גיבור 2010

רועי מרדכי, ניקנור, בית מיכל, צייר לי גיבור. צילום: מ״ל

זו היתה שנה מרחיבת דעת ומלמדת, שנה שבה צללתי יותר ויותר למעמקי האוקיינוס הרחב של האוצרות, ונכבשתי. בית מיכל היה לי בית חם לאורך 13 שנה של הרפתקאות אמנותיות מלהיבות, לצד פרויקטים אחרים במסגרות שונות, בארץ ובעולם.

התחנה האחרונה

התערוכה האחרונה שאצרתי היא ״7 באוקטובר״ שמוצגת ב״אנו: מוזיאון העם היהודי״; בשיתוף מיכל הומינר ואורית שחם גובר מהמוזיאון. זוהי תערוכה קבוצתית שבה משתתפים 25 אמנים: שי אזולאי, אודליה אלחנני, אייל אסולין, רז בן עמי, סופי ברזון מקאי, שירה גלזרמן, שיראל הורוויץ, ענבר היימן ז״ל, יונתן חצור ז״ל, זיוה ילין, מרים כבסה, צביקה לחמן, חיים מאור, רועי עידן ז״ל, אורן פישר, אבישי פלטק, עמית קבסה, אביתר קיפניס ז״ל, עירית רגב, ניל וקארין רומנו, שירלי שור, ליאור שטיינר, דינה שנהב וקרן שפילשר.

בנוסף, יש בה עוד שני חלקים: ״בחזית הכאב״ – חלק שמציג את פס הקול המוזיקלי של התקופה, ויומן מלחמה דוקומנטרי בשיתוף עדות מקומית ובו 300 צילומים שצולמו במהלך השבועות הראשונים אחרי ה־7 באוקטובר.

״7 באוקטובר״ שמוצגת ב״אנו: מוזיאון העם היהודי״. צילומים: עוז שכטר

״7 באוקטובר״ שמוצגת ב״אנו: מוזיאון העם היהודי״. צילומים: עוז שכטר

האמנים.יות המציגים בתערוכה שיתפו אותי במתרחש בנפשם פנימה, ואפשרו לי לשתף גם אחרים, בעוד האירועים הקשים ממשיכים להתפתח ולהתהוות לנגד עינינו ממש

התערוכה נולדה תוך כדי ההלם והאלם של האסון. בתוך התקופה הקשה הזו שבה כולנו נמצאים על רכבת הרים של שיאים ותהומות עצומים, אנחנו נדרשים לנסח מחדש מושגים רבים שהיכרנו, שחשבנו שאנחנו מכירים. מושגים כמו בית וביטחון, הגנה וחרדה, עצב וכאב.

מלאכת האוצרות היא מלאכה המערבלת את כל החושים והמעשים, ומצאתי את עצמי שוקעת ומעמיקה בה, מחפשת ומנסה, הופכת שוב ושוב, חולמת על התערוכה בלילות (וגם בימים…), מחפשת עבודות אמנות שנעשו אחרי ה־7 באוקטובר והן חשופות וכואבות; ועבודות שנעשו לפני שמעלות פחדים וחששות ארכיטיפיים מהתת מודע הקולקטיבי והאישי.

התערוכה הזו גרמה לכל העוסקים בה, בטח ובטח גם לי, להיות חשופה לטווח עצום של רגשות, לגלגל ענק שממשיך ומתגלגל בעוצמה, בישירות, בחוזק, כשהוא נושא משמעויות והקשרים שממשיכים לעלות ולהתגלות. האמנים.יות המציגים בתערוכה שיתפו אותי במתרחש בנפשם פנימה, ואפשרו לי לשתף גם אחרים, בעוד האירועים הקשים ממשיכים להתפתח ולהתהוות לנגד עינינו ממש. אני מודה להם.ן על הישירות, על האומץ לחשוף ולהציג את מה שמילים אפסו מלהביע, ממעמקי הכאב ועד לשיאי התיקווה והתפילה.

מכל מלמדיי השכלתי

״פאטאמורגנה״ (2006-7) במוזיאון חיפה, שאצרה תמי כץ־פרימן, לימדה אותי על היצירתיות שבאוצרות. על היכולת להרחיב את התמה המוגדרת מראש, ולהמריא איתה למחוזות חדשים ומפתיעים הנגלים ומתפתחים עוד ועוד ככל שהעבודה על התערוכה נמשכת.

אמנם הגעתי לצוות האוצרות של תמי בעודי סטודנטית למוזיאולוגיה, אבל כעבור זמן קצר כבר הופקדה בידי אחריות גדולה כחלק מהתערוכה ההולכת ומתגבשת. זה היה בית הספר לאוצרות משמעותי ומדויק עבורי. מתמי למדתי גם על התשוקה המלווה את תהליך האוצרות, ועל האינטואיציה שכדאי להקשיב לה.

רפי לביא, הביאנלה בוונציה (2009). צילומים: עידו פדהצור

רפי לביא, הביאנלה בוונציה (2009). צילומים: עידו פדהצור

מדורית לוויטה, שהזמינה אותי להיות חלק מצוות האוצרות בתערוכה של רפי לביא בביאנלה בוונציה (2009), למדתי שאפשר ״ללוש״ את הקהל, לכוון את המסלול שלו מבחינה פיזית בתערוכה כדי להשיג הישגים מבחינה רגשית. לכבוד התערוכה הביתן נוקה מכל המסכים שכיסו את חלונותיו ופתחיו בשנים קודמות (שבהן הוצגו מיצבי וידיאו שדרשו החשכה).

חלונות הברזל היפהפיים לחצר האחורית הכניסו אור, והגרניום האדום שנשתל בהמוניו הזמין את המבקרים לשיטוט בין הפנים והחוץ, להביא אור ופריחה לתוך הציורים הנפלאים. התוצאה היתה טבעית ודרמטית גם יחד. זכור לי שפרנציסקו בונאמי, אוצר הביאנלה, הגיע לביקור וציין בתמימות רבה !This artist is so fresh and young בהתייחסו לרפי שנפטר שנתיים קודם לכן, בהיותו בן 70.

תערוכת החלומות

שנים שאני חולמת על תערוכה שבה אוכל להציג עבודות אמנות קאנוניות (היסטוריות, קלאסיות או מודרניות) ממוזיאונים שונים ברחבי העולם, ללא צורך להתחשב בשיקולי תקציב, ביטוח, הובלה, תצוגה, פוליטיקה וכן הלאה. לצד היצירה הקאנונית תוצג עבודת אמנות של אמן ישראלי עכשווי. הצמד הזה, מעצם היותו מוצג יחד, יהווה מרחב אמנותי חדש, ייצור שיח ומשמעות אחרים הנולדים מהחיבור הזוגי החד פעמי.

את התערוכה אציג בכמה מוזיאונים במקביל: כל מוזיאון שממנו אבחר יצירת אמנות, יקצה לפרויקט גלריה ייעודית בה יוצג הצמד. על הקיר, בצמוד לטקסט התערוכה, יוצג QR קוד, והצופה יוכל לצפות דרך הטלפון האישי שלו בכל הצמדים כולם ברחבי העולם. אופן התצוגה האוניברסלי הנרחב והמקביל יעודד שיח בין הבחירות כולן והתייחסות פנימית זוגית של כל בחירה – יחד עם ההתייחסות למהלך כולו.

שנים שאני חולמת על תערוכה שבה אוכל להציג עבודות אמנות קאנוניות (היסטוריות, קלאסיות או מודרניות) ממוזיאונים שונים ברחבי העולם, ללא צורך להתחשב בשיקולי תקציב, ביטוח, הובלה, תצוגה, פוליטיקה וכן הלאה

מזה שנים שאני משחקת במשחק הזה עם עצמי, כשאני רואה תערוכות שמשפיעות עלי עמוקות. בתערוכת החלומות הזו ״הולדת ונוס״ של בוטיצ׳לי (מוזיאון גלריית אופיצי, פירנצה) תוצג לצד אחת הספינות מהתערוכה ״תהום מריאנה״ (מוזיאון הרצליה, 2019) של ניבי אלרואי. הראשונה עוסקת בחיבור בין הפיזי (ונוס) והמטאפיזי (המלאכים המרחפים מעל), ברגע ההולדת. הדמות הנשית ניצבת בודדה על צדפה, זקופה, צופה לבאות בחולמניות או תמימות נפלאה, המשרה תחושה של אופטימיות זהירה. השנייה, של ניבי אלרואי, עוסקת בתהום נפשי, בתוהו ובוהו, במערבולת פנימית ובבדידות בעולם מוצף וחסר שליטה. החיבור ביניהן מרחיב את המשמעות של כל אחת בנפרד ומתיך אותן לכלל משמעות חדשה.

את הפסל ״היפוך העולם״, ירושלים, 2010 של אניש קאפור (מוזיאון ישראל, ירושלים) אציג יחד עם הציור המטלטל של ציבי גבע ״אחרי המסיבה 2023״ (צויר אחרי ה־7 באוקטובר). בעת המבט על ״היפוך עולם״ הצופה מאבד אוריינטציה, עולמו מתהפך, האדמה נתלשת והופכת לרקיע, המרומים התקרקעו למטה. כל הערכים עליהם התחנכנו התפוגגו ואינם. שקר היופי של העולם והשמיים גם יחד, עוטף ומפתה את הצופה. הציור ״אחרי המסיבה״ אוסף בתוכו עוצמה מתפרצת של גבריות, חיתוכי פלדה שטמונים בין משיכות המכחול, כאוס שבין שכבות של קושי ופריכות גם יחד. ומאחורי הכל מבצבצת איזו כלימה, הפניית המבט פנימה בשאלה נוקבת: הזהו אדם??? ציור חזק ומטלטל.

בקרוב אצלך

בימים אלו עובדת על שתי תערוכות במקביל. הראשונה היא NordArt 2024 שתוצג החל מיוני הקרוב בצפון גרמניה. זוהי תערוכת אמנות בינלאומית גדולה, שבה משתתפים כ־200 אמנים מרחבי העולם המציגים באתר בית היציקה ההיסטורי לברזל בשלזוויג־הולשטיין, בתוך האנגרים ופארק עצומי מידות.

birds

בשנת 2016 הצגתי שם את התערוכה ״מעגל החיים״ עם 28 אמנים ישראליים נהדרים. באותה שנה טליה קינן זכתה בפרס הראשון והוזמנה להציג בשנה שלאחריה תערוכת יחיד באוצרותי. השנה, לציון שנת ה־25, הוזמנו להציג שוב תחת התמה של הצגת החלומות, הפחדים והדאגות הנוכחיות של האנושות, על רקע עולמנו המעורער והשביר, תוך אמונה בכוח המגשר והמרפא של האמנות.

התערוכה השנייה תוצג באפריל בגלריית האוניברסיטה הפתוחה ברעננה: אורן אליאב: The Island was a world, מארח את אוסקר אבוש. זהו פרויקט חדש של אורן המטשטש את הגבול בין יצירתיות אנושית למלאכותית, ומזמין את הצופים להתעמק בצורות ביטוי אמנותיות חדשות. מדובר בהצצה ראשונה למחזור העבודות The Island Was a World – שיר שמופיע כעבודת וידאו וסאונד וממשיך כציורי שמן על בד. בתערוכה יתארח האמן אוסקר אבוש, עם וידאו־סטילס המתייחסים לעולם של טרום תרבות, של בראשית.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden