כל מה שחשוב ויפה
אלינור סאם ב״יוצרות מהבית״, בית טיכו. צילומים: מ״ל
אלינור סאם ב״יוצרות מהבית״, בית טיכו. צילומים: מ״ל

הזדמנות אחרונה לראות // ״יוצרות מהבית״ בבית טיכו

ארבע אמניות - אורלי מיברג, אלינור סאם, עינת אמיר ויפעת זיו - יצרו פרויקטים חדשים במדיות שונות, בהשראת בית טיכו הירושלמי והחצר שלו, ובהשראת עבודותיה של אנה טיכו עצמה. נעילה: 9.4

מה צריך לדעת לפני שבאות

תערוכה שבה מציגות ארבע אמניות ישראליות עכשוויות – אורלי מיברג, אלינור סאם, עינת אמיר ויפעת זיו – כשמקור ההשראה של כולן הוא בית טיכו הירושלמי עצמו והגן שמקיף אותו (אוצרת: תמנע זליגמן): הן יוצאות מהבית ומהגן, הולכות ומתפתחות, ובתוך כך עוסקות בגדילה, בהתרחבות אורגנית ואי־אורגנית, בזמן עבר ובהווה.

כל אחת מהן בוחרת הבט אחר של הבית (ששייך למוזיאון ישראל) כנקודת מוצא: קירות הבית, הגן, יצירותיה של האמנית אנה טיכו וסיפור על רופא העיניים ד״ר טיכו ואחד ממטופליו. בחלל התצוגה עצמו מוצגים שני מיצבים – האחד של אורלי מיברג והשני של אלינור סאם. את המיצבים מלוות עבודות סאונד של יפעת זיו, שאותם יצרה במיוחד בעקבות הפרויקטים החדשים. הפרויקט של עינת אמיר מוצג בגן המבנה היפה, ומורכב מעבודות וידיאו ומיצב שמתייחסות לאלמנטים בגן עצמו.

אורלי מיברג

אורלי מיברג

למה כדאי להתאמץ

קודם כל כי מדובר באחד המקומות הכי יפים בירושלים. הכניסה דרך הגינה הירוקה והפסטורלית לרגע משכיחה שאנחנו נמצאים ליד שוק מחנה יהודה הרועש והאינטנסיבי. ארבעת הפרויקטים שמוצגים (או ליתר דיוק, שלושת הפרויקטים שמוצגים והאחד שמושמע) נעשו במיוחד לטובת התערוכה, כשכל אחת מהאמניות התייחסה לנקודה כלשהי בהיסטוריה של הבית והגינה.

אורלי מיברג מציגה מיצב ציורי עשוי מאות (אולי אלפי?) חתיכות בד גזורות שאת חלקן היא טובלת בצבע ועל חלקן מציירת ומדביקה אחת לשנייה. במיצב מתייחסת מיברג לאמנות של אנה טיכו, בעיקר זו שעסקה בציורי נוף. היא ממשיכה תהליך שהחלה כבר לפני כמה שנים כ״שחררה״ את הציורים שלה מהמסגרות שלהם ונתנה להם להתלות בחלל; ולוקחת אותו הפעם אל הקיצון כשהציור כבר מופשט (תרתי משמע) מהקונבנציות הציוריות והופך לדימוי שמתפשט, משתלט וכובש את החלל.

אלינור סאם מציגה מיצב וידיאו ושלושה רישומים גדולים. נקודת המוצא שלה היא בכלל סיפור ההתאהבות של סבה וסבתה הירושלמיים במאה הקודמת, שסצנות ממנו מתוארות ברישומים שעל הקירות. במרכז החלל אובייקטים עשויים נייר דקיק מקופל שנדמים לאבנים או סלעים, שעליהם מוקרנים משלושה מקרנים שונים דימויי אנימציה של פרחים צבעוניים שכמו זזים ברוח. אותם הפרחים והצמחים הם כאלה שפיזית גדלים בחצר המבנה, ובפעולה עדינה ויפהפה מכניסה אותם סאם פנימה, אל חלל הגלריה.

הפרויקטים של מיברג וסאם חופפים לפרויקט של יפעת זיו, אמנית סאונד, שיצרה עבודות סאונד שמושמעות בשני חללי התצוגה כל הזמן, במקביל לעבודת סאונד נוספת שמושמעת במבואה באמצעות אזניות. בעבודות מנסה זיו לתעל את התנודות והתדרים של חלקי הבית הדוממים, וגם להעניק רובד נוסף לעבודות הוויזואליות. וזה עובד.

אלינור סאם

אלינור סאם

אלינור סאם

אלינור סאם

עינת אמיר

עינת אמיר

birds

הפרויקט של עינת אמיר מוצג בחצר המבנה והוא מורכב מכמה חלקים: שלוש עבודות וידיאו שתלויות על מסכים עמידים לתצוגה תחת כיפת השמיים מתארות את עצי הגינה שדרכם צילמה אמיר את השמש. המקום הזה שאנחנו נמנעים מלהסתכל אליו באופן ישיר, בטח כשמדובר בפעולה של צילום, הופך להיות המטרה, הרגע שאותו מנסה אמיר ללכוד.

על אדמת החצר היא הציבה אובייקטים מתכתיים, דמויי שלוליות או השתקפויות, שצורתן שאובה מציוריה של אנה טיכו. הצורות האמורפיות האלה הופכות לחלק בלתי נפרד מהגינה – גם הן מושפעות ממזג האוויר, ממבקרים שמורשים לדרוך עליהן ומהחתולות המקומיות שמנצלות את החום שהם קולטות. על חזית המבנה מוצגות שתי עבודות נוספות של אמיר – צילומים בשחור לבן בקופסאות אור, שגם בהם חודר אור מבעד לסבך של עצי הגינה.

אם אתן כבר בסביבה

בסטודיו משלך הירושלמי (15 דקות נסיעה או 30 דקות הליכה מבית טיכו) מוצגת עד ה־12.4 ״מי כסף ואדמת כוכבים״, תערוכת יחיד לסופי ברזון מקאי (אוצרת: מיטל מנור). ברזון מקאי מציגה סדרה של עבודות עדינות, שבריריות ומקסימות – רובן צילומים מעובדים שבהם היא עושה שימוש גם בבינה מלאכותית, כשמקום ההתרחשות הוא סלון ביתה בקיבוץ בארי, טרום ה־7 באוקטובר.

הבית, שכבר לא קיים, נבנה מחדש בחלל הגלריה. גם ביתה הלונדוני, שאותו עזבה בגיל 7, נוכח בתערוכה, לצד אובייקטים ורדי מייד שהגיעו מביתה בבארי – שני בתים שאינם קיימים יותר.

סופי ברזון מקאי, אנה

סופי ברזון מקאי, אנה

זיוה ילין. צילום: סופי ברזון מקאי

זיוה ילין. צילום: סופי ברזון מקאי

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

3 תגובות על הכתבה

  1. ליזה

    התיאור של התערוכה המושפעת מבית אנה טיכו לקוח כולו מדימיון פורה ופורח משולח רסן. להלן ההבדלים- בית טיכו לא קרוב לשוק מחנה יהודה.טיכו עסקה ברישומי הרי ירושלים, סלעים,צמחיה ונוף. מה לזה ולבדים העפים ברוח? בעבר הבית אכן היה מוקף גינה גדולה ומוריקה, כיום הוא שריד לשימור ומעליו מגדל דירות גבוה שפוגע ופוצע כל חן או זיכרון מאנה טיכו או מד"ר טיכו. אפשר לכתוב כמעט כל העולה על הרוח, רק שבמקרה שלפנינו מדובר בדימיון פרוע חוטא למציאות. חבל ומיותר.

  2. יעל

    באמת חשוב כ"כ הביקורת השלילית…????
    אני התרשמתי מהכתבה וארצה לגשת לראות. המרחק ממחנהיודה בכל עיר נורמלית נחשב הגיוני להליכה. בדים עפים ברוח מושכים אותי דווקא, וכל שריד לשימור בעיר הזו ראוי להערכה כמו גם בנייני דירות.
    הכל בכל – הוא מארג מרתק שכל מה שצריך – היא עין טובה כדי להבין

  3. אירה

    ביקורת היא חלק מהחיים. מותר לבקר במיוחד כשיש טעויות ודמיון לא מציאותי. כירושלמית, הנה עובדות-מחנה יהודה לא קרוב לבית טיכו. נכון שהבית עצמו הפך למגדל דירות מפואר ובית טיכו נדחק לקומת קרקע קטנה. אין יותר את הגינה הגדולה שהייתה צמודה לבית טיכו.יש מדרגות ברזל מכוערות. אם את מצפה שיהללו את המקום שאינו קיים כיום..אולי זו טעות ? תסתכלי במציאות ואל תייפי אותה בחוסר טעם. אגב, אנה טיכו רשמה את הרי וסלעי י"ם ולא בדים מתנופפים…דמיון פורח ואמת לא דרים יחדיו?

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden