״כלים שלובים״: אמנות ישראלית וארכאולוגיה במוזיאון ישראל

עבודות אמנות ישראלית שנרכשו לאחרונה מוצגות בדרך לא שגרתית הקושרת בינן לבין מוצגים ארכאולוגיים, רובם נחשפים לראשונה. אפשר למצוא ביניהם הרבה מן המשותף – חומרית, צורנית ותמאטית – אבל מה שהוביל את האוצרים לחיבורים המפתיעים בתערוכה ״כלים שלובים״ היו דווקא הצורה והחומר.

את פני המבקרים מקדמת עבודתה המונומנטלית של נטע ליבר שפר המציגה יצירות וחפצים מתקופות ומאזורים רחוקים כבמעין חדר פלאות, שאינו מחולק לקטגוריות של זמן או מקום, והיא מגלמת את תפיסתם של ארבעת אוצרי התערוכה. הם יצרו מרחב המבטל את המחיצות המקובלות ומציב בכפיפה אחת רכישות חדשות באמנות ישראלית ופריטים עתיקים מאוספיו העשירים של האגף לארכאולוגיה – רובם מוצגים לראשונה.

לאורך ההיסטוריה ביקשו אמנים רבים לפענח את ההווה דרך סודות העבר ונתנו ביטוי לשכבות הקדומות של התרבות בשלל ערוצי הבעה. יצירות ומוצגים מתקופות קדומות מחומרים כגון אבן, עץ ומתכת עומדים לצד עבודות על נייר, וידאו, צילום ומיצב, וכולם עוסקים בנושאים שריתקו תמיד את האנושות: התמודדות עם היותנו בני חלוף; הגוף, על עוצמתו וחולשותיו; יחסים בין בני אדם ואמונה בכוחות נשגבים.

כל אלה מהדהדים בין המוצגים, אבל המכלול מכוון לחוט נסתר המוביל ממוצג אחד לאחר, חושף זיקות וחיבורים ומגשר על פער בן אלפי שנים. כך למשל מזבח אבן בעל ארבע קרניים מתקופת הברזל מוצג ליד העבודה ״מזבח״ של מנשה קדישמן, העשויה אבני גרניט ושואבת השראה ממזבחות מימי המקרא; דוגמה אחרת היא קערה ממלוכית ועליה דימויים, שאפשר לראות את גלגולם לעבודתה של אמנית הצילום עילית אזולאי ״מלכוּת״ הסמוכה לה.

חפצי העבר שנחפרו ממעמקי האדמה כמו זורמים אל עבודות ההווה, ויחד הם ככלים שלובים המשלימים זה את זה. המבט של העבר נפגש בזה העכשווי ויוצר מִחבר חדש. הקשר הקרוב והמפתיע מלמד על כוחם של בני האדם להתעלות מעל הכאן והעכשיו ונותן בימים קשים אלה תקווה ואמונה בניצחון הרוח האנושית.

---

כלים שלובים
אוצרים: אמיתי מנדלסון, טניה סירקוביץ׳, פרחיה איל, אחיעד עובדיה
מוזיאון ישראל, שדרות רופין 11 ירושלים
פתיחה: 11.4