כל מה שחשוב ויפה

זוכי פרס רפפורט 2024: עומרי דנינו, אריאל הכהן, שרון ליפשיץ ונעמה שוחט

פורטפוליו News: עומרי דנינו, אריאל הכהן, שרון ליפשיץ ונעמה שוחט הם הזוכים.ות בפרס רפפורט לאמנות לשנת 2024. כל אחד מהם יציג במהלך השנה הבאה עבודת וידיאו המקושרת למלחמה במוזיאון תל אביב

קרן ברוך ורות רפפורט בשיתוף מוזיאון תל אביב החליטו להקדיש השנה את פרס רפפורט ליצירת אמנות בשעת מלחמה. ארבעת האמניות והאמנים הזוכים השנה – עומרי דנינו, אריאל הכהן, שרון ליפשיץ ונעמה שוחט – יקבלו כל אחד פרס בסך 25,000 שקלים וכן מענק כספי להפקת עבודת וידאו המהווה עדות או מהדהדת את השאלות והתחושות העולות בעת הזו, בעקבות אירועי ה־7 באוקטובר והמלחמה.

ועדת הפרס כללה השנה את טניה כהן־עוזיאלי, מירה לפידות, דלית מתתיהו, עירית רפפורט, מיכל שמיר, רן טל, נעם גל ושרה סלע. בנימוקי הוועדה כתבו: ״פרס רפפורט לאמנות לשנת 2024 מוקדש ליצירה מבוססת זמן: עבודות בתחום הקולנוע, וידאו ארט או אנימציה. אסון ה־7 באוקטובר, המלחמה המתמשכת והשבר העמוק שבו אנחנו נתונים, מציפים את שאלת העדות ואת כושרה של השפה האמנותית לאחוז בטראומה אישית וקולקטיבית. ועדת הפרס בחנה 130 הצעות לעבודות: חלקן בשלבי הפקה מתקדמים וחלקן עדיין בגדר רעיון או תסריט ראשוניים.

״הוועדה התרשמה מאיכות ההצעות וממגוון המבטים אותם מפנים האמניות והאמנים אל המציאות. ההצעות פרסו מניפה רחבה של אפשרויות פעולה בעולם, הן זו המתנסחת בגבולות האישי, והן זו הנושאת אחריות לקהילה ומחזיקה מטען אוניברסלי הנוגע לכל אדם במצבי אבדן ושבר.

העבודות שנבחרו משרטטות את המיטב מבין המגמות שעלו והן נעות בין התיעודי והמבויים, בין עדות ישירה להרחקת עדות. בכולן מצאה הוועדה את היכולת לגיבושה של שפה עכשווית, ייחודית והרמטית המהדהדת את הרגע ההיסטורי״.


שרון ליפשיץ. צילום: קרן ברוך ורות רפפורט

שרון ליפשיץ. צילום: קרן ברוך ורות רפפורט

שרון ליפשיץ, נוף קקטוסים מחדר האורחים

שרון ליפשיץ, נוף קקטוסים מחדר האורחים

שרון ליפשיץ // ללא כותרת

ה־7 באוקטובר הפגיש את האמנית שרון ליפשיץ עם הנורא מכל. אמה יוכבד ליפשיץ, צלמת ופעילת זכויות אדם, נחטפה מביתה בקיבוץ ניר עוז ושוחררה לאחר שבועיים וחצי. אביה, עודד ליפשיץ, עיתונאי ואיש שלום, מוחזק עדיין חטוף במנהרות החמאס. המצלמה ומורשת התיעוד מלווה את האמנית ומשפחתה.

צילומי סטילס של יוכבד אמה המתעדים את הקיבוץ, קטעי ארכיון שבהם מופיע האב, אלפי שעות שאותן תיעדה שרון במהלך השנים ובזמן החסר והכאוטי מאז השבעה באוקטובר, וקטעי וידאו מיצירתה לאורך השנים באזורי סכסוך ומלחמה – עתידים להיאסף לעדות נדירה של משפחה אחת, המגלמת את הסיפור הציוני מראשיתו ועד אחריתו, לעת עתה. הסרט ינוע בין מרחב המציאות הכללי – מחאת משפחות החטופים, ראיונות לתקשורת וקטעי ארכיון ובין המרחב הפרטי – סרטים ביתיים, תיעוד מפגשים ושיחות עם האם ובנה הצעיר של האמנית. אלו יתלכדו לכדי הצהרה ערכית בדבר חשיבותה של עדות והיכולת לספר בקולך הפרטי את כל שאירע.

ליפשיץ (ילידת באר שבע, 1971), גדלה בקיבוץ ניר עוז. למדה אדריכלות ב־AA (לונדון) ובקופר יוניון (ניו יורק). בעלת תואר שני באמנות מסנטרלס סנט מרטין לונדון, ותואר דוקטור מאוניברסיטת מזרח לונדון (UEL). מנהלת שותפה של המרכז להפקה יצירה ותרבות (CCP) ב־UEL לונדון, שם היא מרצה לאמנות וללימודי קולנוע תיעודי ניסיוני. יצירתה Speaking German, שזכתה בתחרות לחנוכת המוזיאון היהודי במינכן (JMM), מבוססת על שיחות המתחקות אחר הזיכרון הקולקטיבי והאישי, אמנזיה וטראומה התרחשויות יומיומיות, בשיח ציבורי ובמרחב. סרטה ״הקו והמעגל״, בשיתוף עם אמה יוכבד ליפשיץ, זכה בפרס עדי של מוזיאון ישראל ב־2010.


עומרי דנינו. צילום: קרן ברוך ורות רפפורט

עומרי דנינו. צילום: קרן ברוך ורות רפפורט

עומרי דנינו, מתוך תום שפה, הפרק השחור. צילום: פיליפ בלאיש

עומרי דנינו, מתוך תום שפה: הפרק השחור. צילום: פיליפ בלאיש

עומרי דנינו // תום שפה: הפרק השחור

רגע הטראומה של אותה השבת, הכופה הלם, אילמות וניסיון לנסח מחדש את השפה, המחשבה והמבט, עומדים בבסיס מיצב הווידאו של דנינו. העבודה צמחה משירו ״קדיש־יתום־שפה״ המתבסס על תפילת הקדיש היהודית. הטקסט השירי מגלם את הטראומה דרך שבר שפתי והתפתחותה של שפה חדשה בעקבותיו. גיבורי העבודה הם האמן והמשורר חתן פרס ישראל ארז ביטון, החולקים את בימת בית האופרה הישראלית.

בברית השפה הנכרתת בין שני דורות בשירה העברית, הבן – עומרי דנינו, מוסר לדמות האב הרוחנית – ארז ביטון את שירו, כבן הנושא קדיש על אביו. הבן מקים את דמות האב והאב מקים בתפילת השיר את בנו. האולם הריק מותיר את השניים כגיבוריו של מחזה יתמות.

דנינו (יליד רמת השרון, 1987), הוא משורר ואומן רב־תחומי. בוגר תואר ראשון ושני במחלקה לאמנות, בצלאל (2020). זוכה ציון לשבח מטעם פרס לשירה ע״ש ארז ביטון עבור ספר הביכורים ״כל היקר שומט״ ( 2022).


אריאל הכהן. צילום: קרן ברוך ורות רפפורט

אריאל הכהן. צילום: קרן ברוך ורות רפפורט

אריאל הכהן, מתווה ל״על נהרות״

אריאל הכהן, מתווה ל״על נהרות״

אריאל הכהן // על נהרות

עבודת וידאו המהדהדת מצב של פליטות, תקוות נכזבות, וכמיהה לבית. הכהן מעמיד ביצוע מקורי ומחודש ל״שירת העבדים העבריים״ מתוך האופרה ״נבוקו״ מאת ג׳וזפה ורדי. התפאורה האופראית הגדושה מומרת במרחב סגפני ודל, וזמרי המקהלה מגולמים על ידי האמן ודמותו המשוכפלת.

״שירת העבדים העבריים״ הפכה לסמל של התעוררות תודעה לאומית ושבועת נאמנות למולדת, אך בניגוד לפאתוס הלאומי והאפי, משרטט הכהן ביצירתו עמדה נוגה ובלתי מתלהמת. פיות האמן וכפיליו מניעים את שפתיהם (ליפסינק) לצלילי הקלטת המקור ושפת גופם משקפת אכזבה ושיברון לב. המקהלה של אדם אחד שיצר הכהן מנכיחה את נוכחותו של – אדם באשר הוא אדם – שהפך לפליט. גולה מביתו ומזהותו.

הכהן (יליד ירושלים, 1993), פועל בשדה הצילום במגוון גישות מדיומליות. הוא בוגר המחלקה לצילום, בצלאל (2019) והתואר השני בצילום ברואיל קולג׳, לונדון (2022). בנוסף זכה בפרס לורן ומיטשל פרסר על מצוינות בצילום (2020), פרס יוסי ברגר על מצוינות בצילום (2019) ופרס הכט לאמנים צעירים (2019).


נעמה שוחט. צילום: קרן ברוך ורות רפפורט

נעמה שוחט. צילום: קרן ברוך ורות רפפורט

נעמה שוחט, האנדרטה

נעמה שוחט, האנדרטה

נעמה שוחט // האנדרטה

בעיבוד האנימציה הדוקומנטרית ״האנדרטה״ קול הוריה של האמנית מלווה סיפור אוטוביוגרפי של בגידה אישית שהתרחשה באנדרטת חטיבת הראל בהר אדר. באמצעות תחביר קצבי של הבזקי דימויים, אנימציה וטקסט, מגוללת שוחט סיפור של בגידה פרטית ולאומית. הדימויים הם תוצריה של חקירה מעמיקה בתרבות החזותית הישראלית, המשוקעת במיליטריזם, אבל ושכול. שוחט מיטיבה לנסוך הומור וקלילות במרחב המכאיב והקשה של הטראומה. האנדרטה המוכרת כצורה מונומנטלית של הנצחה, מתפרקת לריבוי הקולות והמראות הכרוכים במציאות במשבר עמוק.

נעמה שוחט (ילידת ירושלים, 1993), היא בוגרת המחלקה לאמנויות המסך בבצלאל. סרטה ״קופסאות״ זכה בפרס אוסטרובסקי לקולנוע ניסיוני, פסטיבל הקולנוע ירושלים (2018). סרטה ״חלומות על מקום אחר״ זכה בפרס הסרט הניסיוני בפסטיבל הקולנוע ירושלים (2019), והוקרן בפסטיבל האנימציה אנסי בצרפת.


טקס פרסי רפפורט 2024 ייערך ב־2.6 במוזיאון תל אביב לאמנות. עבודות הווידאו יושלמו ויוצגו במהלך שנת 2025 במוזיאון תל אביב

birds

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

תגובה אחת

  1. שדה גולדשטיין שוש

    כל אומן בנפרד מבטא שדה אחר של מאפשרויות זה כל כך גדול ומעודד. הסך הכול מעודד ומאפשר לנוע מהמקום הטראומתי המשתק…..
    נותן השראה מגיע להם ! שוש

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden