כל מה שחשוב ויפה
מאיה איש שלום, Home Bound, הוצאת Salomon & Daughters
מאיה איש שלום, Home Bound, הוצאת Salomon & Daughters

הביתה: אשה מחפשת מקום לקרוא לו בית, להרגיש בטוחה ושייכת

למרות שהספר החדש של המאיירת מאיה איש שלום הוא בלי מילים, ובלי צבעים, מלבד שחור, לבן והרבה אפורים, הוא אחד הספרים המאויירים היפים והמרגשים שיצאו לאור בסוגת הספרות החזותית למבוגרים

יובל: הי מאיה, בוקר טוב? מה שלומך בימים מורכבים אלו? ומזל טוב על הספר החדש הכל כך (!) יפה שלך

מאיה: הי יובל, תודה רבה! אכן ימים מורכבים ולא פשוטים בכלל. אבל מאוד מתרגשת מההוצאה של הספר

יובל: לגמרי. ובואי נתחיל בתכלס ואז בטח נחזור גם אחורה, ואולי השאלה הראשונה היא איך נגיד בעברית Homebound, שזה שם הספר – ואולי גם נספר שזה ספר בלי מילים בכלל

מאיה: בעברית המשמעות היא ״הדרך הביתה״, או פשוט ״הביתה״. מילה כל כך יומיומית שמכילה בתוכה מורכבויות – גם במובן הפיזי וגם במובן הרגשי. למעשה הספר נקרא Home Bound, שמזכיר שמות של מסלולי רכבת כמו Brooklyn Bound.

ואכן, זה ספר ללא מילים. זה הגיע לי באופן די טבעי, אני חושבת שדרך דימויים אני מצליחה לבטא את עצמי באופן הכי טוב, והרגשתי שטקסט אינו נחוץ בספר הזה. יש גם משהו שנורא מגניב אותי בלקרוא ספר ללא מילים, בעיקר כשזה סיפור ליניארי.

זו חוויה שלעיתים מרגישה ילדית – כמו שילד קורא לבדו ספר לפני שיודע לקרוא טקסט, הוא מסתכל רק על האיורים ומבין את הסיפור דרך האיורים בלבד

יובל: כן, הכח של איור. ספרי קצת על ההתחלה – איך נוצר הקשר עם מרב סלומון והוצאת Salomon & Daughters, מתי זה קרה, האם הייתה בקשה ספציפית או רק אולי תוציאי ספר ומה בא לך שיהיה בו?

מאיה: לפני חמש שנים פנתה אלי מרב והציעה לי להוציא ספר בהוצאה שלה. לא היתה לה בקשה ספציפית, היא קראה לזה כרטיס פתוח לעסוק במה שמעניין ומתחשק לי, עם גמישות גבוהה בכל מה שקשור לפורמט ולגודל הספר.

היה לי בראש דימוי של אישה רואה בית כפרי, קסום ומזמין. היא הולכת לכיוונו וכשהיא פותחת את הדלת היא נכנסת ומגלה שהבית שטוח, והיא עוברת דרכו. משם עלו לי עוד רעיונות לבתים שונים שהיא מגיעה אליהם

כמובן שמאוד התרגשתי והוחמאתי שהיא פנתה אליי, אבל באותו זמן גרתי בניו יורק והבת הבכורה שלי בדיוק נכנסה לגן ורק חזרתי לשגרת עבודה והתחלתי לבסס את הקריירה שלי כמאיירת עצמאית. חששתי להכנס לפרויקט כזה גדול, בלי שיש לי רעיון התחלתי. למען האמת, לא חשבתי שאני בשלה או מסוגלת לכתוב בעצמי ספר, ולמרות שמאוד רציתי לעבוד איתה, נאלצתי לסרב בנימוס.

בתחילת 2023, שזה שנה וחצי מאז שחזרתי לארץ, קפץ לי שביב של רעיון לפנות בוקר, ישר כתבתי לעצמי אותו בפתק, ולרגע האמנתי שאולי זה יכול להוביל לכתיבה של ספר. כשהגיע הבוקר השבתי למרב לאותו מייל ששלחתי כמה שנים קודם, ושאלתי אם האפשרות הזו עדיין רלוונטית ולשמחתי היא ענתה בחיוב

מאיה איש שלום. צילום: יעל רסנר

מאיה איש שלום. צילום: יעל רסנר

יובל: מגניב. מה היה שביב הרעיון שכתבת בפתק?

מאיה: היה לי בראש דימוי של אישה רואה בית כפרי, קסום ומזמין. היא הולכת לכיוונו וכשהיא פותחת את הדלת היא נכנסת ומגלה שהבית שטוח, והיא עוברת דרכו. משם עלו לי עוד רעיונות לבתים שונים שהיא מגיעה אליהם

יובל: ואז מה? איך זה בכלל עובד? יש לך טקסט ואז את מפרקת אותו לדימויים? או שהכל בראש ואז את מתחילה לצייר? את מציירת ליניארית מהכפולה הראשונה והלאה? ספרי קצת על התהליך

מאיה: עם הרעיון הראשוני של הבתים, הגדרתי לעצמי את המסגרת של הסיפור. הספר הוא על אשה שמחפשת מקום שהיא תוכל לקרוא לו בית, מקום שהיא תרגיש בו בטוחה ושייכת. הוא מתחיל כשהדמות יורדת מרכבת עם מזוודת הטרולי שלה, והוא מתאר מסע אישי פנימי וחיצוני שלה.

היא עוברת בין בתים שונים ומתנסה בצורות חיים שונות. בחלק מהבתים היא נשארת תקופה, וחלק מהבתים היא ישר מבינה שהם לא בשבילה ועוזבת אותם במהירות. 

אחד העוגנים שלי בספר היה הדמות של האשה, רציתי להכיר אותה ולהבין איך היא מתנהלת בעולם. איירתי אותה המון פעמים. גם בהבעות בפנים, אבל בעיקר נהנתי לאייר אותה במלא זויות ותנוחות גוף

מרב אהבה את הרעיון, והציעה לי לעשות רשימה של 40 בתים שונים. זה נורא הלהיב אותי, כי הבנתי שיש לי פה מקום לעוף… חלק מהרעיונות שהיו לי איחדתי, וחלק נפלו בעריכה, ורשימת הבתים הצטמצמה ל־15 בתים שונים שקושרים יחד סיפור מסע של הדמות ראשית על פני 160 עמודים בשחור לבן.

אחד העוגנים שלי בספר היה הדמות של האשה, רציתי להכיר אותה ולהבין איך היא מתנהלת בעולם. איירתי אותה המון פעמים. גם בהבעות בפנים, אבל בעיקר נהנתי לאייר אותה במלא זויות ותנוחות גוף. הרגשות שלה והאופי שלה נובעים הרבה מהגוף שלה ומתוך התנועה שלה ומאיך שהיא זזה בעולם. הדברים הראשונים שבהם היא התאפיינה היו – הגולגול בשיער, גרבי הפסים ומזוודת הטרולי שלה

יובל: והבתים?

מאיה: על הבתים עבדתי כל הזמן במקביל. אני בדרך כלל אוהבת לעבוד באופן רוחבי, וגם פה זה הרגיש הגיוני. רציתי שיהיה מגוון של בתים וסביבתם, מנעד של רגשות שהיא חווה בעקבותיהם, וגם סיבות שונות לעזיבה של הבתים.

אחד האתגרים המשמעותיים בתהליך היה ההחלטה על הסדר של הבתים. למפגשים עם מרב הבאתי פתקים עם שמות הבתים, וניסינו להבין מה הסדר הכי נכון לספר את הסיפור שלה. כך שיהיה הגיון וניגודיות בין הבתים, השאלה של איך לייצר דרמה במהלך הספר. בסוף הצלחנו להגיע לסדר שאני מאוד שלמה איתו. ואני חושבת שגם המעברים בין הבתים עזרו לרצף ולזרימה הטבעית של הסיפור

צילומים: איה וינד מילר

צילומים: איה וינד מילר

birds

יובל: עד כמה זה סיפור אוטוביוגרפי שיש בו גם סיפור של מאיירת שעברה מירושלים לניו יורק וחזרה לישראל? לא שזה באמת משנה

מאיה: אין ספק שהסיפור נובע מהחיפוש שלי אחר בית. חייתי שבע שנים בניו־יורק שהיו מדהימות מהרבה בחינות. אבל לא פעם עלתה השאלה מתי נחזור לארץ וזה גרם לשהות שם להרגיש זמנית. ברגע שנוגעים בדבר הזה שנקרא הגירה, אין באמת דרך חזרה מלהשוות איך זה פה ואיך זה שם.

אני שמחה שעשיתי את זה, ילדתי את הילדים שלי שם, ואת תחילת ההורות שלי חוויתי שם. אבל ידעתי שבסוף אני אחזור לפה. גם זה בשאלה מתמדת. החיים פה לא תמיד קלים, אבל גם שם לא. ובשלוש שנים האלה עברנו ועדיין עוברים אינסוף של אכזבות ופחדים שמתממשים, אבל גם תחושה שכאן זה הבית שלי, מה אני יכולה לעשות.

בספר אני עוסקת בחיפוש המתמיד, גם של בית, אבל גם של משמעות, של שייכות למקום ולסביבה, על הבנה שלא יכול להיות מושלם, וניסיון להעריך ולהוקיר את מה שכן יש

בספר אני עוסקת בחיפוש המתמיד, גם של בית, אבל גם של משמעות, של שייכות למקום ולסביבה, על הבנה שלא יכול להיות מושלם, וניסיון להעריך ולהוקיר את מה שכן יש

יובל: כן, זה לגמרי עובר. ועכשיו אולי לשאלת השאלות – למה שחור לבן (והמון אפורים. יש המוןןןןן גוונים בספר שהוא רק שחור לבן)

מאיה: שאלה טובה. מרב הציעה לי לבחור בין ספר צבעוני (בהדפסת ריזו) שהוא קונצרטינה, לבין ספר בשחור לבן בכל פורמט ואורך שארצה. הלב שלי הלך אחרי הפורמט הפתוח, והחלטתי ללכת על האתגר.

בתור מישהי שמאוד אוהבת צבע, ומרבית היצירה שלי היא מאוד צבעונית, האתגר של ליצור ספר שכולו שחור לבן, היה בתחילת התהליך מאוד נוכח. בדרך כלל בעבודה שלי אין שלב של סקיצות בקו, אני ישר עובדת בצורות בצבע, ובהתחלה היה לי קשה לעבוד ככה בכתמים אפורים, אבל עם הזמן התחלתי להתרגל והתחלתי לראות את האפורים כצבעים. 

היתה לי פלטה צבעונית של 7-8 אפורים שונים, והיה מעניין כל פעם מחדש לפצח איך אני מייצרת קונטרסטים וצובעת באפורים שונים עולמות שונים שעדיין יהיה בהם עושר ויזואלי

יובל: אז שאלה אחרונה על הלייאאוט של כל הכפולות: לפעמים זה איור אחד, לפעמים שניים, אחד בכל עמוד, לפעמים זה איור אחד שנדמה כמו הרבה איורים, לפעמים זו חלוקה כמו בקומיקס. אני מנחש שהייתה פה הרבה מחשבה ועריכה, וגם אינסייטס של מרב

מאיה: את הפורמטים השונים יצרתי בסך הכל באופן די אינטואיבי, ומרב ונעמה טוביאס, המעצבת, עזרו לי לדייק אותם בתוך הגריד ולסדר את הדפדוף, כך שיהיה מגוון מצד אחד אבל גם לא אקראי מצד שני, נאמן להגיון הפנימי של הספר.

בגלל שזה ספר ללא מילים, הלייאאוט הוא חלק משמעותי מאיך שאני מספרת את הסיפור, הוא משפיע גם על האוירה, על הדרמה והמתח, איפה אני רוצה שהקורא יתעכב ויתעמק בכל עמוד. לדוגמה, כשרציתי לייצר רגע של השתהות או מרחב, בחרתי בכפולות מלאות. לעומת זאת, כשרציתי להראות שרשרת ארועים מלחיצה או מהירה בחרתי בפירוק שדומה לקומיקס.

גם למינוני השחור־לבן יש משמעות כזו, והאם הדמות מופיעה לבדה או עם רקע מלא. בסוף זה באמת שילוב של אינטואיציה יחד עם בחירות מושכלות יותר

יובל: יפה. מה עוד? משהו חשוב נוסף לספר לפני שנפרדים?

מאיה: אולי אני רק אוסיף שבמהלך העבודה על הספר המושגים בית, שייכות וזהות הפכו טעונים נוכח המציאות הכואבת מסביב. אחרי השבעה באוקטובר לקחתי הפסקה די ארוכה מהעבודה עליו. הרגשתי שקטונתי מלהבין מה זה לחפש בית אחרי כל הגיהנום שאנשים עברו ועדיין עוברים. 

מרב נתנה לי המון חופש, ולא לחצה עליי בשום שלב והיתה מאוד סבלנית ופתוחה לתהליך. כבר התחלתי לחשוב על גניזת הספר – באחת השיחות עם מרב דיברנו על זה שהמציאות הנוראית לא יכולה למחוק את כל מה שקדם לה ושבאופן טבעי הספר יקבל משמעויות חדשות. זה עזר לי להתניע מחדש. 

התהליך על הספר הזה היה רכבת הרים רגשית עבורי, בין רגעים של אושר יצירתי, והגשמת חלום, לבין רגעים של תהום רגשי, ותחושת ריקנות ותקיעות. אני חושבת שיצירה היא הכרחית דווקא בימים אלו, ואני כל כך שמחה שניתנה לי ההזדמנות הזו להוציא את הספר. מקווה שהוא יצליח לגעת גם בקוראים

יובל: 💛


ניתן לרכוש את הספר באתר ההוצאה, בחנות האונליין של מאיה איש שלום; בחנות המגדלור בת״א ובמגזין 3 ביפו; ובימים חמישי ושישי 20-21.6 ביריד ההוצאות האלטרנטיביות בשפירא

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden