שים אדרי במוזיאון העיצוב חולון: אני לא בז׳

״אני לא בז׳, אני מרגיש שבשביל בז׳ לא צריכים אותי״, אומר המעצב שים אדרי על העבודה ״מפורק לשלם״, שיצר במיוחד לתערוכה ״צבע״ שנפתחה במוזיאון העיצוב חולון בחודש שעבר. ״לצבע יש תפקיד בחיים שלי, והוא אסוציאטיבי בדיוק כמו ריחות של פעם או שירים״. כך, הצבע משחק תפקיד מרכזי בעבודה.

אדרי מציג בתערוכה מחיצה ברוחב של 1.5 מטר על גובה של 2.4 מטר, הבנויה מחמש שכבות עץ מחוררות להשחלת חוטים. אורך החוטים שמושחלים בין השכבות הוא יותר מ־1,000 מטר ובין השכבות מחברים מוטות עץ. האפקט המתקבל משילוב השכבות מדמה מעין הצצה מיקרוסקופית לתוך בד.

הדוגמה שנוצרת בעקבות החפיפה שבין השכבות, שימשה את אדרי ליצירת קולקציית בדי ריפוד ארוגים ועבים למגע ותחושה; קולקציה שאיתה הוא ריפד גם את פינת הישיבה שנמצאת לצד המחיצה ומוצרים משלימים נוספים, המאפשרים לבחון את דוגמת בד הריפוד שעיצב ויצר באפקט ייחודי. גם האביזרים הנוספים שמורכבים במיצב הוכנו ונצבעו באופן מיוחד.

״כמעצב, בעיקר כמי שעובד בעולם המסחרי, מה שמנחה אותי כשאני בוחר בצבע וגם כשאני מערבב כמה פטרנים, הוא הרצון להעביר מסר מבלי לקרוא לצבעים בשם. אבל כאן, כשהתחלתי לעבוד על העבודה לתערוכה, חיכיתי רגע עם הצבע. התחלתי עם הצורה, המורפולוגיה והחיבורים של העבודה.

״הכנתי הכל באופן גולמי, רציתי להבין מהן השכבות המתוכננות, מהן רוצות להיות כשהן יתאחדו. לא רציתי שהצבע יהיה קישוט אלא שיהיה לו תפקיד, יעוד מושלם לצורה ולמכלול. אחד הדברים שהבנתי תוך כדי עבודה היה שכשפטרן מפורק לכמה צבעים, במכלול הצבעים כולם מתקבל בסופו של דבר מרקם שלם״.

לפני הכל אבא לתאומות

צבע הוא אחד האלמנטים שעוזרים לנו להבין, לקטלג ולהסביר את המציאות שסביבנו. מאחורי הצבע עומד תהליך מורכב של בחירה המעיד על זהות, הגדרות, רגשות, השתייכות לקבוצה והזדהות עם ערכיה. התערוכה במוזיאון העיצוב חולון, שאצרו ליאורה רוזין ויובל סער (העורך הראשי של פורטפוליו), עוסקת בנושאים האלו וחוקרת את עולמות הצבע ממגוון הבטים, בעזרת 35 מעצבות ומעצבים ממגוון דיסציפלינות – עיצוב מוצר, טקסטיל, תקשורת חזותית, אופנה, דיגיטל, איור ועוד. 

אדרי מספר שההזמנה להשתתף בתערוכה ריגשה אותו: ״בשונה מרבים מהמציגים בתערוכה, לי אין סטודיו עצמאי לעיצוב עם מותג פרטי משלי. היתה בהזמנה הזו סוג של הערכה לאומנות שלי״ הוא אומר. ״רציתי לעצב עבודה שיגלו בה עניין לאורך כל חיי התערוכה. שהיא תהיה כמו אלבום, שבכל פעם יראו או ישמעו ממנה משהו אחר״.

רציתי לעצב עבודה שיגלו בה עניין לאורך כל חיי התערוכה. שהיא תהיה כמו אלבום, שבכל פעם יראו או ישמעו ממנה משהו אחר

ההקבלה למוזיקה לא מקרית: אדרי הוא יוצר מולטי־דיסציפלינרי, למרות שאינו מחבב את ההגדרה. הוא למד עיצוב מוצר, עיצוב אופנה ועיצוב גרפי; הוא גם מוסיקאי וצורף והוא מדלג בין כל העולמות האלו. 

הוא כותב, מלחין, מנגן ושר ולצד אלו משמש גם כמדריך הורים בגישת אדלר תוך התמקדות באתגרים בחינוך, זוגיות, הורות, משפחות על הרצף האוטיסטי, הורות גאה ועוד. בתחום המוסיקה הוציא לאור מספר אלבומים לצד סינגלים, חלקם בשיתוף פעולה עם יוצרים שונים בינהם גם עברי לידר.

ביום־יום הוא משמש כמעצב הראשי של בית העיצוב ״שכטר״. ״העולם היום השתנה. הגדרה של ׳מעצב בית׳ נעלמה ובמקומה נכנסה ההגדרה של קריאייטיב דיירקטור, מנהל אמנותי. זה נותן לי הרבה גמישות ויכולת מעבר בין הגבולות שהולכים ומטשטשים, והלגיטמציה לדלג בין כל העולמות ולחבר בינהם גדלה״. 

בעבודתו בשכטר משיק אדרי מדי שנה קולקציית בדים שמתאפיינת בהדפסים מקוריים ובצבעוניות מובחנת ואקסקלוסיבית הכוללת פטרנים חדשים, ארוגים, עם המון צבע וחיים. השילובים הם לכאורה ללא סדר וחוקיות, אבל משתלבים באופן מדוייק האחד לשני ובאים לידי ביוטי בכריות, פופים, ספסלים, כסאות, כורסאות, שולחנות ועוד.

כל קולקציה חדשה כוללת שבעה פטרנים ובנוסף עליהם מושקים גם בדים משלימים, טקסטורות נלוות, מרקמים חדשים ובדים חלקים.‎ ״המטרה שלי היא להציע מרחב שלם של עיצוב מתוך מה שאני יודע ורוצה להגיד״. 

לצד אלו יצר אדרי שיתופי פעולה עם יוצרים מתחומי יצירה שונים: ״אטיטוד״, קולקציית נעליים עם מותג הנעליים קאפל אוף שכללה פרשנות חדשה לנעלי מיולס; קולקציית עיצוב לבית עם בית העיצוב קסטיאל; קולקציית תיקים ובדים מחווה לאמן יעקב אגם; פרויקטים חברתיים בעיצוב לאוטיסטים, ועוד.

״אני מדלג בין עיצוב, אדריכלות, מוזיקה ואופנה וזה כנראה מה שגורם לי לסיפוק מהעבודה. אבל לפני הכל, אני אבא של התאומות אסיה ואלמה בנות התשע״. את השתיים הוא מגדל עם טל משה, בן זוגו, יחד הם חוגגים זוגיות של יותר מ 24 שנים שבמהלכן אף ניהלו חנות לטבעות בדיזנגוף סנטר שבתל אביב.

מרחק אפס מרעיון לביצוע

אדרי נולד וגדל בחיפה והוא האמצעי מבין שלושה אחים, כולם עוסקים בתחומי היצירה. אביו שהיה ימאי צירף את משפחתו לרבות מהפלגותיו, ואדרי זוקף לזכות כך את ההתפתחות של עולמות התוכן שלו. לתל אביב הגיע כשהוא בן 18 בלבד, והתחיל את דרכו בחנות הבגדים המיתולוגית קמרון שברחוב שינקין.

בתוכנית המקורית חשב ללמוד מוסיקה ברימון, אבל בסופו של דבר פנה ללימודי עיצוב מוצר באסכולה. כעבור שנה עבר ללימודי עיצוב אופנה ועיצוב גרפי, עסק מעט בעיצוב נעליים וסטיילינג, בעיצוב פנים של דירות וחללים מסחריים, והעביר סדנאות אמן במחלקה לעיצוב תכשיטים בשנקר. 

מה הכישרון הכי גדול שלך מבין כל הכישרונות שלך?

״אני חושב שלגרום לכשרון שלי להתקיים. יש המון אנשים מאוד מוכשרים, אבל אין להם את היכולת להפוך את הכישרון למעשי. אצלי המרחק מהרעיון לביצוע הוא אפס. אני חי מהערבוב בין תחומי היצירה שלי, מהרעיונות ומהבצוע שלהם. זה הדרייב שלי״.

מאיפה הכל מתחיל בפעילות שלך? 

״הכל מתחיל בבד אבל הוא רק ההתחלה; זה חומר הגלם שלי. מבדים אני עושה הכל: רהיטים, נעלים, תיקים, פלייסמטים. אני מושפע הרבה יותר מעולמות האופנה מעולמות ה־HOME. עולם האופנה הרבה יותר נגיש ורחב ובעבודת העיצוב שלי חשוב לי להכניס משהו חדש שיהיה בעל אמירה, וכזה שכל אחד יוכל למצוא בו את עצמו ולתת את הביטוי של עצמו.

״אני אוסף השראות כל הזמן והן שמתגבשות לנושא: הקונספט הוא הוא שמוביל אותי לעיצוב השלם. חשובה לי אמירה שלמה וזה לוקח זמן לפתח את זה. אולי זה לא שונה מלכתוב שירים: אתה מתחיל וזה בא. אני לא מוכן ולא יכול לוותר על אף אחד מתחומי העשייה שלי. הכל משלים את עולמי הפנימי״.

מה הלאה? מה מכאן?

״להמשיך להיות כמה שיותר שנים אבא של אסיה ואלמה. להיות בריא ולהמשיך לעשות כל מה שאני עושה. בחודשים האחרונים, בגלל העיסוק בתערוכה, לא כתבתי ועסקתי במוסיקה, ואני מרגיש שאני חייב לחזור לזה. אני צריך את כל העיסוקים שלי יחד. והכי אני רוצה תערוכת יחיד״.