קובי פרנקו: ״היה לי ברור שהפרויקט לא יהיה מוצר, שהוא לא יהיה פונקציונלי״

לפני כחמש שנים, כשקובי פרנקו חיפש רעיון לפרויקט גמר בתואר השני בעיצוב בשנקר – התוכנית שכיום הוא עומד בראשה – היה לו ברור שהפרויקט יעסוק ב״שדה שלו״: טיפוגרפיה ואותיות. ״גם כשאני מעצב מיתוג לתערוכה אני מתחיל באותיות, בדימוי טיפוגרפי״, הוא אומר. ״אני מתעסק באות כדימוי, זה חומר הגלם שלי כמעצב״.

במהלך המחקר נתקל פרנקו בהרצאה של וודי לזלי, שבה הוא מספר על בלשן אמריקאי שטען שהאותיות הלטיניות מבוססות על מבנה מולקולקרי ובנויות מאטומים. ״הזמנתי באמזון את הספר שלו, ובסוף הופיעה רשימה ביבליוגרפית מטורפת, אבל לא הצלחתי למצוא שום ספר שהופיע בה״.

רק אז הוא הבין שמדובר בפרויקט אמנותי מומצא. ״אפילו הברקוד של הספר הוא מספר הטלפון שלו! אבל מה שתפס אותי יותר מכל, האמירה שלו שהוא בטוח שבעתיד יהיו חוקרים משפות שונות, שימשיכו את המחקר ויגלו עוד תגליות. זו הייתה נקודת המוצא של הפרויקט שלי״.

בחודש ינואר יצא לאור המחקר של פרנקו בהוצאת Slanted במתכונת של ספר אמן בשם ״מעבדה לטיפוגרפיה מולקולרית״, בתמיכת מפעל הפיס ושנקר (בארץ ניתן לרכוש אותו בחנות הספרים סיפור פשוט). הספר מכיל מאמרים מאירי עיניים (ואמיתיים לגמרי) מאת ערן נוימן, דיקן הפקולטה לאמנויות באוניברסיטת תל אביב; אורי דרומר, אוצר וחוקר תרבות; והאוצרת בת־שבע גולדמן־אידה. 

בזמן הקצר מאז שיצא, כבר זכה הפרויקט בפרס למצויינות טיפוגרפית של ה־Type Directors Club הניו־יורקי, בפרס מצויינות טיפוגרפית של המגזין האמריקאי Communication Arts, במדליית כסף מהמגזין האמריקאי Graphis ובציון לשבח של פרסי העיצוב הבינלאומיים של טאיוואן Taipei International Design Award; בנוסף הוא הוצג בתערוכות ביפן, בסין ובקוריאה. 

המחקרים הם מערכת של ״משחקים״, שבהם אני קובע את כללי המשחק, השחקנים ולוח המשחק; הבדיקות מציגות את ״תוצאות המשחק״. אחת התגליות המרתקות במחקר הייתה משקל האטומים

הפרויקט יוצא מהנחת יסוד ספקולטיבית, שלפיה האלפבית העברי מבוסס על מבנה מולקולרי, והוא מורכב מתשעה נושאים עיקריים: יסודות, שפה, מגדר, נוסחה, משקל, כוח הכבידה, תלת־ממד, מחקר גנרטיבי ומשחקי מילים ואותיות. המחקר ממחיש כיצד הנחה זו משפיעה על האות, המילה והשפה העברית. 

ב״מעבדה״ הפיקטיבית של פרנקו התגלו שישה אטומים שונים המבוססים על גריד ריבועי. לצורך בידול, הוא סימן כל אטום באות ובצבע שונה: D-כתום, E-שחור, I-כחול, J-תכלת, K-ורוד, V-חום. ״סביב האטומים קיים מטען חשמלי, הגורם לאינטראקציה אלקטרומגנטית וכמו בטבע פלוס נמשך למינוס ולהיפך. מיקומו של המטען החשמלי אחיד וקבוע סביב כל אטום ואטום. האטומים, אם כך, נמשכים אחד לשני ויוצרים אינספור הרכבים כימיים שונים״.

״הצלחתי לבודד במעבדה 27 הרכבים היוצרים את האלפבית העברי המולקולרי. כל אות באלפבית המולקולרי מורכבת משילובים המכילים בין שניים לעשרה אטומים, שביחד מרכיבים נוסחה כימית״.

אתה יכול לתת דוגמה?

״כן: האות א׳ לדוגמה מורכבת מארבעה אטומי D, ואטומים בודדים של J,K,V – והנוסחה שלה היא: D4JKV. לכל אות קיימת נוסחה ולכן אפשר להגדיר כנוסחה כל מילה, משפט ופיסקה״. כך, הנוסחה של שם הפרויקט, ״מעבדה לטיפוגרפיה מולקולרית״ היא D3118I12J15K12V3. מנקודת מוצא זו התפתחו מחקרים נוספים.

״המחקרים הם מערכת של ׳משחקים׳, שבהם אני קובע את כללי המשחק, השחקנים ולוח המשחק; הבדיקות מציגות את ׳תוצאות המשחק׳. אחת התגליות המרתקות במחקר הייתה משקל האטומים. היות שצורת האטומים מבוססת על גריד ונוסחה, אפשר לחשב את חלקי הגריד המרכיבים כל אטום, ולכן גם את משקלם. לאחר שנמצאו משקלי האטומים אפשר היה לחשב את משקל האותיות״.

כך, ברגע שאפשר לשקול אות, אפשר לשקול מילה, משפט ופסקה. משמעות ״תגלית״ זו היא יצירת מערכת של גימטריה מולקולרית. במעבדה פותח מחשבון לגימטריה מולקולרית המחשב לכל אות, מילה, משפט ופסקה  פלט של נוסחה, משקל ורשימה של מילים ״נרדפות״ בעלות נוסחה ומשקל זהים.

אחד ההיבטים המעניינים במחקר, לפי פרנקו, הוא ההיבט המגדרי: במעבדה התגלה שלעיתים לחלק מהאטומים ישנה נטייה לשנות את כיוון המשיכה שלהם. כלומר, הם מסוגלים להתנהג ״כדרך הטבע״ שבה פלוס נמשך למינוס, אך גם לצאת ״בניגוד לדרך הטבע״ שבה פלוס נמשך לפלוס ומינוס למינוס.

״התוצאה היא שלוש מערכות אלפבית מולקולרית שונות: אותיות תבוניות, שבהן אין משמעות לכוח הפיזיקלי והן מוגדרות כא־בינאריות; אותיות בינאריות, שבהן פלוס נמשך למינוס ולהיפך; ואותיות ביסקסואליות שבהן פלוס נמשך למינוס, פלוס נמשך לפלוס ומינוס נמשך למינוס. התוצאה היא שכל מילה בשפה העברית ממוקמת על רצף מגדרי אחר״.

מבטים מיקרוסקופיים וגושים ארכיטקטוניים

בנוסף להיותו מעצב פעיל בשדה – עם לקוחות כמו מוזיאון הרצליה, מוזיאון תל אביב, מוזיאון העיצוב חולון, הפקולטה לאמנויות באוניברסיטת תל אביב והספרייה הלאומית ירושלים – פרנקו מרצה למעלה מ־20 שנה במחלקה לתקשורת חזותית בשנקר. אחד הקורסים שלו הוא קורס טיפוגרפיה ניסיונית.

מה הערך של קורס כזה לסטודנטים?

״זה מרחיב להם את המבט. הם בוחנים את המתח בין צורה שיש לה פונקציה לצורה לא פונקציונלית בתקשורת ובשפה; צורה שאומרת משהו ומתעסקת לא במהות הסמנטית, אלא במשמעות החזותית שלה. 

״זו עוד התנסות סטודנטיאלית בהבנה שהמדיום שאנחנו חיים בו כיום הוא מאוד עשיר ונע בין דפוס לתלת־ממד לאנימציה. זה עוד מבט על העובדה שלאות יכול להיות צד אחורי, ויש לה עומק, ויש לה חלק עליון וחלק תחתון, והיא יכולה להפוך לאלמנט אדריכלי שאני יכול להסתובב מסביבו ובתוכו. אלה שאלות שמרחב סטודנטיאלי ניסיוני אמור לאפשר״.

״מעבר לכך שזה פותח את הראש, מאפשר עוד התנסות. חלק אחד מהקורס הוא אקספרימנט וחלק שני זה להפוך אותו לפורמט הגשה או תצוגה, מכובע של חוקר אמן לכובע של מעצב שצריך לארוז בצורה תקשורתית למי שניגש לפרויקט. קצת כמו הספר״.

במובן מסוים זה מה שעשית בספר. 

״כן. המצאתי עולם עם משחקים שיש להם חוקים ותוצרים, ואז אני משנה את החוקים, מוסיף עוד חוקים. אני קצת מגלומן, מין אלוהים שיוצר עולם. ובגלל שזה פסאודו מדעי, ואני מרשה לעצמי לשחק, אני יכול להחליט באופן שרירותי שאם אוביקטים תלת־ממדיים מסתובבים 360 מעלות, באטום ספציפי יש חלק שיכול להסתובב רק ב־180 מעלות, מה שמשנה את כל החיבור בין האותיות.

״זה קצת כמו קבוצת אוליפו בשנות ה־60 שקבעה אילוצים מתמטיים שהשפיעו על הכתיבה, כמו להוציא אות מהשפה. ככה זה מה שקרה פה: אותיות שמוצאות מהשפה. הטרמינולוגיה היא ׳זיהינו, גילינו, עשינו, הבנו׳ שאנחנו יכולים לבודד את האותיות הבעייתיות ולסובב אותן בפליפ ואז הן יתחברו, ואני מצליח לקרוא את התוצאה כי המוח מזהה את התבנית. 

״ואני ממשיך לשחק, במבטים מיקרוסקופיים, בסרטונים, בגושים ארכיטקטוניים, משתמש בכל מיני שילובים ספרותיים שיש בהם סימטריה כמו פלינדרומים, אנגרמות, מה קורה כשהגרביטציה נופלת, מחקר גנרטיבי דו ממדי, שכפולים, תזוזות, הכפלות של סיבובים של האטומים. ואז זה ׳נהפך׳ לאל ליסצקי בצורות מופשטות ומרקמים צבעוניים״. 

ברור שכל החלטה היא החלטה של מעצב גרפי. גם לצבוע את האטומים בצבע זו החלטה צורנית, הרמונית, של מעצב. זה פרויקט פורמליסטי וכל ההחלטות הן החלטות של מעצב. גם ההחלטה להפוך אותם לעגולים היא כי המעצב רצה לראות צורות חדשות

איפה אתה ממקם את עצמך בין עיצוב לאמנות?

״יש מעצבים גרפיים שנוטים להתעניין בפרויקטים שהם פחות מסחריים, יותר מחקריים, על גבול האמנותיים. בפרקטיקה של היומיום אתה מעצב גרפי, אתה נותן שירות. נכון שכשאני מעצב ספר אמן לדוגמה הוא תוצר שלי והאמנות שלי, ועדיין הוא מעטפת ליצירה של מישהו אחר.

״לאורך השנים לא מצאתי את הזמן להתפנות לפרויקטים אישיים, שאני בורא. וזאת הסיבה שהלכתי לתואר השני: ידעתי שזו מסגרת שתכפה עלי למצוא את הזמן. היה לי ברור שבתוך המסגרת אני אעשה רק מה שמעניין אותי ומה שאני מתחבר אליו. אני לא סטודנט שעונה על תרגיל אלא מקבל תרגיל ומגיב עליו יותר עם הניסיון והידע שיש לי ומתוך הבנה שאני הלקוח של עצמי.

״מהמקום הזה היה לי ברור שהפרויקט שלי בסיום התואר לא יהיה מוצר, שהוא לא יהיה פונקציונלי, אלא מחקר שיכול לזלוג למקום של אמנות. לא סתם הוא קיבל מענק של ספר אמן ממפעל הפיס״. 

ועדיין: אתה מעצב. גרפי.

״בתוך העבודה ברור שכל החלטה היא החלטה של מעצב גרפי. גם לצבוע את האטומים בצבע זו החלטה צורנית, הרמונית, של מעצב. זה פרויקט פורמליסטי וכל ההחלטות הן החלטות של מעצב. גם ההחלטה להפוך אותם לעגולים היא כי המעצב רצה לראות צורות חדשות. זה ברור שזה שם: פרויקט מאוד אסתטי, מעבר לתכנים שזה בילט אין בעבודה של מעצב״.

״העבודה על הספר פתחה לי את הרעב להמשיך לעשות פרויקטים כאלו. אני מתעניין יותר באקדמיה, במחקר, ובהרחבה של פרויקטם מהסוג הזה, לא בהכרח ספקולטיביים אבל כן פרויקטים לא מסחריים״.

האם זה השפיע על העבודות שלך ללקוחות?

״התשובה המיידית היא לא ממש, אבל אין לי עדיין פרספקטיבה אז אני לא יודע. אולי עוד 10 שנים מישהו יגיד וואלה, זה כן השפיע. כרגע זה שני ערוצים. באחד, הכובע שלך זה לתת שירות ולהיות בדיאלוג מפרה ומפרגן מול לקוח, אבל עדין 100% מההחלטות לא שלך, ופה זה כן.

״מישהו שאל אותי, לא היית רוצה שמעצב מההוצאה בגרמניה יעצב לך את הספר? אמרתי לו שלא. אין ספק שזה אולי היה מקל עלי, אבל הספר הוא סוג של אקסטנשן של הפרויקט, תחת ההגדרה של ספר אמן – כי זה באמת ספר אמן, זה לא קטלוג של תערוכה״. 

הספר יצא לאור בהוצאה בינלאומית, וגם אנחנו פה מוקסמים מטיפוגרפיה יפנית או ערבית, אבל אין לנו יכולת לשפוט את הקריאות, אם הפונט טוב. מה הם מבינים מהפרויקט שלך?

״נכון, אין לי את היכולת לדעת מי האבא והאמא של פונט יפני או ערבי, האם הוא עוצב טוב, מאיפה הוא הגיע. אני לא יודע, וזו שאלה שאני עוסק בה עם סטודנטים שמתעסקים בטיפוגרפיה ערבית. 

״באופן דומה, הקהל בינלאומי לא יבין מה נעשה פה ולכן היה לי ברור שאני צריך לשים את הפוקוס על ההיבט חזותי, על אפקט וואו. בגלל זה עשיתי סדרה של כרזות – זה פשוט נראה יפה. ההצלחה הבינלאומית – גם בפרסים מתייחסים יותר להשתאות או התפעמות מהעיצוב הגרפי ולא מהתכנים שקיימים שם. זה לגמרי מהצורות״.

ובסוף אות זה צורה.

״נכון. ויש קהל בעולם שמתחבר לעושר הצורני. זה מעניין אותו, הוויזואליה שהוא מכיר, אותיות שהוא מזהה אותן״.

היה מעניין אותך ״לעבור צד״? ללמוד אמנות? לעשות אמנות? 

״הפרויקטים האישיים שמעניינים אותי הם בזליגה לאמנות, ואני בעד. חד משמעית. בארץ יש דיכוטומיה מאוד ברורה בין שני התחומים, מעניין אותי כמחקר פרויקטים שאני לא מגדיר אותם כאמנות אבל הם יכולים להיות מוצגים במסגרת אמנותית. כשאתה הולך לשבוע עיצוב בעולם לפעמים זה דגש מסחרי ולפעמים זה דגש אמנותי מחקרי. אני בעד״.

---

קובי פרנקו | מעבדה לטיפוגרפיה מולקולרית
אירוע השקה: יום רביעי, 26.3 בשעה 19:00
ת״א תרבות דה וינצ׳י, רח׳ דה וינצ׳י 14, תל אביב