שלגיה 2025: בינוני למדי, לא מלהיב במיוחד ובהחלט מיותר

בביקורת הזו אין טעם לעסוק בכל סיפורי הסקנדלים סביב ״שלגיה״. בשביל זה קיימים מדורי הרכילות, והאמת היא שהסכסוך/לא סכסוך המתוקשר בין רייצ׳ל זגלר לגל גדות – לא כזה מעניין. בסופו של דבר מדובר בסערה בכוס תה וגם ביחסי ציבור לא רשמיים לסרט, שהיה כל כך צמא להם. כך או כך קיבלנו גרסת לייב אקשן נוספת וככל הנראה מיותרת בעליל לעוד קלאסיקה של דיסני.

״שלגיה ושבעת הגמדים״ (שהושמטו מהטייטל של העיבוד החדש עקב תקינות פוליטית בעייתית) היה סרט האנימציה הארוך הראשון של דיסני. עבור לא מעט חובבי קלאסיקות מונפשות מדובר בקודש הקודשים ויצירה שאין לגעת בה. ״אלאדין״? אוקיי. ״היפה והחיה״? נגיד. בת הים הקטנה? נסלח לכם. אבל אוי ואבוי אם מישהו ייגע בנערה צחורת העור. ובכן, לדיסני לא באמת אכפת – כי כסף.

בסיס העלילה מוכר וידוע: שלגיה נולדה ביום מושלג ונקראה כך כדי לכבד את השלג (במקור היא נקראה כך כי עורה היה לבן כשלג). הוריה גידלו אותה למעשים טובים ונתינה אינסופית (ולאהבה בלתי מוסברת לתפוחים) עד שיום אחד אמה חלתה ונפטרה.

ואז הגיעה גל גדות, AKA המלכה הרעה וחסרת השם והאופי, במסווה של אישה יפה וטובת לב. לאט לאט היא משתלטת על הממלכה, שולחת את בעלה לקרב שממנו לא יחזור והופכת את שלגיה למשרתת בארמון. כל זה אגב מסופר באקספוזיציה מוזיקלית שנמשכת עשר דקות בערך.

וכן, יש כאן גם מראת קסמים שמטפחת את הנרקיסיזם של המלכה עם מחמאות בשוטף על יופיה הרב, עד ששלגיה גדלה להיות אישה יפה (גם מבחוץ וגם מבפנים), מה שמכניס את המלכה למשבר קיומי. אחרי שהיא שולחת את הצייד הנאמן שלה לרצוח את שלגיה, הסיפור מממשיך להתגלגל למקומות הידועים שלו.

שלגיה בורחת ופוגשת את שבעת הגמדים, אה סליחה, יצורים קסומים, במעמקי היער המכושף. בין לבין, מתרחשת עלילה משנית שבה היא פוגשת את ג׳ונתן (אנדרו ברנאפ), מנהיגם של הבנדיטים, מעין כוח גרילה שמורד בשלטון המלוכני־דיקטטורי. עלילה זו נועדה אך ורק כדי להצדיק את טרופ ״אהבת האמת״ הידוע לשמצה.

טרם הצפייה כדאי להתכונן ולדעת שמדובר במחזמר בן לא פחות מ־12 שירים, כולל שניים של גל גדות. שירים זה אחלה, אבל שיר ועוד שיר ועוד שיר גורמים לו להיות סרט ארוך ללא כל הצדקה עלילתית, מה שמביא לשעמום טוטאלי בחלקו האחרון

טרם הצפייה כדאי להתכונן ולדעת שמדובר במחזמר בן לא פחות מ־12 שירים, כולל שניים של גל גדות. שירים זה אחלה, אבל שיר ועוד שיר ועוד שיר גורמים לו להיות סרט ארוך ללא כל הצדקה עלילתית, מה שמביא לשעמום טוטאלי בחלקו האחרון. בכל מקרה, באופן מפתיע למדי ועל אף הציפיות שהיו יותר נמוכות מגמד ספרותי – לא מדובר בעיבוד הלייב אקשן הגרוע ביותר.

חיצי ההשתלחות כבר היו בשלוף, אבל אז שבעת היצורים הקסומים נכנסו לפריים והפכו את הקערה על פיה. אפשר לומר בלב שלם שמדובר בבחירה מצויינת של דיסני ושהיצורים האלו הם לגמרי ההיילייט של הסרט. יצירי ה־CGI הננסיים נראים פשוט מעולה, ובקטגוריית האפקטים החזותיים, עיצוב ההפקה, התפאורה והוויז׳ואל – חזונו של הבמאי מארק ווב (״ספיידרמן המופלא״) התגשם.

התקציב הענק של 300 מיליון דולר (בקירוב) ניכר בכל פריים ופריים. נוסף על כך, ניכר שדיסני למדו את הלקח מאירועי הזוועות של ״מלך האריות״ (2019). בסרט ההוא, החיות הממוחשבות היו איומות ומעוצבות בצורה מעוררת בחילה. ב״שלגיה״ (וגם ב״מופסה״) אמני ה־CGI הקפידו לתת לארנבים, קיפודים, סנאים וציפורים חזות מבוססת ומסוגננת של סרטים מצויירים, מה שמכניס חיים וחיוניות.

ואז הגיעה גל גדות. למרבה הצער (אך לא ההפתעה), הישראלית לא מרשימה בהופעתה המצומצמת בדקות. קשה להאמין שהיא באמת שרה (אבל הפלייליסט אומר שכן, אז מי אנחנו שנתווכח); ולעורך הסרט הייתה אקסטרה עבודה כי הנאמברים שלה חתוכים במיליון ואחד קאטים.

לעומת זאת, קשה להתווכח עם כישרון השירה הפנומנלי של רייצ׳ל זגלר (עם המשחק קשה פחות). היא יודעת להגיש נאמבר מוזיקלי לפרצוף, ולעתים היא אפילו מרגשת. מעבר לכך, שתי השחקניות לא מרשימות בהופעות שלהן באותה המידה, כמו גם שחקנים אחרים וזניחים בפיצ׳ר הזה.

הבעיות מתחילות לצוץ כשהסרט עושה שיפטינג מוזר וקרינג׳י לכיוון ז׳אנר הקומדיה הרומנטית, ומתמקד יותר מדי דקות בביסוס מערכת היחסים בין שלגיה לג׳ונתן. זה לא טוב, זה משעמם, זה צ׳יזי ומיותר. קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בשמאלץ מתקתק שנועד לדבר לקהל הילדות באולם.

מעבר לכך, זהו סרט שמרני יחסית במהות שלו, ומשתדל לאזן את היחס שלו כלפי שני המינים. אם ב״בת הים הקטנה״ אריאל היא זו שהצילה את אריק מידיה של אורסולה, אז ב״שלגיה״ הגיבורה לוקחת פיקוד, אבל לא לפני נשיקת אהבת האמת. דיסני כנראה הבינה שאם תזניח את הקהל הלבן והשמרן שלה – הדרך לתהום תהיה מהירה יותר.

בסופה של צפייה, התחושה היא שכמו שאר סרטי הלייב אקשן, ״שלגיה״ הוא סרט בינוני למדי, לא מלהיב במיוחד ובהחלט מיותר. הוא נהנה מיחסי ציבור רועשים שנוצרו מבאקלשים (חלקם מוגזמים), במקום להישפט על פי פרמטרים מקובלים בתעשייה. ילדים שלא גדלו על ברכי הקלאסיקה של דיסני כנראה יעופו עליו, כל השאר פחות. הרבה פחות.

---

שלגיה
בימוי: מארק ווב
109 דקות; ארצות הברית, 2025
2.5 כוכבים