כל מה שחשוב ויפה
בת הים הקטנה. צילומים: דיסני ישראל / פורום פילם
בת הים הקטנה. צילומים: דיסני ישראל / פורום פילם

נגד הזרם: העיבוד החדש לבת הים הקטנה הוא לא יותר מעוד קלאסיקה שנרמסת

גרסת הלייב אקשן ללהיט האיקוני של דיסני יצרה באזז גדול עוד הרבה לפני צאתה, הודות לבחירה יוצאת דופן בשחקנית הראשית שמגלמת את אריאל. האם היה שווה לחכות? ובכן, לא ממש

לפני שנתיים בערך הכריזה דיסני, כחלק מפרוייקט הפקות הלייב אקשן שלה, על הפקת גרסה חדשה ל״בת הים הקטנה״, להיט האנימציה שלה משנת 1989. ההכרזה חוללה מיד מלחמת מעריצים ברשת, הודות לחשיפה הבומבסטית שאת בת הים הלבנה (במקור) תגלם השחקנית/זמרת השחורה והאלמונית יחסית האלי ביילי. העניין הזה קרע את קהל המעריצים לשניים: המעריצים האדוקים שקיבלו אותה באהבה ושמחו על ייצוג הקהילה השחורה, ומנגד מעריצים, חלקם שמרנים, שהתרעמו על החלפת הגזע והתלוננו על חדירת הפוליטיקלי קורקט, האפליה המתקנת או וואטאבר לקלאסיקה האהובה עליהם.

אחרי שהסערה שככה מעט, הצליחה ביילי להרשים בעיקר בזכות כישרון השירה והמראה האקזוטי שלה. הוטלה עליה חובת ההוכחה להראות שהיא שחקנית טובה ושהתפקיד ניתן לה בגלל כישרון המשחק שלה ולא בשל מניעים אחרים. אז אחרי כל הרעש, הצלצולים, הבועות והסנפירים – האם ״בת הים הקטנה״ מצדיק את כל הטררם סביבו? התשובה הקצרה היא: ממש לא.

עלילת בת הים הקטנה גרסת 2023 היא בסך הכל העתק־הדבק של הקלאסיקה מ־1989. אורכו הכולל של הסרט הוא 135 דקות (לעומת 83 דקות של המקור) בזכות (או בגלל) שירים נוספים שהולחנו עבורו על ידי אלן מנקין (מלחין הסרט המקורי) ולין מנואל מירנדה. אריאל (האלי ביילי) היא נערה מתבגרת טיפוסית פלוס סנפיר תכול, החולמת להיות חלק מעולמם של בני האדם היא אחת משבע בנותיו של המלך טריטון (חאווייר בארדם), שאוסר עליה ליצור קשר עם בני אנוש וכל דבר שקשור בעולם היבשתי.

לצידה של אריאל שוחה פלאונדר (ג׳ייקוב טרמבלי) הדג הפחדן, שבגרסה הנוכחית נראה דהוי ואפרפר לעומת הצהוב הזרחני שאפיין את מקבילו באנימציה. אחרי שאריאל מצילה את הנסיך אריק (ג׳ונה האוור קינג) ומתאהבת בו, דודתה המרשעת אורסולה (מליסה מקארת׳י) מתכננת לגנוב את קולה הערב ולנקום בטריטון, שהגלה אותה מסיבה לא ידועה לפינה חשוכה בתחתית האוקיינוס.

התוצאה המתקבלת היא חיקוי זול לסרט המוצלח משנת 1989, רק עם שינויים קלים ותוספות של שירים בלתי זכירים. הבמאי רוב מרשל (״שיקגו״) לא מצליח להביא את השחקנים שלו לרמה שמצליחה להושיב את הצופים מול המסך בריכוז מלא במשך קצת יותר משעתיים

מעבר לכך שהסרט הזה מיותר לכל הדעות (כמו כל גרסאות הלייב אקשן של דיסני), אי אפשר להתעלם מהעובדה שהוא פשוט משעמם. אפשר היה לשרוד בבטחה את כל 135 הדקות שלו אם הן היו מלאות באירועים מפתיעים או מהנים לצפייה. הבעיה היא ששום דבר כזה לא מתרחש. להפך. התוצאה המתקבלת היא חיקוי זול לסרט המוצלח משנת 1989, רק עם שינויים קלים ותוספות של שירים בלתי זכירים. הבמאי רוב מרשל (״שיקגו״) לא מצליח להביא את השחקנים שלו לרמה שמצליחה להושיב את הצופים מול המסך בריכוז מלא במשך קצת יותר משעתיים. למזלם, יש להם את האפשרות לנשנש ערמות של פופקורן שיעזור להם להישאר עם עיניים פקוחות.

גם התסריט של דייוויד מגי לא מגיע לרמת איכות הכתיבה של ג׳ון מסקר ורון קלמנטס, צמד הכותבים של הקלאסיקה מ־1989. אף על פי שהוא התבסס על המקור ברובו, מגי הכניס מסרים חבוטים ונדושים הנוגעים לשמירה על איכות הסביבה, הרג בעלי חיים וקבלת האחר. כך נשמעים לדוגמה משפטים מטופשים כמו ״הם תמיד מלכלכים את הים שלנו״ או ״אנחנו לעולם לא נוכל לחיות איתם בשלום״. המסרים הללו חשובים אבל משומשים וחרושים לעייפה, וממילא מטופלים באגביות מטרידה – העיקר להגיע לנאמבר הבא.

birds

הקלאסיקות של דיסני מבוססות על השירים שלהן, שבמרוצת השנים הפכו לאייקוניים והתבססו בתרבות הפופולרית כיצירות העומדות בפני עצמן. אמנם ביילי מפציצה בקולה האדיר בשיר Part of Your World ומפגינה יכולות ווקאליות מרשימות, אבל שאר השירים האהובים כמו Under the Sea ו־Kiss the girl מוגשים כמו פלטת חסילונים קפואים מהזן הנחות – נטולי יצירתיות ועניין. הפשע הנורא מכל הוא גניזת השיר Less poisons והסיקוונס הגאוני שבו השף הצרפתי מנסה ללכוד את סבסטיאן ולהכניס אותו למרק הרותח.

אחת הבעיות המשמעותיות של דיסני בגרסאות הלייב אקשן שלה היא ה־CGI המדוקדק לעייפה והנאמן מדי למציאות. הדוגמה הבולטת ביותר היא זו של ״מלך האריות״ (2019), שבו הדמויות המוכרות והאהובות נשחטו לגמרי והנשמה והחיוניות נלקחו מהן. כך קיבלנו סרט תעודה של נשיונל ג׳יאוגרפיק עם חיות מדברות ושרות. זה בדיוק המקרה גם כאן. העיצוב של בעלי החיים ריאליסטי יתר על המידה, צבוע בצבעים עכורים ומדכאים, והתוצאה היא פלאונדר שמזכיר מושט מהכנרת שמצא את דרכו לסירת דייגים, שחף (סקאטל) במראה מלחיץ וקרינג׳י וסבסטיאן הסרטן חסר החן.

אם תליתם לרגע תקוות בכישרון המשחק של חאווייר בארדם ומליסה מקארת׳י – תחשבו שוב. שני השחקנים הוותיקים והמוכשרים לא באים לידי ביטוי בצורה יוצאת דופן ונסחפים בזרם החלש של שאר חברי הקאסט. כצפוי (או שלא, תלוי מאיזה צד של המתרס אתם), חוץ מכישרון שירה, ביילי לא מפגינה יכולות משחק ראויות לציון וג׳ונה האוור קינג בתור הנסיך אריק הוא שחקן נטול כריזמה או צ׳ארם.

במבחן התוצאה, דיסני שוב נכשלים בחידוש לקלאסיקה אהובה, והפעם דווקא לזו שהתחילה את תור הזהב של סרטי האנימציה של האולפן. למרות הביקורות המעורבות לסרט הנוכחי, סביר להניח שהוא ינחל הצלחה גדולה בקרב הקהל האדוק של דיסני וגם בקופות. חלקנו ימשיך לחזות בקלאסיקות האהובות עליו נרמסות בידי אפקטים ממוחשבים, שחקנים המשרתים אג׳נדות פוליטיות ויוצרי סרטים חסרי דמיון או מעוף.


בת הים הקטנה
בימוי: רוב מרשל
135 דקות; ארצות הברית, 2023
1 כוכבים

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. אמה

    החיבור הסמנטי כאן בין ביילי לבין הכשלון של ״בת הים הקטנה״ יוצר את הרושם שהבעיה היא בליהוק, דהיינו ב-woke. לנו, הישראלים, מומלץ להיזהר בביקורת תרבותית על ליהוק באמריקה, שכן רובנו לא מבינים את המורכבות של הקהילה האפרואמריקאית וייצוגה. נ.ב: ״המראה האקזוטי״?

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden