סטודיו TOMAYA: ״טבעיות עם כוונה״

יובל: הי מיה, הי טום, בוקר טוב. מה שלומכם בתקופה הכאוטית שאנחנו עוברים

מיה: בוקר אור! זאת שאלה ממש מורכבת שלצערינו תלויה בהתרחשויות שקורות כל יום סביבנו. בסך הכל כשאנחנו מצליחים להתמקד בעשייה ובתא המשפחתי שלנו אנחנו בטוב 🙂

יובל: כמה זמן אתם עובדים ביחד? איך זה קרה? תנו לנו את תקציר הפרקים הקודמים

מיה: הכרנו בלימודי עיצוב תעשייתי בשנקר. האמת שכבר בלימודים התחלנו לשתף פעולה ובכל פרויקט שהתאפשר לנו העדפנו לאחד כוחות. אנחנו בשנה השלישית של הישות הזו שקראנו לה tomaya, שהיה איזשהו ניצוץ של רעיון שהתחיל בביקור שלנו בפריז והמשיך להתפתח ולהשתנות איתנו יחד. אם זה לא מובן מההקשר אנחנו גם חיים ומגדלים יחד יצור קטן בת שנתיים – כמעט כמו גיל הסטודיו

יובל: באיזו שנה סיימתם?

טום: סיימנו ב־2022, ממש עם סיום הלימודים נכנסנו למערבולת של מציאת דירה, חתונה, לידה והקמת הסטודיו

יובל: כן, אני זוכר את פרויקט הגמר שלך טום, אפילו הזכרנו בפורטפוליו את השרפרפים שעיצבת 😇 זה גם מה שיצר את החיבור עם prat living?

טום: האמת שבזמנו חיפשנו מקום לצלם את פרויקטי הגמר של שנינו ובלי הכרות מוקדמת כרמית ודורי הבעלים של פרט פתחו לנו את הדלת.

כחלק מהצילומים, תעדנו את השרפרפים יחד עם סט תה שמיה עיצבה (שכלל תחתית) ובערך שנה אחר כך, עלה איזשהו צורך של פרט להציע ללקוחות שלהם תחתית עם הסתכלות מעט שונה על החפץ הקיים והמוכר, וככה נולדו תחתיות Pebble שהיו תחילת מערכת היחסים שלנו עם פרט ליבינג

יובל: נייס. מה זה אומר הסתכלות מעט שונה על החפץ הקיים והמוכר?

מיה: כשאנחנו ניגשים לעיצוב של חפצים אנחנו משתדלים לאתגר קצת את הנורמות של החפץ. אנחנו פועלים מתוך אמונה שלחפצים סביבנו יש השפעה גדולה על חיי היומיום שלנו ואפשר לומר שזה האתוס שמוביל אותנו בתהליכי העיצוב

מיה פלד: כשאנחנו ניגשים לעיצוב של חפצים אנחנו משתדלים לאתגר קצת את הנורמות של החפץ. אנחנו פועלים מתוך אמונה שלחפצים סביבנו יש השפעה גדולה על חיי היומיום שלנו ואפשר לומר שזה האתוס שמוביל אותנו בתהליכי העיצוב

מיה: התחתיות לדוגמה הן חפץ מאוד שקוף ויומיומי שאנחנו כמעט ולא מבחינים בו בעת השימוש. הכוונה שהובילה את העיצוב הייתה לייצר השתהות לפני שמניחים את הכוס ולייצר מופע ויזואלי חדש של תחתיות על גבי שולחן

יובל: תגידי משהו על התוצר הסופי מבחינת חומר, צורה, צבע?

מיה: התחתיות עשויות מעץ מלא אלון ולבנה בגימורים שונים לכה/ איבונציה (השחרה). הצורה נבעה מאוצרות של ארבע עקומות שייצרו סילואטה אורגנית אך מוקפדת שמבחינתינו היא אייקון של חלוק נחל. 

את התהליך והבחירות בדרך עברנו כמובן בשיתוף פעולה עם פרט ליבינג כשבחנו יחד מגוון מאוד רחב של סילואטות וחומרים עד שהגענו להחלטה שיש איזה ייחוד בלקחת חומר אורגני ו״למשמע״ אותו בטכנולוגייה מאוד מדוייקת (cnc), כדי ליצור בחזרה משהו חפץ שמאזכר טבעיות עם כוונה

יובל: טבעיות עם כוונה. אהבתי

יובל: טבעיות עם כוונה. אהבתי. ומאז אתם ממשיכים לשתף פעולה שכלל עד כה את שולחנות Insert ו־insert-bite, את הסטולים dajoe ופסלי העץ unvase, ועכשיו קולקציית כריות: Lumina. פעם ראשונה שאתם עוברים מריהוט לטקסטיל?

טום: התחתיות בהחלט הולידו מערכת יחסים יצירתית ומפרה. בנימה אישית, זו מערכת יחסים שאנחנו ממש מעריכים כי כל מפגש מעורר השראה ומוטיבציה לעשיה.

לומינה היא בהחלט ההתנסות הראשונה שלנו בטקסטיל, מה שדווקא משך אותנו לצאת לדרך עם הפרויקט הזה – אנחנו תמיד נרגשים לצלול לתוך מדיומים וטכנולוגיות חדשות ולצקת לתוכן את התפיסה שלנו. במקרה של הכריות, שעל פניו ההדפסה היא מדיום דו־ממדי, חיפשנו את הדרך שלנו לייצר עומק דרך גרפיקות וגרדיאנטים כדי לייצר מופעים תלת־ממדיים על גבי הבד שהוא ה״גיבור״.

באופן כללי, אנחנו משתדלים לא להגביל את עצמנו למדיום או חומר מסוים. אנחנו עובדים עם מגוון לקוחות על פרויקטים שונים ומגוונים, מגרפיקה ועד למוצרי פלסטיק, זכוכית, מתכת ועץ

טום מן: במקרה של הכריות, שעל פניו ההדפסה היא מדיום דו־ממדי, חיפשנו את הדרך שלנו לייצר עומק דרך גרפיקות וגרדיאנטים כדי לייצר מופעים תלת־ממדיים על גבי הבד שהוא ה״גיבור״

יובל: אז גם פה, תגידו משהו על התוצר הסופי של הכריות מבחינת חומר, צורה, צבע, גודל?

מיה: Lumina היא סדרה של כריות שמשלבת קרפ יפני ובחלק מהסדרה גם גב קורדרוי. הכריות מגיעות בשני גדלים: מרובעת ומלבנית (45*45 ו־60*40).

כפי שאפשר לראות, אחת התמות המרכזיות בכריות היא פלטות הצבעים שבחרנו, כשהגרדיאנט מבוסס על שני צבעי בסיס והמעבר שמתקבל ביניהם. בחרנו לעבוד עם קורנית שליוו את תהליך הפקת הדפוס, מכיוון שהם בחיפוש מתמיד אחר דרכים לאתגר את הטכנולוגיה שלהם

יובל: באיזה אופן זה מאתגר את הטכנולוגיה?

מיה: כדי להגיע לתוצאות מיטביות עבדנו על מגוון מאוד רחב של ״רעשים דיגיטליים״ שמפרקים את משטחי הצבע לנקודות, ריבועים, פיקסלים וקווים שנותנים תוצאה שונה לחלוטין במפגש של ההדפסה עם הבד וגם עם כל סוג בד באופן שונה. בגרסה הפשוטה – במקום להדפיס משטחי צבע, אפשר לדמיין כמות אדירה של נקודות קטנטנות שכל אחת היא ייצוג של צבע שונה לחלוטין והמפגש ביניהן מייצר את התוצאה שהתכוונו אליה

יובל: נראה לי שזה זמן טוב להגיד משהו על השם, לומינה (ואולי גם על שאר השמות של הפריטים שלכם?)

טום: אנחנו משתדלים שתמיד יהיה קשר ישיר בין השמות למוטיב המרכזי או הכוונה שטמונה בחפץ. בהקשר של לומינה, מקור השם הוא מהמילה LUMEN הלטינית שפירושה אור – מתוך הרעיון לייצר משחקי אור וצל על גבי הטקסטיל.

השם לסדרת אינסרט נולד מתוך הרעיון להדגיש את המפגש האחר לצומת המאוד מוכרת של מפגש בין רגל למשטח, ו־Unvase, שהוא פרויקט אקספרימנטלי שעוסק בחילוץ הפונקציה מתוך חפץ (unvase), הוא תולדה של תהליך הפשטה של ואזה עד כדי ביטול הפונקציה שלה והשארת אלמנט ה״אוזן״/ידית שלה, שאינו מקיים את הפונקציה המקורית שלו ומכאן שמו – חפץ שנותר בעל פונקציה אסתטית בלבד

יובל: אל תגיד ״בלבד״. די ברור שאחד הדברים החשובים אצלכם זה אסתטיקה…

טום: צודק בהחלט, מיותר להגיד שאנחנו פורמליסטים מובהקים

יובל: יפה. מה עוד על הפרק? מה עוד חשוב להגיד שלא אמרתם לפני שנפרדים?

טום: אנחנו עובדים על מגוון ממש רחב של פרויקטים כרגע, הרבה בחזית הבינלאומית שהייתה מאתגרת בתקופה האחרונה (ואף נכווינו) אך עם זאת מצאנו שותפים מוכשרים ואנושיים. אנחנו פועלים גם בחזיתות של עיצוב אובייקטים ובניית זהות למותגים, אבל הכי מרגש שבקרוב מאוד יושקו קולקציות חדשות של רהיטי אבן, גופי תאורה מודפסים בחול וכלי אירוח.

כל זה במקביל להקמת אתר פורטפוליו ושירותים של טומיה שלקח לנו המון זמן להתפנות לבנייה שלנו, יש למה לחכות 

יובל: מה זה אומר נכווינו / מצאנו שותפים?

מיה: בשנה האחרונה שפטנו בתחרות עיצוב בינלאומית ואף התבקשנו לעצב את הגביע החדש של התחרות. עברנו תהליך פיתוח ועיצוב עם מייסדי התחרות וכשהגענו לקצה הדרך – כלומר אובייקט שכולנו הסכמנו שהגיע למיצוי הערכים והמהות של התחרות (עד לרמת קבצי ייצור מוכנים) קיבלנו כתף קרה וחוסר מענה עד שהתקשרו להסביר לנו שהספונסרים של התחרות הודיעו שימשכו את הכספים (זמן קצר לפני הכרזות הזוכים) במידה והמייסדים יחליטו להתקדם עם סטודיו לעיצוב שמבוסס בישראל. 

זאת אחרי שהבענו את דעתינו שעיצוב צריך לעסוק בעיצוב ולא בעמדות פוליטיות והחלטה כזו בדיוק פוגעת במהותה של תחרות עיצוב בינלאומית שאמורה להתמקד בעיצוב, אסתטיקה ומגוון ללא הקשרים פוליטיים

טום: ולגבי מציאת השותפים, היינו בתקשורת רציפה לפני ואחרי ה־7 באוקטובר עם יצרנים, סטודיואים ומשווקים בחו״ל, ולמרות הרבה חשש שעלה היו שהביעו תמיכה ודאגה קודם כל ברמה האישית, מה שחיזק מאוד את הקשר ביננו ואפשר לנו להמשיך ולהתקדם עם מספר יוזמות שלנו

מיה: יש חברה שאנחנו עובדים איתה בהודו שכל כך דאגו בתחילת המלחמה שרצו שנגיע לעבוד מהמשרדים שלהם ואפילו התחילו לארגן עבורינו אישורים לויזה לפני שבכלל הגבנו 🙂

טום: יצא לנו לטוס לקבל פרס בקומו באיטליה, טיול שהיה מלווה בהמון חשש שקשור בזהות שלנו כמעצבים ישראלים – בסוף הופתענו לטובה באירוע שעסק כל כולו בטהרת העיצוב. בכל אופן, זה עיתוי מורכב להיות סטודיו ישראלי בחזית העיצוב הבינלאומית. נראה לנו שזה מסכם את ההבטים של המורכבות הזאת – הכול דואלי

יובל: כן. מורכב באנדרסטייטמנט. שאלה אחרונה: אתם אופטימיים? (שאלה גדולה, אני יודע)

מיה: חד משמעית. רוב הזמן 🙂 מעבר לזה שבטבע שלנו שנינו ייצורים אופטימים – אין באמת ברירה אחרת כדי להתקדם בעולם שמשתנה בלי הפסקה, משתדלים לעבוד עם מה שקורה סביבנו ולא להתנגד על אף שיש רגעים מאוד מתסכלים, אנחנו כבר מכירים את התחושה ונותנים לה להיות ולעבור

טום: חוץ מזה שעיצוב זה חיים – לא בצורה קלישאתית, ויש לנו את הפריווילגיה לעשות את זה ביחד

מיה: מה שטום אמר 🙂