״כחול שקנאי״: אין מחיר לחופש

הימים הם ימי תחילת שנות ה־90. מיכאל גורבצ׳וב מושיט יד למערב, הגוש הסובייטי מתפורר כליל, מסך הברזל יורד (רק כדי להעלות שוב שנים אחר כך) וחומת ברלין מתרסקת והופכת לאנדרטה לתקופה קודרת.

בהתאמה, פתיחת הגבולות באירופה החדשה מעוררת בקרב צעירי מזרח אירופה את החשק העז לטייל ברחבי היבשת, להריח ניחוחות זרים, לראות מראות חדשים ולטעום בפעם הראשונה מזה שנים את טעמו המתקתק של החופש. אחד האמצעים התחבורתיים שהיו נגישים לאותם היעדים הייתה הרכבת. אממה, אף אחד לא הכין את הנוסעים הצעירים לתעריפים המופקעים של הכרטיסים אל היעד המיוחל.

הפתרון היה פשוט, יחסית – לזייף את הכרטיסים. ברגע שאחד של הברקה גאונית, נפתח עבור הצעירים הצמאים צוהר לעולם רחב, זר, חדש ולא מוכר. כל זאת, תוך כדי פריצת גבולות פיזיים ודמיוניים גם יחד, שמנעו מהם לצאת מהמדינה הלכה למעשה, אבל גם את גבולות הדמיון והפנטזיה שכלאו את המחשבות והרצונות שלהם בתוך הנפש פנימה.

את הסיפורים המופלאים הללו, שמוכיחים בפעם המי יודע כמה את הקלישאה שלחופש אין ולא יכול להיות לעולם תג מחיר, מגיש הסרט ״כחול שקנאי״ על מצע משובח במיוחד של אנימציה נהדרת, מסוגננת, מהוקצעת ושופעת בצבעים חיים.

במאי הסרט, לסלו צ׳אקי, הצליח לתמצת לתוך קצת יותר משעה כל כך הרבה אלמנטים חזותיים מרשימים, כמו גם עלילתיים, שמשלבים בתוך ״כחול שקנאי״ אופי דוקומנטרי ועלילתי בו זמנית

הסיפור מסופר מנקודת מבטם של שלושה צעירים הונגרים: אקוש, פטיה ולאצי, שגילו את הטריק איך לזייף את הכרטיסים היקרים ולמכור אותם במחירים זולים במיוחד לשאר צעירי המדינה. המטרה שלהם היא לא עשיית רווח במובן הפלילי של המילה, אלא כזו שנולדה מתוך תמימות נטו ותחושת שליחות אמיתית. הביקוש רק הולך וגדל, ובהתאם לכך, גם זרועו הארוכה של החוק מתחילה לתת אותותיה.

בדומה ל״ואלס עם באשיר״ המצוין של ארי פולמן, גם ״כחול שקנאי״ הוא סרט תיעודי אנימטיבי, שמבוסס על ראיונות אמיתיים, עם אנשים שעסקו בזיופי כרטיסי הרכבת. יש לו ניחוח רטרו מובהק, שמשרת נאמנה את הקונפסט המבריק שלו – שמשחק עם קטעי אנימציה, לייב אקשן ומונטאז׳ים מרעננים.

במאי הסרט, לסלו צ׳אקי, הצליח לתמצת לתוך קצת יותר משעה כל כך הרבה אלמנטים חזותיים מרשימים, כמו גם עלילתיים, שמשלבים בתוך ״כחול שקנאי״ אופי דוקומנטרי ועלילתי בו זמנית. במגרש המשחקים האנימטיבי שלו, צ׳אקי יודע בדיוק מה הוא רוצה להשיג והתוצאה האפקטיבית מדברת בעד עצמה. לא בכדי זכה הסרט לתשבחות וביקורות חיוביות ובפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל אנימיקס האחרון.

מעבר להישג האמנותי המובהק שלו, ״כחול שקנאי״ זוכה לשבחים גם בגלל היכולת המופלאה שלו לתאר תקופה תמימה שנתפסת בעיני רבים כפשוטה הרבה יותר. בתחילת שנות ה־90, הונגריה ושאר מדינות הגוש הסובייטי ז״ל, אשכרה נולדו מחדש. את כל התום התמים הזה, צ׳אקי מביא לידי ביטוי באופן משכנע, כן ואותנטי. בלי יותר מדי מניירות, בלי פלברות, בלי בלבולי מוח או דרמה מיותרת.

״כחול שקנאי״ הוא סרט לאניני טעם, כאלה שאוהבים לאכול את מנת האנימציה היומית שלהם בכפית מבריקה על צלחת כסופה. אבל הוא ידבר גם לאלו שסרטי אנימציה ארט־האוסים הם לא קערת הגולש שלהם.

ההנאה באמת מובטחת. וגם אם הנושא שבליבו לא ידבר אל כל אחד ואחת, עצם העשייה של סרטים כאלו עושה טוב על הלב ועל הנשמה, במיוחד כשהיא מספקת הצצה משעשעת בדרכה על עולם לא מוכר וזר. ומצד שני, הוא מרגיש כל כך קרוב. היום יותר מאי פעם.

---

כחול שקנאי
בימוי: לסלו צ׳אקי
80 דקות; הונגריה, 2024
4 כוכבים