מה חדש // אוהד לוי, זוכה ״פרס ריבקינד-בן צור״ 2025

מי אני

אוהד לוי, בוגר התכנית לתואר שני באמנויות והמחלקה לאמנות בבצלאל, גר בירושלים ומחזיק סטודיו בסדנאות האמנים בטדי. במהלך השנתיים האחרונות אני נע בין תל אביב לירושלים ועובד בשניהם במסגרת הלימודים בתואר השני.

במשפט אחד

במסגרת תערוכת הבוגרים של התואר השני בבצלאל, זכיתי בפרס ריבקינד-בן צור על תערוכת הגמר שלי, ״ככל האדם״. בתערוכה אני עוסק בצורך האנושי לייצר תחושת יציבות באמצעות אמונה, טקסים ומלאכה, כהתמודדות עם חוויית חוסר השליטה במציאות.

טיימליין

העיסוק בקמעות ובשליטה מלווה אותי תקופה ארוכה ומאז שפרצה המלחמה הנושאים האלה נעשו מוחשיים מתמיד. במהלך החודשים שקדמו לתערוכה עבדתי באופן אינטואיטיבי במגוון מדיומים במקביל – חלקם בטכניקות מוכרות לי, וחלקם בחומרים שלא עבדתי איתם קודם. העבודה נעשתה ללא תכנון מקדים, ובדיאלוג חוזר של גילוי ותגובה מול החומרים השונים.

בסופו של דבר נוצר גוף עבודות המורכב מהמון יצירות קטנות ומורכבות מבחינת הפעולות והתהליכים שהן עברו. בעזרת הליווי של דור גז, שהיה המנחה שלי, עשינו תהליך של סינון ואוצרות וניסינו לתת לכל עבודה את המרחב שלה ועדיין להחזיק מתח בחלל.

אולי יעניין אותנו גם

לצד העבודות שהוצגו בתערוכה, עבודת הסטודיו שלי כוללת גם ציור פיגורטיבי, הדפס ואסמבלאז׳ים פיסוליים. בעזרת ריבוי פעולות וטכניקות שמביאות את החומרים לקצה שלהם, אני מנסה לייצר אצל הצופים רגע שבו לא ברור על מה בדיוק הם מסתכלים, הרגע הזה חשוב לי כי הוא משהה את המבט ומשאיר את הצופה בתוך חוויה אסתטית ראשונית, של סקרנות, עוד לפני שמגיע שלב הפרשנות.

מהו פרויקט החלומות שלך ומה צריך לקרות כדי שהוא יתגשם?

הייתי רוצה לעבוד בקנה מידה גדול יותר ולגעת בחומרים שאין לי גישה אליהם ביומיום – חומרים לא מוכרים, תנאים מיוחדים או טכנולוגיות חדשות. החלום הוא לשתף פעולה עם גופים שיכולים לאפשר את החופש הזה, מתוך מקום של חקירה והתנסות, ובמקביל לעבוד עם אוצר או אוצרת ומוסד תרבות שיאפשרו לתוצרים הבלתי צפויים להתגבש לכדי תערוכה.