Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
טל קנטור // פרויד. האאוטסיידר
כשהבמאי יאיר קדר, המוכר בזכות סדרת הסרטים התיעודיים ״העברים״, פנה אליי להצטרף לפרויקט חדש על זיגמונד פרויד, התרגשתי מאוד. מאז נעוריי התעניינתי בפסיכולוגיה, ובעיקר בעולמות התת־מודע והחלומות, ובאופן שבו הגותו של פרויד השפיעה על עולם האמנות. זו הייתה הזדמנות יוצאת דופן לצלול אל תוך המרחבים הפנימיים של האיש שהשפיע כל כך על עולם הנפש – וליצור עולם חזותי שבו היומיומי, הסימבולי והרגשי שזורים זה בזה.
הסרט, שמשודר בכאן 11, מתמקד בארבעה חלומות פחות מוכרים של פרויד, שנשמרו בשולי כתביו, ובחלקו האחרון מופיע חלום חמישי, שמרכיב מעין פסיפס של הארבעה, כמו אפילוג. כל אחד מהחלומות מציג את דמותו ונקודת מבטו החולמת של פרויד בזמנים, צבעים ונושאים שונים, בתוך מסע פנימי ברכבת הלא־מודע.
תהליך העבודה החל בקריאה וניתוח משותף של החלומות שיאיר בחר, תוך ניסיון להבין לא רק את התכנים הסמויים שלהם, אלא גם את האפשרויות החזותיות והסיפוריות שגלומות בהם. התפקיד שלי היה לעצב את השפה הוויזואלית של רצפי החלום — להציע דרך חדשה לספר אותם באופן שאינו דידקטי.
במקום קריינות של החלומות לפי כתבי פרויד, בחרנו לתת לדימויים לדבר בעצמם. לתת לחומר של החלומות להתבטא ללא מילים, ובכך להזמין את הצופים לחוויה לא מפוענחת מראש – לא רציונלית, אלא תחושתית ואסוציאטיבית.
במקביל לעבודה שלי על החלומות, היוצר הנפלא משה זילברנגל בנה מודל תלת־ממדי ריאליסטי ומפורט של חדר העבודה של פרויד, עבור חלקי אנימציה אחרים בסרט. אז הבנתי שהשפה החזותית שבה אני יוצרת בדרך כלל את סרטיי (כמו מכתב לחזיר או ״במילים אחרות״ – אנימציה מצויירת ידנית), לא תתאים לפרויקט הזה.
הפרויקט היה הזדמנות מעניינת – כאמנית, כאישה, וכמישהי שמתמיד הייתה סקרנית לגבי חקר נפש האדם. זו הייתה הזדמנות להיכנס לתוך התת־מודע של פרויד, לנסות לראות אותו מבפנים, מנקודת מבט קצת אחרת
הבנתי שיש צורך למצוא שפה ויזואלית שתחבר את עולם הקליניקה הריאליסטי היומיומי שבנה משה, עם מרחבי החלום הסוריאליסטי. זה היה פתח עבורי להתנסות בטכניקה שונה שעוד לא עבדתי איתה קודם, לשחק, לחקור ולהכין תשתית של בימוי וקונספט לאנימציה. התשתית של הקונספט־ארט שיצרתי שימשה בסיס לעבודה של צוות אנימטורים בסטודיו בווינה, שלקחו את החזון הזה והחיו אותו באנימציה תלת־ממדית.
תהליך העבודה היה מהנה, זורם וחופשי. יאיר היה שותף פתוח ונלהב, גם כשהצעתי רעיונות מוזרים :). אני זוכרת שיחה אחת, על חלום שבו פרויד רואה בתחנת רכבת איש עיוור משתין למשתנה, ואמרתי: ״מה אם מתוך הסיגר של פרויד – אחד האלמנטים המוכרים בהקשרו – במקום עשן יזרום זרם מים כמו ברז משתין?״, ויאיר הגיב בהתלהבות: ״נהדר!״.
טל קנטור, דימויים מתוך פיתוח הקונספט־ארט
כך נולדו דימויים ששילבו בין חפצים מוכרים מעולמו של פרויד, כמו השטיח הפרסי שבקליניקה או הרכבות שהופיעו בחלומותיו, לבין רגעים סוריאליסטיים ועמוקים מהלא־מודע כמו ״ספינת ארוחת הבוקר״. שילבתי גם פרטים קטנים – כלבי הצ׳או־צ׳או שאהב כל כך או הפרח הסגול בדש בגדיו שהופיע באחד החלומות ונטען במטען אנטישמי – הפכו לדימויים חדשים בעלי משמעות בסרט.
הפרויקט היה עבורי לא רק תהליך יצירתי מרתק, אלא גם הזדמנות מעניינת – כאמנית, כאישה, וכמישהי שמאז ומתמיד הייתה סקרנית לגבי חקר נפש האדם. זו הייתה הזדמנות להיכנס לתוך התת־מודע של פרויד, לנסות לראות אותו מבפנים, מנקודת מבט קצת אחרת.
הרגשתי שהחלומות מאפשרים להציץ אל תוך הסדקים, שבהם הוא אולי פחות המאסטר ל״היסטריה נשית״ ויותר בן אנוש, שבור, בודד, אבוד לעיתים או מבוהל. בחרתי לא ללכת שבי אחר הילת הסמכות שלו, אלא דווקא להאיר את המקומות שבהם השפה שלו לא מצליחה להסתיר לגמרי את מה שמבעבע מתחת.
מתוך החומר שהוא עצמו כתב, ניסיתי לדמיין את מה שאולי לא העז או יכול היה לראות על עצמו – חרדות, פגיעות מודחקות, תשוקות נסתרות, ספקות, טראומות. במקום לפענח או להסביר, רציתי לתת לדימויים לעבוד כמו חלום בעצמם – פתוחים, חושניים, משוחררים, עם מקום לשאלות וגם להומור.
מדור הגשות כולל חומרים שהתקבלו במערכת פורטפוליו. שלחו לנו סיפורים חדשותיים, מידע בלעדי ופרויקטים מעניינים ותקשורתיים. פרטים נוספים בעמוד ההגשות שלנו
