גבולות גזרה // Mircka

מי?

טל שלום, מעצבת גרפית שעובדת בארץ ובניו יורק. עוסקת במיתוג, קופירייטינג ואסטרטגיה שיווקית, בוגרת התכנית לאמנות בקהילה בשנקר, מרשה לעצמי לאייר ועכשיו גם בעלת המותג Mircka. אבל הכי – אמא.

בשנותיי הרבות כמעצבת גרפית נסחפתי להישרדות היומיום, למיינסטרים, לדדליינס, לזלזול באינטליגנציה של קהלים ובעיקר של מעצבים, ולחוסר מרחב חשיבה וזמן בהינתן פרוייקט. השילוש הקדוש של שלושת החסכים – מקצועי, אישי ולאומי – גרמו לי לצאת לדרך חדשה.

משהו בין האישי ללאומי קרא לי לצאת מהמקום הנוח בבית, להתבטא וליצור, ואת האמת – זה מרגיש כמו צו השעה של כולנו: ליצור בכל הזירות, להביע ולהתבטא, כי משהו גדול קורה ועוד יקרה; ואנחנו, אם נרצה או לא – חלק ממנו.

המותג

Mircka (שהוא שמה של אמא שלי) הוא מותג אופנת של טי־שירטס מודפסות, שיושק בסוף השבוע ביריד About Us. הוא נוצר מאהבה גדולה לסטייל, רגש ומשמעות, וצץ כפרץ של עשייה מתוך שבר אישי שעטוף במשבר לאומי מתמשך. הסיפור שלי הוא על אמא, רק ששלי היתה שלי, ובפרידה ממנה לפני כשנה וחצי נסדקה אצלי התמימות. אבל במקביל נפער גם פתח רחב לטובת ערך החיים וערכי תרבות ואסתטיקה, ודרכו הצליחו להתגנב בחשאי מחשבות על החיים, רעיונות מתוקים וגם מלוחים על רוח, ורצינות תהומית שברוח שטות – ממש כמוה.

המותג מתאפיין באיורים ודעות, סיפורים ודמיון, צבע, כתם, רגש וצורה – על חולצה. לכל חולצה יש סיפור משלה, לרוב הם סיפורים עם סוף טוב – כי זה מה שאני יכולה להעלות בדעתי כרגע.

כשאנחנו לובשים בגד יש בו אמירה מכוונת. גם קרוקס וטרנינג גזור הם אמירה, ג׳קט לנשים או צבע גרביים. התפריט הזה מגיע עם אינדקס של צירופים ומשמעותם, שיצרה החברה במאות השנים האחרונות. התנועה היא לרוב היא מבפנים החוצה – אנחנו בוחרים לעצמנו מה שאנחנו רוצים שאחרים יראו בנו.

כשחשבתי על יצירת ליין של חולצות, חשבתי שזו תהיה הזדמנות בשבילי להוסיף עניין וצבע. השאיפה היא לגרום לך ללבוש את הבגד יחד עם סט רגשות בווליום גבוה. רגש חיובי, מרטיט, משמח, משעשע, נוקב, עמוק, נשי, רך, סקסי, פוליטי, יצרי, ובידיעה שלמה שבזכות הרגשות האלה – גם אחרים יראו אותך ככה.

נשמע יומרני לפאקינג טי־שירט? מסכימה! אבל באמת מעניין אותי החיבור הזה, בין מוצר חומרי לתחושה רגשית והוויה אישית. אני לא יודעת בביטחון מלא אם זה יתקיים, אבל תתקיים לפחות תרבות של ויזואליה, של אסתטיקה ומשמעות, של מסרים חברתיים ופוליטיים, של שאלות קיומיות וקונפליקטים אישיים, של המתח שבין רוח לחומר ושל בחירה מתוך מחשבה על בגד ועל מי שרואה אותך.

כללי היסוד שמלווים אותי הם יצירה מתוך הנאה, קריצה, הומור והרצינות שבתוך אי הרצינות. כמי שעוסקת במיתוג, ומבינה עד כמה חשוב ליצור לוגו מוצק ואחיד, החלטתי לשבור את הכללים, ועד כה (כמה שבועות מאז ההקמה) יש כבר חמישה לוגואים שונים ומשונים שמלווים את המותג.

קולקציה אחרונה

שמונה איורים שונים על חולצות בשתי גזרות לנשים וגם גזרת אוברסייז לגברים: Unicorn – סיפור משעשע על מפגש, ציפייה ונחמה; Inner Tiger – הנמר הפנימי שאייר דקל חברוני, סיפור על שאגה שחיפשה את דרכה החוצה; carousel – חלום על שחרור סוסה מקרוסלה והשנה שהובילה לביטול סוגיית העבדות; Banana – הכמיהה ליציבות פוליטית לא מושחתת; Insomnia – סיפור אישי על נדודים ונדודי שינה שאייר רוני אבוהב; Bony – סיפור על חיבור בין שני זרים; מעיין הנעורים – המעיין הנובע ממך; Full Moon – רומנטיקה בתקופה של ספקות.

את האיורים על החולצות התחלתי לצייר לפני עשרה חודשים בערך. תמיד רציתי לאייר, זה היה חלום עם מלא מחסומים שחלקם נפרצו, אבל יש עוד עבודה. חלק מהאיורים עוברים עיבודים, מחיקות ומלא סקיצות, וחלקם נעשים בקלות של קו ראשוני. הכל על האייפד.

שיניתי קצת את הגזרה הסטנדרטית לגזרה שמחמיאה גם לנשים יותר מבוגרות וגם לצעירות. יש דגם מיוחד שהכתפיים בו גזורות, עם משמעות לחוסר וביקורת לדרגות ומעמדות. אני מבהירה ומוחקת חלקים מהצבע המקורי של הבד. על חלק מהחולצות אני רוקמת על גבי ההדפסה, חלק נשטפות ואז שוב נצבעות. לכל חולצה יש סיפור שנכתב במקביל או לפני הבחירה באיור.

מקורות השראה

מקורות ההשראה שלי הם עולמות העיצוב הגרפי ועולם תרבותי מגוון שקיבלתי מאמא שלי שנע בין קצוות – ממילטון גלייזר האגדי, דרך ולדימיר ויסוצקי ואלכסנדר פן וכלה בשירה עברית. מקורות ההשראה לאיורים מגיעים מעשרות מאיירים שאני עוקבת אחריהם.

האהובים עליי ביותר הם Blexbolex, שמרגישים שהוא לא מכאן; ג׳ון מקנאוט, בזכות האסתטיקה באיורים שלו; ורוברט מאד׳רוול, בזכות הנוכחות הכריזמטית של הכתם. האמנים והמאיירים הישראלים שאני אוהבת ומשפיעים עליי הם אנה לוקשבסקי, דוד טרטקובר, דקל חברוני, רותם מקרית גת, עדן כליף ויוניל.

החלום הגדול

החלום שלי הוא ליצור מותג שמקפיץ את הרגש והלבבות, שעוסק בחברה שלנו, עם ביקורת עצמית, קריצה והתבוננות. הייתי רוצה למכור גם בחו״ל, ליצור כמה שיותר שיתופי פעולה עם מאיירים ומעצבים ישראלים ולהעז יותר עם הגזרות והדימויים. אבל הכי חשוב – להמשיך לאייר.

ארון פרטי

הארון שלי הוא שילוב של יקר וסמרטוט, של גרוב וקלאסי, של יד שנייה והכי טרנדי. אין לי הרבה בגדים – יש לי שלושה זוגות נעליים לחורף ושלושה לקיץ, וכמעט על כל בגד חדש שאני רוכשת אני מעבירה הלאה במקומו בגד ישן.

הכי אני אוהבת טישרטים וגי׳נס. את הגינס האחרון שלי קניתי מדוד וקסלר, רגע לפני שהוא יצא עם הקולקציה שלו. יש לי פריטים שמצאתי בניו יורק לפני למעלה מעשור שעדיין משרתים אותי. נעליים אני מעדיפה של שופרא או דניאלה להבי; ועד לפני חצי שנה לא היה לי תיק – הייתי מסתובבת עם מפתחות, טלפון וארנק בכף היד.

עתידות

בעוד חמש שנים אני רואה את עצמי מממשת את החלום שבסעיף הקודם 🙂 אם לא – נעבור למאדים.