״שומרת״: המוזיאון פוגש את החיים עצמם. באנימציה

יובל: הי יואב, הי דותן, בוקר טוב. מה שלומכם בתקופה הלא פשוטה הזו?

יואב: שאלות קשות על ההתחלה. בהחלט לא פשוט אבל נושמים וממשיכים קדימה ומקווים שהמלחמה הנוראה הזאת תיגמר

יובל: אמן. דותן איך אתה?

דותן: מצטרף ליואב וגם מתלונן על מזג האוויר

יובל: כן, אוגוסט בישראל הוא לא חודש שראוי למגורי אדם. ורגע לפני שנתחיל לדבר על השומרת, ספרו על החיבור ביניכם, איך הוא קרה, ממתי וכן הלאה

יואב: הכרנו בבצלאל, שני קיבוצניקים שלמדו באותו מחזור. אחרי הלימודים יצא גם ששנינו התגלגלנו למחוזות דומים של אנימציה ועיצוב לסרטים דוקומנטריים. בדרך גם שיתפנו פעולה בסרטי אנימציה קצרצרים, שתמיד היו המפלט מהתכנים הדוקומנטריים היותר ״קשוחים״ שעבדנו עליהם

יואב: ואז דותן חזר מערב של התדר במוזיאון תל אביב עם אנקדוטות חמודות על שומרי המוזיאון שצריכים להתמודד עם מסיבה כזו שנופלת עליהם. ואני נזכרתי בכל שומרי המוזיאון שפגשתי כשעשיתי חילופי סטודנטים בפראג. משם הדרך הייתה קצרה לסרט הבא, או לפחות חשבנו שהיא תהיה קצרה

יובל: רק מוודא: בצלאל = המחלקה לאמנויות המסך, נכון? באיזו שנה סיימתם?

דותן: המחלקה לאמנויות המסך 2010 (!) – שכשהתחלנו הייתה המחלקה לאנימציה. אנחנו בוגרי המחזור הראשון שקיבלו תואר…

יובל: 15 שנה. ריספקט. דותן, ספר עוד קצת כמה מילים על הערב ההוא במוזיאון

דותן: כששומרי מוזיאון הלכו לעבוד במוזיאון, קשה לי להאמין שאמרו להם שיצטרכו להתמודד עם להקות, מכירת טישרטים והיפסטרים שמתמזמזים בחדרי הווידאו־ארט. הסצינה הזאת אמנם בסוף קיבלה רק כמה שניות בסרט אבל מהתחלה המפגש הזה בין העולם החיצון למוזיאון היה לב החוויה שממנה צמח הסרט

דותן גולדווסר: כששומרי מוזיאון הלכו לעבוד במוזיאון, קשה לי להאמין שאמרו להם שיצטרכו להתמודד עם להקות, מכירת טישרטים והיפסטרים שמתמזמזים בחדרי הווידאו־ארט. המפגש הזה בין העולם החיצון למוזיאון היה לב החוויה שממנה צמח הסרט

יובל: אז אתה חזרת מהערב הזה, יואב נזכר בפראג, מה עכשיו? מאיפה מתחילים?

יואב: התיישבנו יחד לכתוב רעיונות על המפגש הזה של שומרים ושל הציבור. מהר מאוד הבנו שגם אוסף סצנות צריך איזשהו ציר עלילתי והסרט התפקס על שומרת אחת והסיפור שלה. 

בשלב ההוא דמיינו אותו כסרט לייב, מצולם, והיה בו משהו הרבה יותר מקומי. נגיד, מפגש בין שומרת סובייטית לאמנות מזרחית חדשה. או הופעת אורח של חווה אלברשטיין שנכתבה לתוך התסריט בלי שאפילו שאלנו אותה. 

בהמשך הסרט הפך לסרט אנימציה והאלמנטים המקומיים התחלפו בבדיחות אוניברסליות יותר, אבל משהו בגרעין המקומי שלו בכל זאת נשאר. למרות שזה ״כל־מוזיאון״ ו״כל־שומרת״

יובל: מעניין אותי, וזה קשור גם לעלילה, באיזה שלב החלטתם על שם הסרט ושהוא לא יהיה אותו דבר בעברית ובאנגלית, כי בעברית הוא ״השומרת״, ובאנגלית Temporarily Removed

דותן: אולי בגלל שאנחנו באים מהעולם הדוקומנטרי, שם העבודה הרבה זמן היה ״שומרות הסף״. אחרי תחקיר ויזואלי וסיבובים במוזיאונים קרץ לנו השלט הקטן שחוזר ומופיע בכל המוזיאונים כשעבודות מוסרות זמנית אבל נשמר להן המקום הריק שלהן. 

לרוע המזל, תרגום ישיר עבד פחות טוב בעברית אז החלטנו על ״שומרת״ לגרסה המקומית

יובל: כן, לא נראה לי שזה ספויילר אבל יש עניין עם עבודה שמסירים אותה זמנית בסרט – ספרו עוד קצת על העלילה, על השומרת, ואחרי זה נעבור לוויז׳ואל ולאנימציה

יואב: העבודה הזו היא עבודה קבועה שמולה יושבת השומרת שלנו, והיא מוסרת זמנית אחרי תאונת מזגן מצערת. התאונה הזו שולחת את השומרת למסע כפוי בחדרים אחרים במוזיאון, וכל אחד מהם מייצג איזו זווית אחרת של העולם, או החברה, שאיתה היא נאלצת להתמודד. 

זה בעצם סרט על הגירה או גלות, שמתקיימת בתוך הממד הסמלי הזה שמוזיאונים עשויים ממנו. יכלנו גם לקרוא לו ״האודיסיאה״ אבל אנחנו לא כל כך מלאים בעצמנו

יובל: ספרו איזה רגע או רפרנס שאתם אוהבים במיוחד. הרגעים שאני אהבתי במיוחד היו אלו שאמרתי רגע, המדרגות האלו זה מוזיאון תל אביב, או העבודה הזו מזכירה לי את… קצת כמו איסטר אגס לחובבי מוזיאונים מושבעים

דותן: תמיד נחמד לראות את השוט עם החמסה עם קהל, או את עבודת הסאונד של המטקות כשהבדיחה מתבהרת בפעם השנייה או השלישית שהסאונד מופיע. יש לי גם פינה חמה בלב לנגיעות הקטנות, טביעות הרגליים של השומרת או פרטים קטנים ברקע. סרט אנימציה מורכב מכל כך הרבה פרטים קטנים שאתה מכניס כדי לשעשע את עצמך בתהליך וכיף להיתקל בהם אחר כך. 

יש גם גרם מדרגות ממוזיאון חיפה ופרוזדור ממוזיאון עין חרוד שהתגנבו להם לסרט, אבל לא יכולנו לעמוד בפיתוי של המדרגות של מוזיאון תל אביב שהן באמת איקוניות. יש כמובן גם שלל רפרנסים לעבודות אמנות, אבל ניתן לצופים לשחק את המשחק הזה.

היה ממש מפתיע להיתקל בעבודות פארודיות על עולם האמנות שעשינו ופתאום צצו בעולם האמיתי אחרי שעשינו את הסרט, מטקות בתערוכת גמר בבצלאל או תערוכת חוף ים

יואב בראל: התיישבנו יחד לכתוב רעיונות על המפגש הזה של שומרים ושל הציבור. דמיינו משהו הרבה יותר מקומי, נגיד מפגש בין שומרת סובייטית לאמנות מזרחית חדשה. או הופעת אורח של חווה אלברשטיין. בהמשך האלמנטים המקומיים התחלפו בבדיחות אוניברסליות יותר, אבל משהו בגרעין המקומי שלו בכל זאת נשאר

יואב: אני תמיד אוהב לראות את מוריס החתול של דותן ואת פלוטו הכלב שלי שהחבאנו בשניים מהציורים. גם אנחנו בעצמנו וגם אמא שלי מופיעים באחד החדרים, ובכלל, היו לנו הרבה ניצבים לייצר והשתמשנו בהרבה רפרנסים מצולמים שכבר שכחנו מהם, אז גם אותנו הצפייה מצליחה להפתיע. אנימציה היא מדיום כל כך איטי לעשייה שלך תזכור מה עשית לפני ומה הצחיק אותך חמש שנים

יובל: לגמרי. ואפרופו רפרנסים מהחיים עצמם, עד כמה היה חשוב לכם ליצור שפה ריאליסטית? מזוהה? מה אתם יכולים לספר על הקו, הצבע וכן הלאה? ריאליסטית יחסית כמובן

יואב: ככל שזה נוגע לריאליזם אני חושב שבעיקר התמקדנו באווירה ריאליסטית, ונתנו לעיצוב להיות חופשי יותר. מכיוון שזה סרט שהרבה ממנו הוא התבוננות על סיטואציות חברתיות מעושות, ברוח ההתבוננות של ז׳אק טאטי למשל, הבימוי מתרחק בכוונה מ״קרטוניות״ של סרטים מצוירים. 

דווקא בעיצוב נתנו למעצב הדמויות המדהים שלנו אור בר־אל יד חופשית, וקולקצית עיצובי השומרות שהוא שלח לנו הכתיבה במידה רבה את שאר העיצוב, שנע בין שטיחות לתלת־ממדיות. 

התחלנו עם טסטים של רקעים קולאז׳יים, מושטחים ומעוצבים יותר, ברוח אמנות מודרנית של הסיקסטיז. אבל עם הזמן הרגשנו את הצורך בתחושה של חללי מוזיאון ריאליסטיים יותר, עם האקו והבדידות המסוימת שהם גוזרים על המבקר בהם. בהתאם, הדמויות נוצרו באנימציה דו־ממדית (אפטר אפקטס). והרקעים בתכנות תלת ובניצוחם של שלושה תלתיסטים מוכשרים: שיר פקמן, יסכה מאיו ומשה זילברנגל

דותן: אני חושב שהצלחנו לעשות דמויות מספיק ספציפיות כדי ליצור את התחושה שאתה יכול לזהות את הדמויות מביקורים במוזיאון או מהרחוב. קורה לי מדי פעם שאני פוגש דמויות מהסרט פתאום בחיים האמיתיים ולוקח לי רגע להבין מאיפה אני מכיר אותן (ואז אנחנו בדרך כלל מצלמים ושולחים אחד לשני)

יובל: אהבתי. תגידו, הסרט הוקרן ברחבי העולם, התגובות היו זהות? המוזיאונים נראים ומתנהגים אותו דבר? היו תגובות שהפתיעו אתכם?

יואב: הסרט הוקרן בעולם אבל לצערנו לא זכינו לנסוע איתו מספיק כדי לגבש רושם על ההבדלים בתגובות. הוא הושלם בקיץ 2023 והתחיל את המסע שלו בתנופה גדולה של פסטיבלים ותחרויות ואז הכל די נקטע אחרי אוקטובר, ואין מה להוסיף בעניין. 

כן זכינו לנסוע איתו לקוריאה, רגע לפני שהכל השתבש, וגם לטייוואן בשנה שעברה, ולגלות שאנשים צוחקים במקומות דומים, כך שכנראה מגזר השומרות חוצה ערים ויבשות.

דותן: אחת ההקרנות המפתיעות והמשמחות שזכינו לה הייתה ב״בריטיש מיוזיאום״, קצת הגשמת חלום שלא ידענו שיש לנו להקרין סרט על מוזיאון בה־מוזיאון

יואב: והתגובה הכי חמה שקיבלתי הגיעה משני סטודנטים מאפגניסטן שניגשו לדבר איתי אחרי הקרנה בדרום צרפת. אמן שנחזור יום אחד למקום הזה

יובל: לגמרי אמן. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד שלא אמרתם לפני שנפרדים? 

דותן: שאנחנו שמחים להיות חלק מקהילת יוצרי האנימציה הישראלים, קהילה נהדרת שגם מייצרת סרטים מצויינים. ואנחנו מקווים שהשינויים התכופים בתקצוב לא יפגעו בגל היצירה האיכותית והמשמעותית שאנחנו נהנים ממנה בשנים האחרונות

יואב: ושהכל הבל הבלים עד שהחטופים לא מוחזרים הביתה והמקום הזה פונה לפתרון שאינו מלחמת נצח