כל מה שחשוב ויפה

תמר בן ג׳ויה מאיירת את הצבעוניות העכורה והמאוד ישראלית של מפרץ חיפה

סדרת הטלוויזיה ״המפרץ״ (הוט8) מציגה את מלחמתם של פעילי איכות הסביבה, בזיהום האוויר ההחמור שיוצרים המפעלים במפרץ חיפה. תמר בן ג׳ויה מספרת איך פרויקט הגמר בבצלאל הוביל לעבודה של שנתיים על האיורים לסדרה

יובל:

בוקר טוב תמר, מה שלומך? איך עברו ועוברים עלייך חודשי הקורונה?

תמר:

בוקר טוב יובל!

שלומי טוב, עם זאת חודשי הקורונה מאתגרים. הקורונה תפסה אותי באמצע טיול של חצי שנה בניו זילנד, כך שאחרי חודשיים וחצי התקפלנו חזרה הביתה. מאז אני מחפשת את דרכי (:

יובל:

הו! אני בטח לא הראשון ששואל: למה חזרת???

תמר:

כן, אתה בהחלט לא הראשון. בדיעבד ניו זילנד הייתה המקום הכי בטוח להיתקע בו. אבל בשלב שהיינו שם הייתה אי ודאות גדולה, אף אחד לא ידע שהמדינה תתנהל בצורה כזו טובה עם הסיטואציה.

ידענו שאם אנחנו מחליטים להישאר זה לפחות לחצי שנה הלאה. היינו מוצאים מקום להיות בו בסגר של חודש וחצי, ואז כנראה נשארים לעבוד בחלקאות. עם זאת לא מתחרטים: אם לא היינו חוזרים היינו עדיין תקועים שם בלי יכולת לחזור

יובל:

טוב, בדיעבד אנחנו הרבה פעמים רואים דברים בצורה אחרת… ולפני שנמשיך למפרץ: איך קרה שנסעת לניו זילנד לחצי שנה? בת כמה את? תעשי לנו רגע תקציר הפרקים הקודמים לטובת מי שלא מכיר

תמר:

מעולה (:

אז אני תמר, ממש עוד שבועיים בת 29. לפני כשנתיים סיימתי את לימודיי במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל. לאחר הלימודים המשכתי לגור בנחלאות בירושלים, עבדתי בסטודיו אירה גינזבורג כמעצבת ומאיירת, וכעצמאית במקביל (ולאחר מכן בבלעדיות) על פרויקט המפרץ.

לאחר שנה וחצי עמוסות ומאתגרות, שהרגשתי בהן סיפוק מקצועי וגם סיפוק מכל שנות הלימודים האחרונות, אני ובן זוגי (שבדיוק סיים ללמוד במחלקה לאנימציה) החלטנו לעזוב את הדירה, את הפרויקטים, ולטוס לנדוד ברחבי ניו זילנד. לאחר מכן תכננו לעבור לתל אביב ולהמשיך את הגל, אבל כידוע, לעולם יש תוכניות משלו…

תמר בן ג׳ויה, המפרץ

תמר בן ג׳ויה. צילום: טמיר אהרוני

יובל:

ואיך הגעת למפרץ? אני יכול להניח שלפרויקט הגמר שלך שעסק בדילמות סביבתיות בישראל היה בכך חלק? אני זוכר אותו גם מתערוכת הבוגרים בבצלאל וגם משבוע האיור 2018, כשהצגתי אותו בתערוכה הפורמט הוא המסר במרכז אדמונד דה רוטשילד

תמר:

נכון מאוד (: איזה זיכרון יש לך! אני מעריכה את זה. 

פרויקט הגמר שלי התפרסם במוסף גלריה של הארץ על ידי נעמה ריבה, שאני חייבת לה קרדיט רב. היא פרסמה כתבה שעסקה בתערוכת הגמר של בצלאל, ובחרה פרויקטים ממחלקות שונות שמציגים מציאות מורכבת. אורי רוזנווקס – במאי ויוצר דוקומנטרי, הבמאי של המפרץ – ראה במקרה את הכתבה ואת הציור של אסדת הגז. אם אני לא טועה הוא בדיוק היה בתחילת העריכה של הפרק הראשון לסדרה.

אורי רוזנווקס, הבמאי של המפרץ, ראה במקרה את הכתבה ואת הציור של אסדת הגז. אם אני לא טועה הוא בדיוק היה בתחילת העריכה של הפרק הראשון לסדרה. הוא סיפר לי שאהב את הציור ה״ילדותי״ וה״תמים״ שמציג נושא ואוביקט כל כך מנוגד

הוא סיפר לי שאהב את הציור ה״ילדותי״ וה״תמים״ שמציג נושא ואוביקט כל כך מנוגד. הוא כתב לי במסנג׳ר של פייסבוק, קבענו להיפגש בבית קפה בתל אביב, ומשם הכל התחיל להתגלגל. זה קרה ממש אחרי התערוכה, והפרויקט הסתיים לפני בערך חודש, כך שעבדתי על המפרץ מפה לשם כבר שנתיים

יובל:

מה משך אותך מלכתחילה לעסוק בפרויקט הגמר בסוגיות כמו מאבק תושבי מישור החוף להרחקת אסדת הגז או דילול בעלי חיים?

תמר:

אני מרגישה מאז ומתמיד שיש לי כמה תחומים שמעסיקים אותי ביום יום שלי. התחום החזותי הוא כלי הביטוי הראשי שלי, אבל אני חושבת שאם לא הייתי בוחרת ללמוד תקשורת חזותית הייתי הולכת לתחומים של חינוך וחברה. וגם התחום הסביבתי מעסיק אותי ואני משתדלת ללמוד עליו ולפתח לעצמי הרגלים וידע שיתנו לי כלים טובים לנוכחות שלי בעולם. כך שבכל פעם שאני מתחילה פרויקט מאפס – חושבת על מה בא לי לעשות וליצור, מה מעניין אותי – תמיד זה שילוב של הנושאים האלו יחד. 

הסוגיות של דילמות סביבתיות מאוד עניינו אותי. תמיד יש מתח, גם במקומות שאנחנו בטוחים שאנחנו צודקים. זה נוגע לכל תחום, הדברים הם לא שחור ולבן. במקור העבודה הייתה אמורה לעסוק בשש דילמות כאלו, הרי יש כל כך הרבה. בסוף נשארתי עם שתיים

יובל:

מאיפה התחלת

תמר:

זה התחיל בכלל מפוסט של מישהי שאני מכירה בפייסבוק. היא העלתה פוסט זועם על המאבק באסדת הגז ואיך זה הולך להרעיל ולהרוג את כל תושבי מישור החוף. קראתי את זה ואמרתי לעצמי – אין מצב. לא יכול להיות שזה כל כך פשוט, לא יכול להיות שהמדינה פשוט החליטה להציב אסדה קרוב לחוף ולסכן כל כך הרבה תושבים. התחלתי לקרוא ולהבין את כל הצדדים. וזה באמת מאוד מאוד מורכב.

במציאות של היום אנחנו נוטים לא להעמיק. הרבה פעמים מבססים את הדעות שלנו על פוסטים בפייסבוק ולא תמיד שואלים שאלות. אני חוטאת בזה המון. רציתי לפתוח את הדברים האלו כדי להבין, גם בעצמי, מה עומד מאחורי – כי תמיד יש איזשהו היגיון, גם אם אנחנו לא מסכימים איתו. 

אנקדוטה מהתערוכה – לא בטוחה שזה קשור – מישהי ממש חמודה כמה שנים מתחתיי במחלקה ראתה אותי חותכת ומדביקה את הספר בימים לפני התערוכה, הגיעה לפרגן לי כמה היא אוהבת את הציורים ולאחל לי בהצלחה. אחר כך בערב הפתיחה היא קראה את הספר על החתולים ובאה להגיד לי: אני עדיין אוהבת את הציורים שלך למרות שאת רוצה להרוג חתולים. זה נורא הצחיק אותי, כי זה בדיוק זה. היא הוצבה בפני הדילמה. (למען הסדר הטוב – אני לא באמת רוצה להרוג חתולים)

יובל:

כן, לא חשבתי שאת רוצה להרוג חתולים…

תמר:

יופי אני שמחה שאתה לא חושב ככה (:

לעבוד עם הרישומים, לא להתנגד להם

יובל:

בואי נחזור לפגישה בבית קפה כשאורי רוזנווקס אמר לך שהוא אוהב את הסגנון האיורי שלך. מה קרה אחר כך?

תמר:

אחרי הפגישה עם אורי הייתי צריכה להתחיל לחשוב על הסגנון האיורי. על המעבר בין הדפוס למסך. הרי בסופו של דבר הדברים צריכים לזוז לאורך זמן, ולא ידעתי איך עושים את זה. בכל התהליך הראשוני עבדתי יחד עם חברה טובה, ענבל גרי. ישבנו ביחד, ציירנו, עשינו נסיונות. חשבנו שאולי הפופ־אפ ימשיך גם לאנימציה, לעבוד בתלת־ממד. אחר כך הבנו איך לחבר את הדברים כדי שיזוזו בצורה טובה. 

אחרי שעלינו על הסגנון הייתי צריכה לפתח שיטת עבודה. כשעבדתי על הספר, ציירתי את הציורים ידנית, סרקתי וצבעתי בפוטושופ. בהתחלה עשיתי את זה גם בסדרה – ציירתי מאות ציורים בעיפרון רך, סרקתי וצבעתי אותם. כל האנימציות בפרק הראשון נעשו בשיטה הזו. אז הכל לקח זמן. זה יצר עיוותים יפים אבל גם קצת בלגאן. בהמשך עברתי לסינטיק ובסוף גם לאייפד

יובל:

תגידי כמה מילים על הסדרה? במה היא עוסקת? ואיך התכנים השפיעו על הסגנון האיורי

תמר:

המפרץ בהפקת הוט8 היא סדרה שעוסקת במאבק התושבים להבראת מפרץ חיפה. הסדרה עוקבת אחרי ליהי שחר ברמן, אחת הפעילות הבולטות במאבק, לצד דמויות חיפאיות נוספות, והדרך שלהן מול כל הגורמים העומדים מולם כדי להביא לסגירת המפעלים המזהמים. מבחינת התכנים, זו הייתה הפתעה כל פעם מחדש. 

סדר העבודה היה כך שאורי מסיים לעשות רף־קאט של פרק, ומעביר אליי את הקריינויות שבהן תהיה אנימציה. לפעמים זה היה יחסית פשוט – צריך לצייר מפעל או מפה. אלו הדברים שהיה לי יחסית קל לגשת אליהם (שום דבר לא היה באמת קל).

האתגרים היו כשפתאום יש סטוריבורד שלם של שיחה בין דמויות. או פתאום לייצר אנימטיק שיש בו זום־אין על תחנת דלק ומשם זום־אאוט לכדור הארץ. אלו דברים שלא חשבתי לכיוון שלהם בכלל, והייתי צריכה להבין איך הסגנון עובד גם איתם.

חשוב לציין שבתחילה הסדרה הייתה אמורה לעסוק במאבק, אבל עם הימשכות הצילומים וכנראה גם בזכות נוכחות המצלמה, קרו שינויים משמעותיים תוך כדי שהביאו בכלל לדיבור על סגירת המפעלים המזהמים

יובל:

ומה את יכולה לספר על הסגנון האיורי, הקו, הצבעוניות

שיתפתי את אלון ברייאר, מנחה פרויקט הגמר שלי, שאני רוצה ליצור פרויקט מאוייר אבל אני מרגישה שאני לא יודעת לאייר אלא לצייר. הוא עודד אותי פשוט לקחת את הרישומים שאני עושה ולעבוד איתם, לא להתנגד להם. באותו רגע נפתחה לי הצ׳אקרה

תמר:

את הסגנון הזה פיתחתי בעבודה על פרויקט הגמר. זה קרה בזכות משפט שאלון ברייאר, שהיה המנחה שלי בפרויקט אמר לי. שיתפתי אותו שאני רוצה ליצור פרויקט מאוייר, אבל אני מרגישה שאני לא יודעת לאייר אלא לצייר. אני יודעת לרשום מאוד טוב ואני מרגישה עם זה מאוד בנוח אבל לא יודעת לתרגם את זה לאיור.

אני לא זוכרת את המילים המדויקות שהוא השתמש בהן אבל הוא עודד אותי פשוט לקחת את הרישומים שאני עושה ולעבוד איתם, לא להתנגד להם. ובאותו רגע נפתחה לי הצ׳אקרה. אז לא באמת התכוונתי שהאיורים ייראו תמימים, פשוט השתמשתי בעיפרון ובהצללות כי עם זה אני מרגישה הכי בנוח. 

הצבעוניות נבנתה גם בשביל פרויקט הגמר ועם זה השתמשתי בסדרה. זו צבעוניות עכורה מעט ומאוד ישראלית בעיניי. זה עבד טוב גם במעבר למסך

יובל:

״צבעוניות עכורה מעט ומאוד ישראלית״: אהבתי… 

יובל:

ואולי עוד כמה מילים על המעבר מאיורים סטטיים לאנימציה: איך זה קורה? ומה היה החלק שלך בזה: מסרת איורים ושכחת מהם או שהיה לך מה להגיד על מה זז ומה צריך לתקן וכן הלאה?

תמר:

אז באמת לקח זמן לתהליך להתהוות אבל בסוף זה עבד מעולה.

בהתחלה כשעבדתי עם ענבל גרי, היינו מייצרות סטוריבורד ואנימטיק, אני הייתי מציירת, היא הייתה מרכיבה את הקומפוזיציה, מחזירה אליי, אני מתקנת, וחוזר חלילה. עבדנו בפינג פונג יחד. והיא הייתה מזיזה את הדברים. 

לקראת סוף העבודה על הפרק הראשון היה שינוי בסדר עבודה, הבנו יותר טוב איך לעשות את זה. אני הייתי מרכיבה את הכל מההתחלה עד שלב האנימציה – תחילה מחשבה על הסטוריבורד, אחרי אישור הלבשתי אותו על האנימטיק יחד עם הסאונד ומעברים מאוד כלליים בשביל התזמונים. אחר כך הייתי מקבלת רשימה – איך לפרק כל ציור בשביל שהאנימציה תעבוד כמו שרצינו.

דותן גלודווסר הצטרף לפרויקט, והדר ארבייט החליפה את ענבל באנימציה. הייתי שולחת חבילה של כל קבצי הפוטושופ להדר, והיא הייתה מרכיבה אותן לאנימציה. כמובן שלאחר מכן היינו ממשיכות בינינו עם הערות ודיוקים. הרבה פעמים היו לי רעיונות בראש שחשבתי שעברו באנימטיק אבל הם לא… כמו בכל תהליך. בסוף אורי היה מאשר או משנה. 

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

היה גם הרבה סרבול – אם פתאום משהו לא הסתדר בפריים, היו דברים שהייתי צריכה לצייר מחדש וזה תמיד לקח זמן. זה היה החיסרון הגדול בשיטת האיור. בסופו של דבר היו לי כבר מאגרים של ציורי ארובות, מאגר של עשן, מאגרים של אלמנטים שהשתמשתי בהם שוב ושוב, מה שהקל על העבודה ועל בניית הפריימים

יובל:

אז מה עכשיו? מה את עושה בימים אלו?

תמר:

האמת שלצערי בימים אלו אני מצטרפת לסטטיסטיקת המובטלים. אני משתדלת לעסוק בכל מיני פרויקטים אישיים שהרבה זמן רציתי לעשות ולא תמיד מצאתי את הזמן, כי פתאום יש לי זמן בשפע. ללמד את עצמי דברים חדשים ולהבין מה הכיוון הבא שלי. ומקווה למצוא הזדמנויות מעניינות נוספות, כמו המפרץ, שיש להם משמעות יפה בעיניי במרחב הישראלי

יובל:

בהצלחה! משהו חשוב נוסף להגיד לפני שנפרדים?

תמר:

להודות ולתת קרדיט לשותפיי לדרך: להוט 8, לאורי רוזנווקס, לענבל גרי, דותן גולדווסר והדר ארבייט (:

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. נירה כלב

    צ'רנוביל קטנה רח' דגניה,חבל חבל
    שיעבירו חלק מהמפעלים למקום פחות מיושב ,-מרוחק מבתי האנשים
    דמגוגיה של אנשי הכוח. היא מנצחת את החיים,'עגל הזהב' החדש של היהודים.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
This error message is only visible to WordPress admins

Error: API requests are being delayed for this account. New posts will not be retrieved.

Log in as an administrator and view the Instagram Feed settings page for more details.

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden