דרך אגב // הרוב מת - והרוב קובע

ג׳מה ניומן, רופאה בריטית מכובדת, יצאה לפני כמה חודשים בהכרזה שטלטלה את אינסטגרם וטיקטוק. בעידן שבו התרופה אוזמפיק מאפשרת לכל אחד להשיל קילוגרמים מיותרים במחיר הכואב של אובדן העונג הבסיסי שבאכילה – הרופאה הבריטית הוציאה סרטונים שתיארו תוסף תזונה חדש ופלאי, ש״מאפשר לרדת במשקל בלי לעשות כושר ובלי לוותר על האוכל שאת אוהבת״. 

הבעיה היחידה? לניומן לא היה שום קשר לזה. נוכלים זייפו את הסרטונים בכיכובה, פתחו חשבון בשמה וספרו את הכסף. גניבת זהות היא לא בעיה חדשה, אבל הניו יורק טיימס מדווח שהקלות שבה ניתן לייצר כיום סרטונים אמינים הפכה את התופעה לצונאמי מסוכן שרופאים מסביב לעולם מתקשים מאוד להתמודד עמו. 

ובכלל, האינטרנט כולו שורץ כיום ישויות מלאכותיות. לפי הערכות, לפחות 40-50% מהתנועה ברשת בכלל לא מבוצעת על ידי בני אדם, אלא על ידי בוטים ותוכנות אוטומטיות. מערכות בינה מלאכותית לא רק מתפעלות גדודים של משתמשים ברשתות החברתיות (מספיק להביט ברשימת התגובות של פוסטים מצליחים כדי למצוא אותם), אלא גם משוטטות ברשת, לוחצות על פרסומות ועושות בעצם כל מה שבן אדם היה יכול לעשות.

התוצאה די מדהימה: התקופה שבה בני אדם עיצבו את הטרנדים והתרבות באינטרנט חלפה, והיום בוטים הם אלה שנותנים את הטון. העובדה שאפשר לייצר אינסוף מהם – לעומת המספר הסופי בהחלט של בני אנוש – מאפשרת להם להציף את האינטרנט ולהטביע אותו במסרים שהונדסו מראש. 

התקופה שבה בני אדם עיצבו את הטרנדים והתרבות באינטרנט חלפה, והיום בוטים הם אלה שנותנים את הטון. העובדה שאפשר לייצר אינסוף מהם – לעומת המספר הסופי בהחלט של בני אנוש – מאפשרת להם להציף את האינטרנט ולהטביע אותו במסרים שהונדסו מראש

קחו לדוגמה את הקמפיין של סידני סוויני לאמריקן איגל. כנראה ששמעתם עליו רק בגלל אינספור יוזרים פיקטיביים שיצרו מראית עין של ״זעם״ צדקני על הסלוגן. בלי הזעם המזויף, שפומפם ביעילות לתוך הפידים שלנו, סביר להניח שהקמפיין היה נשאר בקן הנשרים האמריקאי. 

דוגמה אחרת, אולי מעט תמימה יותר, היא Shrimp Jesus – סדרה של אינספור דימויים שונים של ישו כשרימפס, שיוצרו לפני כשנה בכמויות מסחריות בחוות תוכן אוטומטיות והוזרקו ישירות לתוך הרשת – מה שהפך את צורת החיים המוזרה והנוגעת ללב הזאת לאחד הממים המלאכותיים הראשונים בהיסטוריה. 

למה מי מת?

קוראים לזה תיאוריית האינטרנט המת. אם בטור קודם דיברנו על רשתות חברתיות שבהן אתם תהיו בני האנוש היחידים, התיאוריה הזו, שצצה לראשונה ב־2016, טוענת שהאינטרנט כולו הולך לכיוון הזה. והנתונים מגבים אותה: ככל שחולף הזמן אנחנו מתקשרים עם יותר ויותר בוטים – ופחות עם בני אדם. 

הסיבה לפריחה הזאת היא חולשה אנושית ידועה: בני אדם מאוד מושפעים מהסביבה שלהם. לכן, גם אם נדמה לכם שאתם מחוץ למשחק, סביר להניח שחלק לא קטן מהעמדות והדעות שלכם מעוצב כבר כיום על ידי מערכות AI והאנשים חסרי המצפון שמפעילים אותן. 

אפילו סם אלטמן, המנכ״ל של OpenAI, הודה בכך במסגרת ההתנצחות האינסופית שלו עם איילון מאסק. ״אף פעם לא לקחתי את תיאוריית האינטרנט המת ברצינות״, כתב בשבוע שעבר, ״אבל נראה שיש הרבה מאוד חשבונות שמופעלים על ידי בינה מלאכותית בטוויטר עכשיו״. 

האינקוויזיציה של המיעוט

מי שיודע להשתמש בבוטים החדשים זה הימין, שאין לו שום עכבות בניסיון להטות את דעת הציבור. לכל בר דעת ברור שעשרות אלפי הלייקים שמופיעים מתחת לכל ציוץ של ביבי נתניהו, למשל, מגיעים מבוטים וחוות קליקים מפוקפקות תמורת כסף; וגם שרוב התגובות המופרעות באתרים כמו YNET הם קמפיין שממומן על ידי גופים שמטרתם להטיל אימה על הציבור. 

אבל זה לא משנה את התחושה. שטף התגובות והפוסטים הממומנים, לצד נציגי ״מכונת הרעל״ בתקשורת, יוצרים את הרושם שרוב הציבור מוטרף משנאה ותחושת נקמה – וזה מה שבסופו של דבר משכנע אנשים אמיתיים להצטרף. גם כשרואים שבמבחן המציאות היחסים הם הפוכים – הימין לא מצליח להביא יותר מקומץ מטורפים להפגנות שלו, לעומת מאות האלפים שהצד השני מגייס – למרבה הצער האפקט הזה לא מתפוגג.

במילים אחרות, ״תיאוריית האינטרנט המת״ היא כבר לא תרחיש דיסטופי מרוחק. המרחב הדיגיטלי של כולנו כבר שורץ בוטים, לייקים מזויפים, ותגובות שנכתבו על ידי תוכנות, שמתפקדים כמו כלבי רעייה שמוליכים עדר כבשים תמים. כי אם ״פוליטיקה נמצאת במורד הזרם של התרבות״, כמו שאמר סטיב בנון, יועצו לשעבר של טראמפ, אז התרבות שלנו כבר מזמן הפכה לנהר מלאכותי. 

מזל שלפחות יש בו כמה שרימפסים מהורהרים.