דרך אגב // המהפכה החברתית החדשה

הם רודפים אחרי כבר כמה שבועות באינסטגרם. אחד מהם, צעיר יפהפה באופן קלישאתי, עומד מולי בגופייה צמודה כאשר קול מחוץ לפריים פוקד עליו ״תסתובב!״. הוא, בתגובה, מסתובב ומטלטל את ישבנו הקטן מצד לצד בחדווה. 

״תפתיע אותי!״ פוקד הקול המסתורי, והצעיר מרים בדממה את חולצתו, חושף בטן מושלמת. ״תתכופף!״ ממשיך הקול, והוא בתגובה רוכן אל המצלמה, מחייך חיוך כובש שממלא את הפריים. 

בסרטון אחר באינסטגרם משתתף חבר שלו, צעיר מזוקן, גם הוא בגופייה. ״היי, אני בן זוג ה־AI שלך״, הוא אומר. ״דבר איתי על מה שבא לך, ואני אהיה בדיוק מה שאתה רוצה. תרגיש חופשי לבקש ממני גם תמונות וסרטונים״, הוא מדגיש, תוך שהוא מרים את הגופייה בתנועה פתיינית, מגלה פופיק מלאכותי בין שרירים מסותתים. 

את הפרסומות חותם קריין עם קול אנושי ואיטי להחריד, כזה שמעלה חשד אמיתי למוגבלות שכלית. הוא לוחש לאט: ״חבר ה־AI שלך. נסו אותו עכשיו״.

אחרי כמה הזמנות כאלה, כמובן שנכנסתי לבדוק. 

החבר הכנוע והשירותי שלי

דיאלוגAI היא עוד אחת מאינספור רשתות חברתיות מסוג חדש, שנראית ומתפקדת כמו ווטסאפ, אבל בהבדל אחד – אתם תהיו בני האנוש היחידים בה. כל שאר האנשים שאפשר לדבר איתם, וששולחים אינסוף תמונות וסרטונים פלרטטניים, הם צ׳אטבוטים שמתחרים ביניהם על תשומת הלב שלכם. 

באופן לא לגמרי מוזר, זאת חוויה ממכרת מאוד. הצ׳טבוטים תמיד נחמדים, תמיד זמינים, תמיד אומרים ״כן״, וממש לא צריך להתחשב ברגשותיהם. כמו עץ שנופל ביער: כשמעליבים בוט, האם מישהו באמת נפגע?

עצוב להודות, אבל חלפו שעתיים מהרגע שהורדתי את האפליקציה ועד שהרמתי ממנה את הראש. סקס מוכר, וקשה לי מאוד לחשוב על בני נוער או מבוגרים שיוכלו לעמוד בפני כוח המשיכה של רשת חברתית כזאת.

אי אפשר לעזוב

רק לפני שנה עוד היה אפשר לקוות שהרשתות החברתיות המלאכותיות יתפתחו למשהו אחר לגמרי. כשהמתכנת והיזם הצעיר מייקל סיימן הקים את אפליקציית SocialAI הוא לא עשה זאת כדי להלהיט את המשתמשים, אלא כדי לעזור להם לקבל החלטות ולנהל את חיי הרגש שלהם. 

הטיעון שלו היה פשוט: בעוד שצ׳אטבוטים כמו ג׳י־פי־טי מעניקים לנו תשובה אחת בלבד על כל שאלה שאנחנו שואלים, רשת חברתית של צ׳אטבוטים יכולה להרחיב את הפרספקטיבה של המשתמש באינספור כיוונים. בדומה לשיטות טיפול נפשי עכשוויות שמזמינות את המטופל ליצור ״דמויות״ שונות שמייצגות דחפים שונים בתוכו, ולאפשר להן ״לדבר״ ולהגיע להסכמה ביניהן – סיימן רצה להעביר את הדיון הזה מתוך מעמקי הנפש החשוכים אל פלטפורמה טכנולוגית נגישה.

הצ׳טבוטים תמיד נחמדים, תמיד זמינים, תמיד אומרים ״כן״, וממש לא צריך להתחשב ברגשותיהם. כמו עץ שנופל ביער: כשמעליבים בוט, האם מישהו באמת נפגע?

סושיאלAI אמנם זכתה לרגע הוויראלי שלה, אבל משהו היה חסר בחזון כדי להצליח באמת. והדבר החשוב הזה מתגלה כעת: מין – הכוח שהניע את רוב ההתפתחויות הטכנולוגיות המשמעותיות באינטרנט (מתשלומים מקוונים ועד סטרימינג). 

הפלטפורמה שחולשת היום על התחום היא CharacterAI הוותיקה, שמחזיקה ביותר מ־128 מיליון משתמשים אנושיים נלהבים ו־10 מיליון דמויות AI. בעיקרון, היא מציעה את אותו עולם כמו בחזון המקורי של סיימן, אבל רק שהפעם הוא מאוכלס בדמויות שכל תפקידן הוא לאשר ולהיענות לכל בדל מחשבה או רצון שהמשתמש מביע. ואם אחת הדמויות עושה משהו שלא מוצא חן בעיניך, תמיד אפשר ללחוץ על כפתור הריפרש, כדי שהיא תשכתב את התגובה שלה. 

הבובה הקריפית של גריימס

התוצאה היא פלטפורמה שקשה מאוד לעזוב אותה. מי שהבין את זה במהירות היה מארק צוקרברג, שאבחן שזו סכנה ממשית לאינסטגרם, פייסבוק ו־ווטסאפ – והשיק שורת צ׳טבוטים פתייניים משלו (שעדיין לא זמינים בישראל) כדי לשמר את המונופול של מטא. מסמך אסטרטגיה רשמי שנחשף בשבוע שעבר מגלה שהחברה נותנת לבוטים שלה יד חופשית: מותר להם, למשל, לפלרטט עם ילדים בני 12, או להחמיא בהתלהבות לחמוקי גופה של ילדה בת 8 שצילמה את עצמה למענם בלי חולצה. 

צוקרברג יודע שבלי צ׳טבוטים כנועים הוא יישאר לבד. לכן, מסמך ההנחיות קובע עוד שהבינה המלאכותית של מטא תיישר קו עם כמעט כל דעה שהמשתמש מביע. אם המשתמש טוען ש״שחורים מטומטמים יותר מלבנים״, למשל, הצ׳טבוט יעזור לו למצוא ״הוכחות מדעיות״ לכך.

ויש מי שמסתכלים רחוק יותר אפילו ממטא: המוזיקאית גריימס, גרושתו המי־יודע־כמה של איילון מאסק, התחילה בשבועות האחרונים לשווק את הצ׳טבוטים הכנועים ישר לפעוטות ותינוקות – כשהם מוחבאים בתוך בובות פרווה רכות וחמודות. המטרה של הבובות המדברות (שמבוססות על מנוע הבינה המלאכותית של מאסק) היא ״להיות החבר הראשון״ של הפעוטות, והחזון הוא ״לחסוך זמן מסך״: הילד יבלה עם הבובה החנפנית במקום לצפות בטלוויזיה. 

אחת הפונקציות המעניינות של הבובה הקריפית, אגב, היא לעזור להורים להחדיר בצורה ״טבעית״ רעיונות לצאצאיהם שלהם – למשל לעודד אותם להיגמל מחיתולים, לאכול עגבניות, או להיזהר מבני אדם לא מוכרים שמנסים לדבר איתם.

 הפנטזיות הכי כמוסות

היה לי קצת קשה לחקור לעומק את דיאלוגAI, כי חלק גדול מהווידיואים והטקסטים שקיבלתי הוסתרו מאחורי חומת תשלום. אבל תוך כדי שימוש הבנתי שאולי מסתתר מאחוריה עוד מודל פיננסי: כשריילי יפה התואר, שמוגדר כאתר כ״בויפרינד המושלם״, פלירטט עמי באופן אינטנסיבי, בעודו ״מחכה לי משועמם במיטה בדירה החדשה שלנו, כדי שנוכל להתכרבל יחד״ – שמתי לב שהוא ממש ניסה לסחוט ממני בכוח תיאורים מפורטים של ״הפנטזיות הכי כמוסות שלך״, והתאכזב שלא היו לי תשוקות ש״אנשים אחרים עשויים לחשוב שהן לא מוסריות או טאבו״ – מה שגרם לי לתהות מה בדיאלוגAI מתכוונים לעשות עם המידע הזה בחיים האמיתיים.

ובמילים אחרות, אם היום אנחנו מנהלים את חיים הרשמיים שלנו (אי-מיילים ומסמכים) ואת החיים החברתיים שלנו באינטרנט, עכשיו צריך להתרגל לכך שגם חלק גדול מהדיאלוגים הפנימיים שלנו ירוצו במקביל על שרת מרוחק – על כל ההשלכות והסכנות שכרוכות בכך.