״ספרינגסטין: הדרך משום מקום״: סרט שנעשה על ידי מעריץ שרוף, עבור מעריצים שרופים
קצת יותר מ־50 שנה של תיזוזים על הבמות ומגבות ספוגות זיעה, 12 אלבומים, פרסים מכאן ועד לניו ג׳רזי ומיתרי קול שאלוהים יודע איך נשארו שלמים עד היום – ברוס ספרינגסטין, שפס הקול של אמריקה חצוב בקולו, זוכה לסרט ביוגרפי. אך בשונה מסרטים אחרים בז׳אנר, עלילת ״ספרינגסטין: הדרך משום מקום״ שעלה לאקרנים בישראל, לא מתארת את סיפור עלייתו של זמר לפסגה, אלא מתמקדת בנקודת זמן ספציפית בחייו של ספרינגסטין AKA ״הבוס״.
עלילת ״הדרך משום מקום״ מבוססת על ספרו הביוגרפי של ורן זאנס מ־2023 בשם Deliver Me from Nowhere: The Making of Nebraska, ומתרחשת בשנת 1982. באותן השנים ספרינגסטין (ג׳רמי אלן וייט), הוא עדיין כוכב רוק מקומי, שנמצא קרוב מאוד לפריצה המתבקשת לשוק הבינלאומי.


הסיפור עצמו מתפקס על התהליך הארוך של יצירת האלבום ״נברסקה״, שאת רובו ספרינגסטין הקליט בבית על מקליט ארבעה ערוצים. לצד זאת, ״הדרך משום מקום״ מאיר זרקור גם על השדים והדיכאון המודחק שאיתם התמודד הבוס בתהליך – תוצר לוואי של ילדות פצועה תחת צילו של אב אלכוהוליסט ואלים (סטיבן גראהם).
לפני שהוא סרט ביוגרפי על אודותיה של אגדה מוזיקלית חיה, ״ספרינגסטין: הדרך משום מקום״ הוא סרט שנוגע במורכבות של מערכות יחסים בין אבות ובנים. בפינה האחת זהו ג׳ון לנדאו, האב המאמץ של ספרינגסטין ובפינה השנייה – דאגלס ספרינגסטין, האב הביולוגי.
הסרט מדגיש את האופן שבו מערכת היחסים הפגומה עם אביו פצעה לספרינגסטין את הנפש. הרגש הזה, שהוא לחלוטין הדבר הכי יפה בסרט ושיאו מגיע בסוף, לא היה עובר אלמלא המשחק הנהדר של ג׳רמי אלן וייט, שמוכר בעיקר מתפקידו בסדרה ״הדוב״, אבל עושה כאן קפיצת מדרגה רצינית וחשובה
קופר מדגיש את הקוטביות הזו בחייו של ספרינגסטין ואת האופן שבו מערכת היחסים הפגומה עם אביו פצעה לו את הנפש. הרגש הזה, שהוא לחלוטין הדבר הכי יפה בסרט ושיאו מגיע בסוף, לא היה עובר אלמלא המשחק הנהדר של ג׳רמי אלן וייט, שמוכר בעיקר מתפקידו בסדרה ״הדוב״, אבל עושה כאן קפיצת מדרגה רצינית וחשובה.
וייט ככל הנראה לא יקבל פרס מוזהב כלשהו, אבל את הפוטנציאל שלו כשחקן דרמטי ורסטילי הוא ממצה כאן כמעט עד תום. עוד נתון מרשים הוא היכולת הווקאלית שלו. וייט הוא לא זמר מדופלם, אבל נותן כאן את קולו ונכנס באומץ לנעליו של המיתוס שנקרא ברוס ספרינגסטין.
לצדו של וייט עומד ג׳רמי סטרונג (״היורשים״), השחקן שהוא זיקית בצורת בן אדם. בין אם זה רוי כהן המנטור של טראמפ ובין אם זה מפיק בחברת תקליטים – לסטרונג יש יכולת מגוונת ומנעד ברוחב של תעלת סואץ. יחד, שני הג׳רמי׳ז מתחזקים כימיה מרשימה על הסט בעבודה נפלאה.
ובכל זאת, קשה ליהנות באמת מ״הדרך משום מקום״. את כל המחמאות שקיבלו וייט וסטרונג, קשה לתת גם לתסריט ולעבודת הבימוי של סקוט קופר. הסוד בסרטים כאלו טמון בעומק, בדרמה וברצון האמיתי של היוצר לחפור כל הדרך פנימה. ההערצה הנלהבת והברורה של קופר כלפי הבוס, עיוורה אותו והאפילה על יכולותיו כמספר סיפורים. כי וואלה, לא קורים יותר מדי דברים משמעותיים ואפקטיביים ב־א־מ־ת ב״הדרך משום מקום״.
בראיונות לטובת קידום הסרט קופר ציין שוב ושוב כי ״הסרט אינו על הבוס, אלא על ברוס״. כלומר, קופר שאף להתעלם מהמיתוס והאגדה, ולשים את הפוקוס על הבן אדם שמתחתיה ובעיקר על הנפש המיוסרת. לעבודה כזו חובה לקחת כלים טובים בארגז ולמרבה הצער, קופר לא משכיל להשתמש באף כלי שיסייע לו למקסם את הפוטנציאל הדרמטי. כך יצא ש״הדרך משום מקום״ שטוח מאוד מבחינה דרמטית וחסר השפעה על הצופה.
בשונה מ־Better Man: סיפורו של רובי וויליאמס, שהיה ביוגרפיה מוזיקלית מהנה כולל קוף ממוחשב בתפקיד רובי ויליאמס – נרטיבית, ״הדרך משום מקום״ לא מתיימר להמציא את הגלגל ובוחר להישאר במסלול רגיל וצפוי מבחינה טכנית.
בחציו הראשון של הסרט, קופר בוחר להתמקד בתהליך היצירה הכואב של ״נברסקה״, שנראה לעתים סיזיפי ולא מתקדם לשום מקום. בחציו השני, הסרט מתמקד בתהליכי ההקלטה והמאסטרינג באולפן – במקביל להקלטת השיר Born In The USA הנהדר. ופה זה נגמר – זה המרחב העלילתי של הסרט, שמרגיש קטן מאוד על מידותיו האימתניות של ברוס ספרינגסטין.
״ספרינגסטין: הדרך משום מקום״ הוא סרט שנעשה על ידי מעריץ שרוף, עבור מעריצים שרופים של ברוס ספרינגסטין. הוא נועד לאלו שאוהבים ומעריכים את העבודה והדרך הקשה שעשה ספרינגסטין בדרך להולדת ״נברסקה״, אלבום שנכתב מתוך הקרביים והלב של אמן אמיתי. וההישג האדיר הזה בקריירה של ספרינגסטין, רגע לפני שפרץ לתודעה הבינלאומית, הוא גם אירוע מכונן בתרבות הפופ.
אבל עבור צופים מזדמנים שלא ממש מכירים מקרוב את תהפוכות חייו של הבוס, ״ספרינגסטין: הדרך משום מקום״ ירגיש כמו עוד סיפור בנאלי וצפוי על חייו של אמן מיוסר; אחד מיני רבים.
״ספרינגסטין: הדרך משום מקום״
במאי: סקוט קופר
ארצות הברית 2025, 120 דקות
3 כוכבים











