Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
רוטשילד 104 // יובל כץ
פורטפוליו בשיתוף מרכז אדמונד דה רוטשילד
מי?
יובל כץ, בן 28, מתל אביב.
אתר / אינסטגרם
התערוכה
אני מציג את תערוכת היחיד הראשונה שלי, ״זיכרון שריר״, בחלל ״יחיד.ה ברוטשילד״ במרכז אדמונד דה רוטשילד, באוצרותה של ליטל בר־נוי. במרכז התערוכה נמצאת עבודת מחול באנימציית תלת־ממד, המתקיימת בעולם סוריאליסטי מחד, אבל מלא בהשראות מהמציאות הקיימת מנגד. העבודה שואבת השראה מסוגת השירה הוויזואלית ומקולנוע פיוטי – קולנוע שבו האלמנטים החזותיים נבנים כרצף תמונות לא נרטיביות, המייצרות תחושה ולא סיפור לינארי.
בעבודה מוצגת דמות עלומה המשחזרת את זיכרונותיה – זיכרונות־חלומות שמתגלמים כמופעים פרפורמטיביים של מחול, המייצגים לא רק זיכרון אישי אלא גם זיכרון קולקטיבי: מה שנשכח, מה שהודחק, ומה שמעולם לא נאמר במילים.
במרכז היצירה ניצבת דמות כותבת, המבצעת פעולה של דיטוקסינג תודעתי: כתיבה ושחזור המשמשים ככלי לשחרור. באמצעותם היא מייצרת לעצמה חלל פנימי שבו אפשר לעבד את החוויות שנצרבו בגוף, חלל שלא מתקיים במציאות החיצונית אלא בתוך התודעה עצמה – אלטרנטיבה לחיים בצל פחד מתמשך.
יובל כץ, זיכרון שריר
גם הזמן הנראה בווידאו משמש כזירה לעיבוד הזיכרון: היצירה נעה מהזריחה, דרך צהריים ועד לבין ערביים, כמעין אלגוריה על המסע האנושי כולו. מהדתי לצבאי, מהלידה ועד המוות. המעברים בין שלבי היממה וסוגי התנועה משקפים מצבי תודעה משתנים, חוויות חיים וגלגולי גוף.
בשנה האחרונה אני חווה (כמו רבים) תחושת מתח בגוף. שמתי לב שהשרירים שלי כל הזמן זזים, גם כשאני יושב או שוכב, כאילו לגוף יש תמיד עוד מתח לפרוק גם כשאין סכנה. מתוך המקום הזה התחלתי לזוז יותר, ושמתי לב שתנועה מעניינת אותי יותר מתמיד. העבודה הזאת היא הזדמנות לחקור תנועה, ולראות איפה היא פוגשת את עולם האנימציה שבו אני יוצר.
כחלק מתהליך העבודה, צילמתי רקדנים מבצעים כוריאוגרפיה שנוצרה במיוחד עבור היצירה. צילומים אלו נסרקו והומרו למרחב תלת־ממדי באמצעות טכניקה ממוחשבת. התנועות של הרקדנים נבנו מחדש ונפגשו עם מחוות אחרות, כך שנוצר מחול מרובה משתתפים, שקיומו אפשרי רק במרחב הדיגיטלי.
מאז ומתמיד רציתי ליצור מחול. מעולם לא חשבתי שזה ישתלב באופן כל כך טבעי וזורם עם האהבה שלי לטכנולוגיה ואנימציה. הרקדנים זזו לצלילי מוזיקה מקורית שיצרתי עבור העבודה, ויצאנו למחקר תנועתי סביב פעולות רפטטיביות בעלות הקשר לזהות המקומית שלנו שטמונות לנו בשרירים (כמו הצדעה, תפילה וכו׳). בעזרת כלי AI העברתי את התנועה לאנימציה תלת־ממדית, ושם דייקתי את הכוריאוגרפיה. בגוף שלנו יש ארכיון של תנועות המשתנה במהלך החיים.
העבודה תופסת שלבים שונים בתנועה האנושית הקולקטיבית ומעבירה את הצופה מסע חיים דרך הזיכרון שטמון בשרירים. רעיון זיכרון השריר מציע שהגוף עצמו נושא תנועות, מחוות וטקסים החקוקים בו לאורך זמן. צעידה, כריעה ותפילה – תנועות שמקורן במצבי משמעת וטקסים – ממשיכות להתקיים גם כשהצורך המקורי בהן חולף. כך הופכות המחוות הגופניות להדים של זיכרון, סימנים של גוף שזוכר – גם בזמן שהתודעה מבקשת לשכוח.
מתוך התערוכה ״מקשה״ במבצר
לימודים
למדתי במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל וסיימתי ב־2023. נהניתי מאוד מהלימודים שם, והמשכתי גם להיות אסיסטנט בשנים האחרונות במחלקה, בקורס ״עיצוב ביקורתי״ בהנחיית גיא שגיא. תמיד אהבתי אנימציה, וכל קורס במחלקה היה בשבילי הזדמנות להעמיק עוד ועוד בטכניקות ובעולמות שמעניינים אותי. היו לי מרצים שהשפיעו עליי ועל תהליך החשיבה שלי בעיצוב ובאמנות.
במהלך הלימודים יצאתי לחילופי סטודנטים ב־UAL בלונדון. הלימודים שם היו משוחררים יותר, וכשמצאתי את עצמי עם הרבה זמן פנוי – החלטתי ללמד את עצמי Blender (תוכנת עיצוב תלת־ממד) דרך סרטונים ביוטיוב. התאהבתי בתוכנה, ומאז היא העיסוק המרכזי שלי בחיים. בפרויקט הגמר בבצלאל לקחתי על עצמי משימה ליצור סרט קצר בתלת־ממד, ובהנחייתו של יואב פרי יצרתי את הסרט הקצר הראשון שלי.
7missing
קילומטראז׳
מאז סיום הלימודים הצגתי את הסרט הקצר שלי 7MISSING בפסטיבלי אנימציה וקולנוע בחו״ל – פיקטופלזמה, אנסי, LIAF – והצגתי את עבודת הווידאו Proximites שיצרתי עם יותם מנו בפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטים וסטודנטיות בתל אביב בשנת 2024.
אחרי סיום הלימודים התקבלתי לתוכנית לפיתוח מקצועי של מרכז אדמונד דה רוטשילד. אני מרגיש שקיבלתי בה כלים מעולים להמשך הדרך שלי כיוצר, וגם זכיתי להיות חלק מרשת מדהימה עם עוד יוצרים מתחומים שונים. ב־2024 הצגתי עם איילה ברגר את העבודה Lets Go Internet בתערוכה ״רק המופלא הוא יפה״ במרכז אדמונד דה רוטשילד, באוצרותה של קרן זלץ.
הייתה לי הזכות להיות חלק מהצוות של רות פתיר בעבודתה M)otherland) שנוצרה עבור הביאנלה לאמנות בוונציה, ומוצגת כעת במוזיאון תל אביב. אחרי שנה של עבודה בסטודיו הליגה, כיום אני אנימטור ומעצב פרילנס. בשנה האחרונה עבדתי עם סטודיו True Twins על מעטפות אנימטיביות לסדרות ולסרטים, לצד סדנאות בלנדר שאני מעביר (ב־Wix Playground), במקביל לעבודה לקראת התערוכה הנוכחית.
עתידות
הגבול בין עיצוב לאמנות מטושטש אצלי, אני ניגש גם ליצירה שלי וגם לעיצוב מאותו המקום, מתוך כוונה למצוא את הזווית שמעניינת אותי, וממנה אני מתחיל. תמיד מרגש אותי למזג בין עולמות שונים ולראות מה ייצא. בשנים האחרונות אני עוסק באנימציה, קולנוע, מוזיקה ומחול.
אני רוצה להמשיך ולחקור את החיבור בין טכנולוגיה למחול, וחושב שיש לי עוד הרבה מה לגלות שם. אחד האספקטים שהכי נהניתי מהם בעבודה על התערוכה הנוכחית היה העבודה עם רקדנים. אני רוצה להמשיך ליצור, ללמד ולשתף פעולה עם יוצרים מתחומים מגוונים.
יובל כץ | זיכרון שריר
אוצרת: ליטל בר־נוי
מרכז אדמונד דה רוטשילד, שדרות רוטשילד 104, תל אביב
נעילה: 28.11
