ההרס המוחלט: יהונתן לויטס‎ בשבוע האופנה

בשבוע שעבר לקחתי חלק בפרויקט אמנותי בתצוגה של המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר, במסגרת שבוע האופנה ״ישראל קנדה״ תל אביב 2025. התצוגה של המחלקה היתה בנוייה משלושה חלקים – הרס, תקווה, חגיגה – שייצגו שלושה שלבים של תקופת המלחמה.

אופיר איבגי – חבר ילדות קרוב, היינו באותו גן ואז המשכנו לאותה כיתה ביסודי, בחטיבה ובתיכון במגמת אמנות – מרצה במחלקה, הזמין אותי הזמין יחד עם אירה גולדמן וראש המחלקה אילן בז׳ה, לצייר טקסטים שכתבתי בנושא ״הרס״ על הפנים של הדוגמניות והדוגמנים, כחלק שמלווה את הלוק של מעצבי האופנה בתצוגה. הוא ידע שאתחבר באופן מיידי לקונספט של ״הרס״ (״תפור עלייך״) וזאת אכן היתה חוויה עוצמתית ומרגשת שלא אשכח.

העיסוק בטקסט פגש אותי בצורה יותר נוכחת מאז ה7.10 לאורך המלחמה. במלחמה שירתתי כמחלץ ולא התאפשר לי לצייר. גם כשחזרתי מהמילואים הרגשתי שאני לא מצליח להתנתק מהמציאות הקשה וליצור דימויים, כמו מחסום. דימויים תמיד הרגישו לי יותר פתוחים ונתונים לפרשנות, נתפסים באופן פחות נגיש. מצאתי את עצמי כותב הרבה לעצמי, חלק גם פירסמתי. רציתי להיות יותר ספציפי וישיר ולתת למחשבות ולתחושות ביטוי יותר נאמן, במילים.

הטקסטים שציירתי היו ״לטהר את העולם בלהבה״, ״לדחוף מקלות בגלגלים של המכונה״, ״את כל האינדיאנים, הבני זונות רצחו״, ״להרוס הכל בעבור חיים חדשים שיתחילו(..)״, ״התנגדות״, ״זוועה, שכינה, גוג ומגוג, ייסורים, שקט, דממה, מהפכה״, ״עוד יותר רע ועוד יותר רע״, ״הרס הרס תרדוף״, ״עוד צעד לצער, עוד צעד לצער (..)״, ״ההרס המוחלט״, ״הם מסתירים עצמם, הם רק מתחילים את המלחמה״, ״תהום, קרקעית, בור, חור שחור״.

בקעקועים שלי אני בדרך כלל שואב השראה מתוך עולמות הטבע, צורות חדות ושילוב טקסטים. מתוך ההתבוננות הזאת אני מייצר דימויים שלעיתים משרים אי נחת אצל הצופה. הדימויים סובבים שבטיות, פראות ויחסי כוח בקונטרסט גבוה של שחור ולבן

בקעקועים שלי אני בדרך כלל שואב השראה מתוך עולמות הטבע, צורות חדות ושילוב טקסטים. מתוך ההתבוננות הזאת אני מייצר דימויים שלעיתים משרים אי נחת אצל הצופה. הדימויים סובבים שבטיות, פראות ויחסי כוח בקונטרסט גבוה של שחור ולבן. את הקעקועים אני מצייר במגוון טכניקות – עיפרון, פחם, דיו שחור ומכחול, עטים וטושים – מתוך מחקר של קו מהיר, גס, ראשוני ומלוכלך, ויצירת דרמה.

אנשים מקועקעים כל הזמן עסוקים בנראות שלהם. מהבחינה הזאת זה לא מאוד שונה עבורי מדוגמניות. עולם האופנה כמו עולם הקעקועים בנוי מטרנדים, זרמים והקשרים תרבותיים. כמורה אני פוגש את העיסוק הגוף, בסדנאות רישום מודל עירום, שאני מנחה.

העבודה בתצוגה הרגישה לי כמו ביקור בבית שאני מכיר שאף פעם לא הייתי בו. בתור מקעקע אני עובד עם גוף של אנשים. קעקועים הם חלק מאסתטיקת גוף; הם קשורים בבחירות שמשפיעות על הנראות החיצונית שלנו. קעקועים הם דרך של העברת מסר ויזואלי חיצוני לסביבה.

לצד כל התחושות המוכרות, זה היה פרוייקט ראשון מסוגו ומצאתי את עצמי מתרגש לרגעים אפילו יותר מעבודה עם לקוחות. היתה באוויר תחושה חזקה של אנרגיה נשית מרשימה ומתפרצת, של מודעת עצמית גבוהה, של לחץ על גבול פאניקה מרוסנת. כאילו לקחו מסה של כלות והכניסו אותן לחלל אחד. המפגש המיוחד הזה, זה לא משהו שאני פוגש ביום יום, זה מפגש שונה, במיוחד עבור גבר סטרייט.

אני שואב השראה מסאונד. לרוב רועש ולא נעים, שעוזר לי לדייק ולהטעין את היצירה באווירה של מתח וזעם מתפרץ. השראות מעולמות הפאנק (Punk) וההארדקור. הליריקות סובבות תכנים חברתיים, פוליטיים וביטויי התנגדות לממסד, לחברה ולמיינסטרים. 

כמובן שהפאנק גם קשור באופן ישיר לתפיסות אסתטיות של אופנת לבוש ויצירה D.I.Y – Do it yourself. הבסיס לכתיבת הטקסטים יושב על תפיסות כאלה. במישור האישי, אני מרגיש שהעיסוק בתכנים הוא סוג של פורקן ושיחרור אנרגיה שעצורה בי, מעיין במה לביטוי עצמי של רגשות ומחשבות.

שמחתי על רמת האמון הגבוהה שקיבלתי מצד האקדמיה, במיוחד במישור בחירת הטקסטים שכתבתי על הדוגמניות. הקפדתי להתאים את הטקסטים, מבחינת התוכן, לאישיות הדוגמנית, ומבחינה צורנית של גוש הטקסט, לפריטים של המעצבים והלוק השלם.

אני רוצה להודות לאופיר על ההזדמנות והיד החופשית והמקצועית. תודה גם למעצבות ולדוגמניות על האמון, וכמובן למחלקה לעיצוב אופנה בשנקר. מקווה לעוד פרוייקטים כאלה בהמשך.

---

יהונתן לויטס‎ הוא מקעקע, אמן ומורה רישום, בוגר המחלקה תקשורת חזותית בבצלאל