איפה הברוטליות? ״הטורף: שטח פראי״ עובר דיסניזציה

מאז 1987 ובמשך שנים, זיכיון ״הטורף״ שכב על הרצפה – מעוך, שבור, גוסס. כמעט מת. אחרי יותר מדי ניסיונות כושלים להחיות אותו, כולל קרוס־אוברים מטופשים עם ״הנוסע השמיני״ שאיתו הוא חולק יקום משותף, הגיע בשנת 2022 הבמאי דן טרכטנברג והזריק לו דם חדש, ירוק וזרחני.

זה קרה עם ״טרף״, שבו טרכטנברג הרחיב את המיתולוגיה של החייזר עם הראסטות והציג תקופה קדומה, גיבורים חדשים ועלילה פשטנית, בסרט בינוני שהספיק כדי להעמיד את המותג שוב על רגליו. מאוחר יותר הוא חשף את תכנית החומש שלו להחייאה סופית שתחזיר את הסומק ללחיי המעריצים. זה התחיל עם סרט האנימציה המצוין הטורף: הרוצח של הרוצחים וממשיך עם הסרט החדש ״הטורף: שטח פראי״.

הפעם, בשונה מסרטי המותג הקודמים שבהם הטורף היה או נבל ברוטלי שמעורר אימה או בן ברית בקרב נגד הזינומורפים, טרכטנברג מחליט לשנות את הכללים. עם השנים, המיתולוגיה של היצור הזה התרחבה דרך קומיקסים ונובלות גרפיות, שבהם נחשף שהוא שייך לגזע חוצני עתיק בשם יאוצ׳ה – לוחמים עם קוד חברתי קשוח ששמו לעצמם את הציד כמטרה נעלה. בסרט החדש טרכטנברג לוקח החלטה מנפצת קאנון: הוא מציב את הטורף לראשונה בעמדת הגיבור. ויותר מזה – הוא גם נותן לו אישיות.

בעלילת ״הטורף: שטח פראי״ אנחנו פוגשים את דק (דימטריוס שוסטר־קולואמטאנגי), יאוצ׳ה צעיר שמנסה להוכיח לאביו ולאחיו שהוא ראוי למקומו בשבט. אבל דק נחשב לחוליה החלשה, ובתרבות של היאוצ׳ה מקומם של החלשים הוא עמוק באדמה. רגע לפני שהחרב מורידה את ראשו, הוא נמלט לכוכב נידח בשם ג׳נה, שם הוא מחפש את הטרף האולטימטיבי: הקליסק, יצור מיתי שגם לוחמי היאוצ׳ה האמיצים ביותר חוששים מפניו.

זה לא מסע הגיבור הכי חדשני שנראה על המסך, וטרכטנברג לא מתיימר לעדכן את השבלונה המוכרת ואת הקשת הסיפורית שמלמדים בקורס לתסריטאות. ובכל זאת, זה עובד כמו שעון שווייצרי – ולסרט ברמה הזו זה בהחלט מספיק

דק נחוש להוכיח שהוא ראוי, ובדרך הוא פוגש את ת׳יאה (אל פאנינג), אנדרואידית פגומה השייכת לתאגיד ויילנד־יוטאני מעולמו של ״הנוסע השמיני״. השניים יוצאים יחד למסע של גבורה, חברות וגילוי עצמי, שבמהלכו הם נאלצים להתמודד עם אנדרואידים נוספים של תאגיד ויילנד־יוטאני, בראשם טסה (אל פאנינג בתפקיד כפול), אחותה הסינתטית של ת׳יאה. התוצאה היא סרט שנע בין מותחן מד״ב פעלתני להרפתקה משפחתית בסגנון דיסני.

השורה האחרונה בפסקה הקודמת מסכמת במובן מסוים את כל המהות של ״הטורף: שטח פראי״, כשהרמז הראשון נמצא כבר בדירוג הסרט PG-13. הסרט האחרון בזיכיון שדורג ברמה הזו (טכנית, לצפייה מגיל 14) היה ״הטורף״, ניסיון האתחול הכושל בן־כושל של שיין בלאק משנת 2018, וכולנו זוכרים איך זה נגמר.

דירוג כזה הוא רמז עבה לפגיעה בבסיס של המותג האהוב שידוע בהיותו ברוטלי, אלים ומדמם במקומות הנכונים. סירוס האלימות בסרט החדש בולט לעין וזועק לשמיים – עובדה שעשויה לעורר את זעמם של המעריצים הנלהבים. אבל למרות הכול ״הטורף: שטח פראי״ הוא באמת סרט מהנה, שמצליח לרקוד על כמה חתונות בבת אחת.

מסע הגיבור של דק כתוב מעולה. במקרה הזה, וב־180 מעלות שונות מ״טרף״, התסריט שעליו שקד טרכטנברג מוכיח את עצמו כראוי. הוא מלוטש, מנומק, ומצליח לגרום גם לצופה המזדמן וגם למעריץ הוותיק של המותג להאמין לדק, למניעים שלו ולמטרות שהוא מבקש להשיג.

נכון, זה לא מסע הגיבור הכי חדשני שנראה על המסך, וטרכטנברג לא מתיימר לעדכן את השבלונה המוכרת ואת הקשת הסיפורית שמלמדים בקורס לתסריטאות. ובכל זאת, זה עובד כמו שעון שווייצרי – ולסרט ברמה הזו זה בהחלט מספיק.

גם מערכת היחסים שדק הצעיר מפתח עם ת׳יאה משכנעת לגמרי. הקרדיט כאן הולך גם למשחק הנהדר של אל פאנינג – היא משעשעת, חביבה ומצליחה לתקשר מצוין עם יציר ממוחשב. הכימיה בין השניים הופכת את הסרט לברומנס מד״בי מודרני, שעשוי ברמת הפאן הנדרשת.

כך, הצמד המוצלח הזה מטיל צל על הספק שהתעורר בתחילת הסרט בעקבות דירוגו הנמוך וסירוסו ממוטיבים אלימים או ברוטליים. ובאופן מפתיע, טרכטנברג מצליח לחפות על היעדרם של מראות גרפיים קשים באמצעות לב, רגש והומור.

בסופו של דבר, קשה להתעלם מה״דיסניזציה״ שעבר הטורף בסרט הזה. בכל זאת, מדובר באחד הזיכיונות האלימים ביותר של הקולנוע המודרני, וצפייה חוזרת ב״הטורף 2״ הטראשי והכיפי מ־1990 רק מאששת את הטענה. כשדיסני רכשה את אולפני פוקס המאה ה־20, שהפיקו את סרטי ״הטורף״ ו״הנוסע השמיני״, התרוצצו ברשת לא מעט בדיחות וממים על כך שלא רחוק היום שבו שני היצורים האלה יהפכו לנסיכות דיסני.

אז דק אולי לא מתרוצץ בשדות הפתוחים של כוכב ג׳נה עם שמלה ומזמר לחיות הבר, אבל מסע הגיבור שלו והחיבור האנושי־רגשי עם רובוט דמוי אדם – מרגישים כמו תוצר ביתי קלאסי של דיסני – מכף רגל ועד ראש.

ובכל זאת, למרות שמדובר ב״הטורף לכל המשפחה״, הסרט כיפי, זורם, מלא באקשן מספק, אפקטים מלוטשים, ומבטיח שלמעריצים המושבעים עוד מחכות כמה הפתעות מפתיעות. אז סחתיין טרכטנברג, אבל בפעם הבאה – קצת יותר ברוטליות בבקשה. תודה.

---

הטורף: שטח פראי
בימוי: דן טרכטנברג
107 דקות; ארצות הברית, 2025
3.5 כוכבים