מרק רוזנבאום, ״חמצן״: המצלמה היא רנטגן של האמת

יונתן: היי מרק, מה שלומך? אני שמח לדבר איתך על ״חמצן״, סרטה עטור השבחים של נטעלי בראון, שבין היתר גרף את פרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל ירושלים והיה מועמד לשמונה פרסי אופיר, בהם גם מועמדות על תפקידך בדמות אביה של הגיבורה.

מרק: אני בטוב, תודה

יונתן: הסרט עוקב אחר ענת (דאנה איבגי), מורה ואם יחידנית, הממתינה לשחרור מהצבא של בנה, עידו (בן סולטן), שנדחה בעקבות התלקחות מצב ביטחוני. כשהמצב המשפחתי והביטחוני מסתבך, ענת יוצאת למסע אישי להתמודד עם המציאות הקשה והמחויבות של בנה להמשיך לשרת בגלל המצב. בתוך כך, היא נאלצת לדאוג גם לאביה, יעקב, הסובל מפוסט טראומה חריפה.

אתה משחק את יעקב, האבא/סבא. אתה מוכר בתעשייה קודם כל כמפיק קולנוע (״אזרח אמריקאי״, ״חתונה מאוחרת״,״טור פרידה״), ובשנים האחרונות אתה מפתח קריירה מרשימה גם כשחקן (״מותו של הקולנוע ושל אבא שלי גם״, הסדרות ״גוף שלישי״, ״מי שמע על חווה ונאווה״, ״טיטו ורוחו״).

תמיד מעניין לדעת, אבל במיוחד כשמדובר במישהו עם כל כך הרבה ניסיון ועשייה כמוך, מה משך אותך לקולנוע?

מרק: סוג של מחלת ילדות

יונתן: אחרי 40 שנה בהפקה ובימוי, בשנים האחרונות אתה נוכח יותר גם בפרונט, כשחקן. מה הוביל לזה?

מרק: אני עדיין בעיקר מפיק. אני מאד אוהב לשחק, אבל זאת אף פעם לא בחירה שלי, זה תמיד בחירה של הבמאים והמלהקות

יונתן: עדיין – בסוף אתה מחליט לא? איך אתה בוחר במה כן לשחק? כנראה לא במקרה יוצאות לך בחירות טובות

מרק: אני בעיקר מנסה להבין את הדמות, ומנסה להבין אם אני יכול לבצע את התפקיד בצורה הטובה ביותר. אם זה משהו מאד טכני ולא מעניין, אני מוותר. יש גם עניין מאד חשוב מי הבמאי או הבמאית

יונתן: ובחמצן, איך ידעת שתוכל לבצע את התפקיד בצורה טובה?

מרק: לא ידעתי, קיוויתי. אתה מנסה להבין את הדמות, להבין את הרגע שבו מתרחשת הסצנה ובקיצור, שואל: מי אתה? מה אתה רוצה? וגם מנהל דיאלוג עם הבמאי לגבי מה הוא רואה בסצנה. במאי הוא הראי של השחקן, שהרבה פעמים נמצא בחושך.

מהצד השני, אתה חייב לשמור על טריות וחד פעמיות של האירוע. אני תמיד מנסה שהמשחק יהיה כמעט אימפרוביזציה, ככה לא להיות שחוק ולחזור על עצמי. וכמובן, לנסות לעשות דברים בלתי צפויים. אחרת זה משעמם – ושעמום הוא האויב הגדול של האמנות

יונתן: איך היה הדיאלוג בינך לבין נטעלי בתהליך? איך בניתם את הדמות? מה היה חשוב לכם?

מרק: הדמות נכתבה על ידי נטעלי. היא הכירה היטב את הדמות וזה מאד עזר לי. במספר מפגשים היא נתנה לי את המפתחות, ואחר כך העניקה לי גם בטחון וגם חופש לפרש את הדמות, להבין אותה. העבודה איתה הייתה מאוד מאוד נעימה

אני לא אדם פוסט טראומתי כנראה, אבל אני יודע מה זה לנסות להסתיר חולשות, ואני מבין מה זה אדם עם סתירות פנימיות בלתי פתורות. וזאת הדמות, זה יעקב. אבל הניתוח זה טוב רק בשלב ההכנות. בזמן האמת, בזמן הפעולה, הצילומים – אתה והדמות חד הם

יונתן: מה הייתה החוויה שלך מיעקב? אתה מגלם אדם בפוסט טראומה. זה בטח מורכב

מרק: היו פה כמה מרכיבים. אחד, הדמות מבוגרת ממני בכמה שנים, אז הייתי צריך לגלות מודעות לגוף ולכובד התנועה. שתיים, פוסט טראומה לא משחקים. צריך להרגיש אותה ממש. בעיקר את הבושה שמתלווה לזה והניסיון להכחיש אותה.

אני לא אדם פוסט טראומתי כנראה, אבל אני יודע מה זה לנסות להסתיר חולשות, ואני מבין מה זה אדם עם סתירות פנימיות בלתי פתורות. וזאת הדמות, זה יעקב. אבל הניתוח זה טוב רק בשלב ההכנות. בזמן האמת, בזמן הפעולה, הצילומים – אתה והדמות חד הם. כי המצלמה היא ממש רנטגן של האמת: היא שופטת את הדמות. אם תנסה להתעלות מעליה, מיד תיתפס בשקר. והדמיון, הדמיון בזמן הטייק הוא דבר מאד חשוב

יונתן: לעניות דעתי, המצלמה גילתה רק דברים טובים, של כל הקאסט למעשה

מרק: אני חושב שבחירת הקאסט הייתה מצוינת, וזה כמובן לזכותה של נטעלי. היא לא פספסה אף דמות, שזה מדהים

יונתן: איך אתה רואה את הקשר בין מה שקורה בסרט למציאות חיינו?

מרק: לא קשה למצוא אנשים עם טראומה בישראל. גם חרדה אצל אמהות. הסרט ממש משקף את המציאות שלנו

יונתן: משקף בצורה מבהילה, זה חלק מה שעושה אותו כל כך אפקטיבי

מרק: לצערי, אתה צודק לגמרי. הרי אין אישה אחת בארץ שלא תבין את האימא בסרט, מה עוד שדאנה איבגי עושה את זה נפלא

יונתן: כשהמציאות והאמנות מאוד קרובות, היה רגע שזה הרגיש לך קרוב מדי?

מרק: ממש לא. בעיניי קרבה של אומנות ומציאות זה דבר מאד חיובי, אפילו אם המציאות היא לא ריאליסטית. כמו אצל חנוך לוין, היא עדיין העוגן של האמנות

יונתן: על מה אתה עובד היום?

מרק: אני מנסה להפיק שלושה סרטים, זה לא קל בימים אלו. יש עוד סרט וסדרה ששיחקתי בהם, והם יצאו בקרוב. אני רק מקווה שלא עשיתי בושות😉

יונתן: וואו. זה נשמע המון, בהצלחה!