״עוזרת הבית״: סידני סוויני באה לתת עבודה

״סידני סוויני״ היא צמד מילים שאומר הכל, בלי שום צורך להרחיב את הדיון. בשנתיים האחרונות שמה של סוויני התנוסס מעל כל כותרת אפשרית: היא קוטפת קמפיינים, חוטפת ריקושטים בזכות או בגלל הגנים (והג׳ינסים) שלה, ואפילו ניצבת בתור הנציגה הבלתי רשמית במלחמה מול תרבות ה־woke.

בין כל הטייטלים שהבלונדינית החייכנית (״אופוריה״) נהנית (או סובלת) מהם – צריך לזכור שעדיין מדובר בשחקנית מקצועית. והשנה, יותר מכל דבר אחר – היא הוכיחה שהיא לא רק פנים יפות. סוויני, גבירותיי ורבותיי, באה לעבוד. לא פחות מארבעה סרטים עלו השנה בכיכובה: ״אקו ואלי״, ״עדן״, ״כריסטי״ (שעתיד לעלות בישראל בסוף ינואר) ו״עוזרת הבית״, שמוקרן כרגע בבתי הקולנוע בישראל.

טרם צלילה לסרט החדש, קשה להתעלם מנתון מעניין בהקשר של סוויני: רמת הכוכבות שלה נמצאת בשיאה, מה שאי אפשר להגיד על הסרטים שלה ובפרט על ״כריסטי״, הביופיק הספורטיבי בכיכובה, שבארצות הברית נכשל חרוצות בקופות. כלומר, הסטטוס המדהים של סוויני עומד בניגוד מדהים לתוצרים המוגמרים שלה.

ובכל זאת, ״עוזרת הבית״ ראוי לביקורת נקייה ובלתי תלויה; אבל לפני כן – עלילה. הסרט החדש של סוויני, שמככבת בו יחד עם אמנדה סייפריד, מבוסס על הספר הראשון בסדרת המתח ״עוזרת הבית״ של הסופרת פרידה מקפאדן. במרכז הסיפור ניצבת מילי (סוויני), בחורה תמימה למראה עם עבר מסתורי, שמתקבלת לעבודה כעוזרת בית אצל משפחת וינצ׳סטר העשירה והמוזרה.

ככל שהוא מתקדם, מתרחשות בסרט המון פניות בסיבובים, שמשנות את התפיסה לגבי כל דמות ודמות, וזה אחד הדברים היותר חכמים בו: יצירת אמפתיה לקורבן שהופך ברגע אחר למתעלל, ולהיפך

בעלי הבית, בני הזוג נינה (סייפריד) ואנדרו (ברנדון סקלנר) מקבלים אותה בזרועות פתוחות, אבל ככל שעובר הזמן, הווייב הביתי משתנה והופך לבלתי נסבל עבור מילי, מה שמעלה סודות אפלים – גם שלה – אל מעל לפני השטח. כל הרחבה מעבר לזה תהיה בגדר ספוילר קריטי למי שלא קרא את הספר. אפשר רק לגלות שבדומה לספריה של מקפאדן, גם הסרט משחק עם טוויסטים וקליף־האנגרים השזורים לכל אורכו.

נתון מעניין נוסף לגבי ״עוזרת הבית״ הוא הבמאי שלו – פול פייג, המוכר יותר כבמאי קומדיות מוצלחות כמו ״מסיבת רווקות״ וכאלו שפחות כמו ״מכסחות השדים״ – מנצח על המקהלה המותחנית הזו, מה שמציב את הסרט בעמדה לא ברורה. מצד אחד, זה פיצ׳ר שאמור לסחוט זיעה מהמצח ולהשאיר את הצופים על קצה הכיסא. מנגד, יש בו מוטיבים בוהקים של טראש ניינטיזי.

זה פחות או יותר המצב עם הסרט שמציב אותו בפוזיציית ה״לא רע בכלל בואכה מבדר״ לעומת ה״לעזאזל מה ראיתי עכשיו?!״. יש בו קטעים טובים, שמגיעים בעיקר במערכה השלישית, שבה נפתרות יותר מדי תעלומות והטוויסטים מושלכים על הצופה מכל כיוון.

אבל עד שזה קורה, הדברים מסתדרים פחות. זה לא כישלון טוטאלי או סרט גרוע ובלתי אפשרי לצפייה, אבל קשה להתעלם מהמחשבה הטורדנית ש״עוזרת הבית״ לא הולך עד הסוף עם הקאמפ, המתח או ההומור. או בקיצור: מתפזר.

מדובר בפאן בלתי מתחייב ומודע לעצמו, עם סצנות סקס נועזות לצד רגעים מקריפים שגורמים לתזוזה בלתי רצונית והתכווצות – בקטע טוב לגמרי. אבל עד אז, פייג מותח את הפילם לקצה גבול היכולת, וקצת משבש את הקצב הדרוש לסרטים מהסוג הזה.

ברמת המשחק קשה לומר שיש כאן תצוגות אדירות ובלתי נשכחות. גם הנוכחות נוטפת הסקס אפיל של מישל מורון, בתור הגנן של משפחת ווינצ׳סטר, לא תורמת יותר מדי לסרט. בכל זאת, קשה לקרוא לשתי שורות של טקסט ומבטים ריקים ״תצוגת משחק״. סייפריד וסוויני, שמובילות בהצלחה את הספינה הזו, נותנות עבודה וזה אחלה לגמרי, גם אם לא מושלם.

״עוזרת הבית״ מתבסס על גירל פאוור, ובין הגאגים הקריפיים לביקורת החצי־נוקבת שלו על הבדלי מעמדות ופערים חברתיים, הוא מעלה ביטויים מוחשיים לאלימות פיזית וכלכלית, גזלייטינג קשה וגבריות רעילה ברמות הקיצוניות ביותר.

ככל שהוא מתקדם, מתרחשות בו המון פניות בסיבובים, שמשנות את התפיסה לגבי כל דמות ודמות, וזה אחד הדברים היותר חכמים בו: יצירת אמפתיה לקורבן שהופך ברגע אחר למתעלל, ולהיפך. פייג, בסיוע התסריט של רבקה זוננשיין, משחק לצופים ברגשות ומבצע מניפולציות ממזריות בסטייל המספר הבלתי מהימן של מקפאדן – בדיוק כמו שהדמויות שלו עושות אחת לשנייה.

אז ״עוזרת הבית״ לא יהיה סרט השנה, או אפילו בטופ 10 של 2025. אבל הוא ייהנה ממעמד של טראש ברמת הסבבה, שהגיע עם משב רוח ניינטיזי שמזכיר מותחני קאלט כמו ״היד שמנענעת את העריסה״ ו״לישון עם האויב״.

זה גם לא התפקיד הגדול ביותר של סידני סוויני, אבל זה בוודאות הסרט הטוב ביותר שלה השנה – בהתחשב במפלה הכואבת של ״כריסטי״, הסרט הרציני יותר מבין השניים. ישנה סבירות גבוהה שהסרט הזה יצליח, בעיקר בגלל הנפשות הפועלות בו, וגם בגלל קלילותו היחסית, מה שיוליד ככל הנראה סרטי המשך. ותכלס, עם כמה כיוונונים קלילים, חידודים ושפצורים, יכולה לקום פה סדרת סרטים לא רעה בכלל.

---

עוזרת הבית
בימוי: פול פייג
131 דקות; ארצות הברית, 2025
3 כוכבים