״דברים מוזרים״ עונה 5: למרות הסיום החלש, אנחנו עוד נתגעגע

״אני לא אוהב בנות״. עם השורה הזו בחרו האחים דאפר לסיים את מונולוג היציאה מהארון של וויל בסוף הפרק השביעי בעונה החמישית של ״דברים מוזרים״. הרוב המוחלט של הצופים נותר המום: לא בגלל האקט הצפוי והמתבקש, אלא דווקא בגלל הכתיבה הנוראה של אותו נאום, שהוליד גל בלתי פוסק של מימז שלנצח יהיו חלק מהמורשת של הסדרה.

חשוב לומר, וכפי שכבר נכתב פה בעבר – פתיחת העונה החמישית של ״דברים מוזרים״ הייתה ממש טובה. הפרק הרביעי היה מהוקצע ואופן הצגתו של וויל כמכשף רב עוצמה הייתה כל מה שהמעריצים יכלו לבקש. בחלק השני, הורדת הרגל מהגז הורגשה באופן בוטה למדי, והגיעה לשיאה, כאמור, עם אותו מונולוג שנמשך לא פחות משש דקות. 

וכך ברגע אחד, ״דברים מוזרים״ הפכה מסדרת מד״ב מופתית למלודרמה בכיינית ורגשנית, עם קשר מיקרוסקופי להתרחשויות. צריך הרבה כישרון לקחת חומר מצוין כזה ולהפוך אותו למטרחן ברמות קשות. האחים דאפר, בצער רב, הוכיחו העונה שיש להם אותו.

הביקורת הזאת נפתחה עם התייחסות למונולוג של וויל (נואה שנאפ שמתגלה כשחקן בינוני מאוד), כי מדובר בלא פחות מסמל כל כך אופייני לתקופה טלוויזיונית עמוסה בנכונות פוליטית מעצבנת ורצון דוחה ומעייף ליישר קו עם כל מה שמגניב, היפסטרי וליברלי בעולם, שהוא הכל חוץ מזה. 

ובכן, חלאס: ייצוג טלוויזיוני על כל גווניו הוא מבורך, אבל האבסה שכזו לתוך הגרונות היא לא הדרך (ומדהים שאף אחד עדיין לא הבין את זה). במקום להחליק את הסיטואציה, בדומה למה שנעשה ב״אקדמיית המטרייה״ עם היציאה מהארון של אליוט פייג׳, האחים דאפר בחרו לפטם את הצופים שלהם ברגש מזוייף וסינתטי כמו אווזים לקראת שחיטה.

במבחן ההייפ, נטפליקס, כצפוי, הצליחה בענק. במבחן התוצאה, מדובר בסיום עלוב ומכעיס גם יחד, כזה שרמות העצבים בסיומו הקשו מלהכיל את הכתיבה העצלנית ביותר שנראתה מאז סופה של ״משחקי הכס״

מאז ומתמיד ״דברים מוזרים״ התבססה על רגש אמיתי וערכים מקודשים של חברות, אהבה וקהילה מחבקת – לכן לא ברור מה גרם לדאפר׳ז לחשוב שהדברים האלה חסרים בעונה הזו ולהעמיד את וויל במצב כזה. מה גם שהסצנה הזו, כמו לא מעט אחרות העונה, נפלה כל הדרך אל מחוזות הקיטש וההגזמה.

עם הטעם המריר שהפרק הזה (המדורג בציון הכי נמוך אי פעם לפרק בסדרה)  השאיר בפה של המעריצים – האירוע הספקטקולרי שכולם חיכו לו הגיע: הפרק השמיני והסוגר של סדרה שהיא אירוע ספקטקולרי בפני עצמה. הפרק בן השעתיים (שהוקרן בבתי הקולנוע בארצות הברית) ממשיך מאותה הנקודה שבה עצר הפרק השביעי.

החבורה כולה נכנסת לעולם ההפוך במטרה לחסל את וקנה באופן סופי ולמנוע ממנו לאחד בין השאול שבו הוא מתגורר לבין העולם שמתחת. במקביל, אילבן וקאלי (אחת הדמויות המיותרות של הסדרה ובכלל), בעזרתו של הופר – נכנסות לטראנס המסורתי כדי להציל את הילדים מהעולם הדמיוני של הנרי ולהחזיר אותם הביתה. בתפריט: שואו דאון סופי וסיכום כללי מפוצץ בשמאלץ חיוור ותסרוקות שלא ברא השטן.

במבחן ההייפ, נטפליקס, כצפוי, הצליחה בענק. במבחן התוצאה, מדובר בסיום עלוב ומכעיס גם יחד, כזה שרמות העצבים בסיומו הקשו מלהכיל את הכתיבה העצלנית ביותר שנראתה מאז סופן של ״משחקי הכס״ או ״אקדמיית המטרייה״.

מה שמביא למסקנה הבאה: האחים דאפר הם שני פחדנים. ״הכינו את הממחטות״ זעקו הכותרות בעיתון – כדרך מקובלת להכנת הקהל לטרגדיה שבפתח. תכלס, מדובר בתרמית ענק שנרקמה לקראת פרק שנכתב כולו בהססנות, רעד וחוסר מקצועיות, כדי שהתוצאה הסופית תהיה נטולת הפתעות מיוחדות.

אמנם אין כאן הרחבת יתר על אירועי הפרק (כי ספוילרים), אבל כן אפשר לומר שמדובר באנטי קליימקס ברמת הפשע הפלילי. הרגשות הוקהו כבר עם המונולוג ההוא, והסימפטיות שאולי הייתה כלפי דמויות מסויימות (חוץ מסטיב כפרעליו) נעלמה כלא הייתה. באופן מוצלח ועצוב למדי, ״דברים מוזרים״ עשתה עבודה ״טובה״ כשהרחיקה ממנה את צופיה מבחינה רגשית.

וזה הדבר הכי נורא שהיה יכול לקרות לה. על הבכי, הדרמות והנהי הבלתי פוסק כבר אין טעם להרחיב, אבל המלודרמטיות הדוחה הזו היא לא יותר מניסיון עלוב ומעשה נואש לסחוט את טיפת הרגש האחרונה שעוד נותרה בליבם של הצופים. זה מניפולטיבי, זה לא עובד וזה פשוט דפוק.

רגשות בצד, מה לעזאזל קרה עם המתח, האקשן, האימה ומי יפצה את לינדה המילטון על הזמן שנשרף לה? בתהליך אלים מאוד ומגמתי, האחים דאפר זנחו כל מאפיין כיפי של הסדרה (איפה הדמגורגונים? העטלפים???). בדרך אל הגראנד פינאלה, הם הפשיטו את היצירה שלהם ותלו אותה בכיכר העיר לעיני כל, לאורך שעתיים של פרק שבו הכל קורה מהר כל כך ובחפיפניקיות, פלוס מיליון ואחד חורים עלילתיים בוטים במיוחד.

זו כבר מגיפה: סדרות טובות ומצויינות מגיעות לקו הסיום ופשוט מתפרקות, מותשות ומתעלפות רגע לפני הפוטו פיניש. אבל תמיד הייתה הרגשה של״דברים מוזרים״ זה לא יכול לקרות, כי היא נבנתה היטב, עבדה מעולה, הדמויות שלה נכנסו אל הלב – ואפילו שקווי עלילה ודמויות שונות נזנחו לאורך הדרך ברשלנות (צדק לארגייל!) – הכל נסלח. כי היא הייתה עשויה פשוט טוב.

עונת הסיום של ״דברים מוזרים״ תחקק בספר דברי ימי הטלוויזיה כעננה כבדה מאוד, שהותירה כתם על מותג חד פעמי. אבל מכיוון שמדובר בסיכום, צריך גם לשים יד על הלב ולומר בכנות: ״דברים מוזרים״ היא לחלוטין הסדרה הכי טובה של העשור האחרון. 

היא הצליחה לשלב בחכמה נוסטלגיה ואהבה בלתי נגמרת לתרבות הפופ, החזירה שירים נשכחים לראש מצעדי הפזמונים וגישרה בין דורות של צופים, צעירים, ילדים, מבוגרים, זקנים. רובנו מצאנו בה נחמה ויד מחבקת. כולנו בכינו כשאדי מת, כולנו נבהלנו יחד עם וויל כשפגש לראשונה בדמוגרגון וכולנו רצינו לתקוע לווקנה כדור בראש. 

אז עם כל הדרעק שהעונה האחרונה והמבאסת הזו הביאה איתה – אנחנו עוד נתגעגע.

---

דברים מוזרים: עונה 5
יוצרים: האחים דאפר
ציון סופי: 3.5 כוכבים