סיגל ליפשיץ 1961-2026

סיגל ליפשיץ, שהובילה את המחלקה לצורפות במכון לאמנויות תל־חי בשנים 2007-2024, מתה אתמול בגיל 65. ליפשיץ, בוגרת המחלקה לצורפות בצלאל (1990) והתואר השני בעיצוב שנקר (2018), שימשה כמנהלת אקדמית ומקצועית של המחלקה לצורפות במכללת תל־חי ב־17 השנים האחרונות. לפני כן לימדה בוויצו חיפה (1991-1997) ובבצלאל (2000-2006). 

במסגרת תפקידה היא ליוותה רעיונית וטכנולוגית פרויקטים בתחומי האמנות, העיצוב והצורפות; הדריכה ופיקחה על צוות ההוראה וההדרכה; ניהלה את צוות האדמיניסטרציה והצוות טכני; וניהלה לוגיסטית ותקציבית רכישה והקמה של תשתיות לימודים ורכישת ציוד קבוע ומתכלה. 

״לסיגל היה ידע עצום״, מספרת המעצבת נגה חדד, מרצה במחלקה: ״היא ידעה איזו מתכת תגיב לאיזו חומצה ואיך, ידעה למתוח את החומר ולהשתמש בתכונות האלסטיות שלו ובאותה רגישות גם ידעה את הסטודנטים, מי צריך תמיכה וגב ומי זקוק שימתחו לו את גבולות היכולת. לא משנה כמה קשה היה מצבה היא תמיד התעניינה ודאגה למחלקה ולסטודנטים עד הרגע האחרון. 

״סיגל הייתה מרצה מיתולוגית כזאת שמחבקת ותוך כדי גם מנחיתה עליך מטר של ביקורת בלתי מתפשרת. היא דרשה מהסביבה שלה את אותה מסירות ואכפתיות שדרשה מעצמה וחינכה דורות של צורפות חושבות ומיומנות. סיגל הייתה ונשארה הלב של המחלקה לצורפות בתל חי״.

צורפות פירושה צירוף של חומרים, ותלמידי המחלקה מצרפים בני אדם לחומרים. התוצאה משרטטת דיאלוג של ניגודים, בין יסודות וטבע לבין מעשה ידי אדם. לעיתים הקשר קשה ומנוכר ולעיתים מתמזג, משתלב ונטמע

במפגש ראשי מחלקות לצורפות שהתקיים בשנת 2010 אמרה ליפשיץ: ״צריך לזכור שמשמעות המלה צורפות היא צירוף של חומרים, זו משמעות המקצוע שלנו. הטכניקות הקלאסיות הן אלף־בית של הכל. כמו באמנות – מי שלא יודע לרשום לא יכול לצייר או לפסל.

״אנחנו מנסים להחיות ולשמר את הטכניקות הישנות ולחבר אותן עם החיים ועם הטכנולוגיות הכי עכשוויות. מובן שאף צורף אינו יכול לעבוד בלי ידע ויכולת עיצוביים. אנחנו לא מגדלים מישהו שיודע רק לנסר וגם לא רוצים לגדל רק מישהו שיודע לנסר. העיצוב והטכניקה הם שני דברים שאי אפשר להפריד ביניהם״.

לאורך השנים עבדה ליפשיץ כמעצבת מקצועית בחברות תכשיטים ועיצוב תעשייתי, השתתפה בתערוכות רבות בארץ ובעולם כאמנית עצמאית בתחומי הצורפות והעיצוב וזכתה בפרסים ומלגות. בימים אלה מוצגת בבית הנסן התערוכה ״חותם גליל״, מחווה של בוגרי המחלקה לצורפות (מחזור 2023) ושל מרצי המחלקה לדורותיהם במכון לאמנויות תל חי לסיגל ליפשיץ ולחותם שהשאירה בקרב תלמידיה.

על הסטודנטים שלה ועל ההוראה כתבה ליפשיץ: ״במעלה ההר, בין רמת נפתלי לפאתי החרמון, נוף גלילי בראשיתי מלווה את הבאים למחלקה לצורפות. המחלקה בדומה לרוח המקום, מייצגת מרקם אנושי רבגוני, יחד עם חומרי היצירה, המגוונים ביותר בין תחומי האומנות. חומרים שבאים מהסביבה ושבים אליה.

״צורפות פירושה צירוף של חומרים, ותלמידי המחלקה מצרפים בני אדם לחומרים. התוצאה משרטטת דיאלוג של ניגודים, בין יסודות וטבע לבין מעשה ידי אדם. לעיתים הקשר קשה ומנוכר ולעיתים מתמזג, משתלב ונטמע.

״הצורף בעבודתו משקיע מחשבה רבה בהעברת רעיונותיו לחפצים לבישים, שימושיים ופולחניים. אלה יהיו בדרך כלל בעלי ערך, ויפעלו בתיאום עם גוף האדם, אמונתו ושאיפתו הפנימית ליופי. רק  מיומנות טכנית גבוהה ופתרונות יצירתיים יאפשרו להוציא לפועל ולבטא רעיונות יצירי דמיון מופשט. נדרשת הקפדה יתרה בפרטים הזעירים – ריקועים, חיבורים, שיבוצים, מנגנונים, יחד עם ראיה רחבה, מצרפית ומכילה.

״יותר מכל מקום אחר, תלמידי המחלקה מדגימים את המורכבות הזאת בעבודתם. הנוף המקומי, צללים מושתקים מן העבר וזהות גלובלית, מייצרים ביחד את הקול האותנטי של החברה הישראלית.  קול המספר את הסיפור עצמו, התנועה, הפירוק, ההרכבה, האישי והכללי. החומרים שמהם נבראת היצירה״.