״זה: ברוכים הבאים לדרי״: פיצוי על העונה האחרונה של ״דברים מוזרים״

את הביקורת הזו צריך לפתוח קודם כל עם וולקאם ענק לכבודה של HBO Max. יצרנית התוכן, שעשתה בחודש שעבר עלייה לארץ הקודש, פתחה עבור הישראלים חובבי הבינג׳ים והבליסות הליליות צוהר לעולם שכולו טוב – הן לקלאסיקות של רשת HBO והן לקלאסיקות של אולפני האחים וורנר (מה קורה עם ״גרמלינס״ חברים?!). לצד אלו יש גם תוכן חדש דנדש, טרי מהניילונים, ובמקרה הנ״ל גם מדמם.

הסדרה ״זה: ברוכים הבאים לדרי״ עלתה לשידור באוקטובר 2025, כשלושה חודשים לפני הכניסה הרשמית של רשת הסטרימינג לישראל, וכבר זכתה לשבחים רבים מהקהל הישראלי, במיוחד מחובבי האימה ובהם מעריצי סטיבן קינג.

״ברוכים הבאים לדרי״ היא סדרת פריקוול המתרחשת לפני אירועי שני סרטי ״זה״ שביים אנדי מושייטי. שני הסרטים הוכתרו כשוברי קופות והצלחות היסטריות, בין היתר בזכות היכולת שלהם להישאר נאמנים לטקסטים הקדושים של סטיבן קינג, ובעיקר בזכות האופן שבו תורגמה האימה הספרותית לחוויה קולנועית מהפנטת ומצמררת. לכן, לא היה ברור איזה עניין יש בסדרת פריקוול שמתמקדת בעברו של ליצן מטיל אימה ושל עיירה מוזרה בשנות ה־50. ובכן – יש, ועוד איך.

בעלילת ״זה: ברוכים הבאים לדרי״ חוזר אנדי מושייטי אל ארצות הברית של שנות ה־50 פוסט מלחמת העולם השנייה, תחילתה של המלחמה הקרה ומלחמה בין־גזעית שמתרחשת בגבולותיה. כמו בסרטים, גם כאן במרכז הסיפור ניצבת חבורת ילדים, ישות חוצנית שהצבא האמריקאי מנסה ללכוד, קצין בכיר בחיל האוויר שמגיע לדרי עם משפחתו כדי לקחת חלק במבצע, חייל בעל יכולות טלפתיות, אמריקאים ילידים ששומרים סודות עתיקים ועוד שורה ארוכה של דמויות, שכל אחת מהן מוסיפה שכבה נוספת לפאזל הגדול של העלילה.

זו סדרה מפחידה באמת, שעשויה מאימה טהורה. לעזאזל, רק הסצנה הפותחת לבדה משאירה חותם ומסוגלת לגרום לסיוטים. האחים מושייטי לא חוסכים כאן לא בדם ולא בגור, והולכים עד הקצה לסצנות קשות במיוחד

אם העונה האחרונה של ״דברים מוזרים״ הייתה מאכזבת (והיא פאקינג הייתה), אז ״ברוכים הבאים לדרי״ מרגישה כמו פיצוי אמיתי; ובאופן משעשע גם כמו גרסה אפלה בהרבה לסדרת הדגל הנטפליקסית (שבעצמה הייתה מחווה ל״זה״). יש בה חבורת ילדים, נבל על, ומבוגרים ואנשי צבא שמבצעים בהם גזלייטינג פושע. אבל בסדרה יש מרכיב אחד שנעלם בעונה האחרונה מהמטבח של האחים דאפר: כתיבה איכותית.

הסדרה של אנדי מושייטי ואחותו ברברה נשענת על איכות כתיבה שכבר הרבה זמן לא נראתה במחוזות האימה הטלוויזיונית, וזה מורגש בכמה רמות. ברמה הבסיסית ביותר, זו סדרה מפחידה באמת, שעשויה מאימה טהורה. לעזאזל, רק הסצנה הפותחת לבדה משאירה חותם ומסוגלת לגרום לסיוטים. האחים מושייטי לא חוסכים כאן לא בדם ולא ב״גור״, והולכים עד הקצה לסצנות קשות במיוחד, כולל מראות של גופות ילדים.

בשכבה העליונה יש סיפור. חזק ומהודק. הסדרה נשענת על אימה טהורה, אבל האימה האמיתית שהיא מציגה היא דווקא אנושית, מקורקעת ופחות קשורה למפלצות או לישויות חוצניות. הרפרור התרבותי שלה ברור כשמש: ארצות הברית הגזענית והלבנה של שנות ה־50 בואכה שנות ה־60.

בתפריט המדושן: קולוניאליזם, הפרדה גזעית, גזענות, אפליה, הפללת שחורים ומה לא. התסריט משתמש בחוכמה באלמנטים ובמוטיבים התרבותיים שעיצבו את התקופה, מתרגם אותם לסצנות חזקות, ומזקק את הכל לסיפור משובח שפשוט תענוג לצפות בו.

הסיפור המצוין של ״ברוכים הבאים לדרי״ לא משאיר את מעריציו של סטיבן קינג מאחור. יש בו קריצות אין קץ לסופר ואיסטר־אגז בכל פינה ובכל פרק. דמויות מוכרות חוזרות למסך בתצורה כזו או אחרת, ושמות של מקומות (היי שושנק!) צצים כבדרך אגב כדי להדליק את הניצוץ בלב המעריצים.

אבל הדבר הגדול והחשוב ביותר שקורה בסדרה הוא חזרתו למסך של ביל סקארסגארד. קל לזלזל בשוודי הצעיר ולצחוק עליו שכל מה שהוא יודע לעשות הוא לגלם יצורים (ע״ע ״נוספרטו״). אבל את פניווייז, הליצן המרקד, סקארסגארד לקח כפרויקט חיים, וזה משתלם לכולם – לו, לאנדי מושייטי ובעיקר לצופים.

האיש יודע לזוז, לפזול ולחייך בצורה הכי מקריפה שיש, ועושה את זה באופן תיאטרלי, מרשים ומושלם. זה לא קל לגלם מפלצות, ובוודאי לא לקחת דמות כזו כמשימת על בקריירה של שחקן (תשאלו את רוברט אנגלנדaka פרדי קרוגר). בקיצור, עם כל הבדיחות, גם מפלצות צריך לדעת לגלם, ובסדרה הזו סקארסגארד מוכיח שהוא ופניווייז הם לנצח.

אם כבר בפניווייז עסקינן, אז כמו ביצירות אימה אחרות מהשנים האחרונות, גם מושייטי מנסה להעניק לליצן הדימוני פנים, שם והיסטוריה. אבל זה לא בדיוק כמו שזה נשמע: מושייטי הממזר משחק עם הציפיות ומתעתע בצופים בלי למצמץ. לכן כדאי להישאר עד סוף העונה, אז התמונה המלאה מתבררת, וכל החבילה הכיפית הזו הרבה יותר שלמה.

דווקא בשנה שבה סדרת אימה מופתית אחרת מסתיימת בקול ענות חלושס ומפח נפש, פורצת למגרש סדרת אימה שמרגישה, ברוב הפעמים, איכותית יותר, מוקפדת יותר ובעיקר כזו שמספקת לקהל היעד הספציפי שלה בדיוק את מה שהוא מחפש. חובבי סרטי ״זה״ יתלהבו בלי ספק, אבל יש מצב שגם צופים מזדמנים יהופנטו מהליצן המרקד, שמספק כרגע את האימה הכי כיפית על המסך.

---

זה: ברוכים הבאים לדרי
יוצרים: אנדי וברברה מושייטי | HBO Max
8 פרקים; ארצות הברית, 2025
4.5 כוכבים