לחם עבודה // ירון טל

מי?

ירון טל, 58, מעצב פנים מסחרי רב־תחומי ובעליו של סטודיו ירון טל.
אינסטגרם / סטודיו

מה עושה?

מבחינתי עיצוב הוא לא רק איך משהו נראה — זה חוויה, איך המקום גורם לך להרגיש ומה התוצאה של ההרגשה הזאת עושה למכירות של המקום. 

מגיל צעיר מאוד הייתי מוקסם ממסרים חזותיים – עירנות יתר לגרפיקה לשלטים, מודעות, פרסומות, לוחות מודעות. תמיד שמתי לב לדברים שאחרים לא שמו לב אליהם – לפינות, לפרטים הקטנים. עד היום אני שם לב לניואנסים שאחרים לא רואים.

בעקבות שליחות של הוריי למילאנו ולאחר ארבע שנים חזרתי לגור בלב תל אביב. חזרתי בן שבע להתגורר באזור מוקף במשרדי פרסום. בדרך חזרה מבית הספר הייתי עובר ליד פחי הזבל של משרדי הפרסום ומוצא חתיכות של לטרסטים, טקסטים, תמונות וגזרים. משם ליקטתי חומרי גלם שאיתם יצרתי את הגרפיקה שלי: קמפיינים, מודעות, עבודות גרפיקה דמיוניות ללקוחות שלא היו… המצאתי לעצמי עולם פרסום דמיוני משלי, שבו הייתי גם המעצב וגם הלקוח.

כנער מתבגר חבריי שיחקו כדורגל ואני הלכתי ללמוד ציור, גרפיקה ומוסיקה. לאחר הצבא למדתי תקשורת חזותית בבצלאל – 4 שנים מדהימות וקשות. אחרי הלימודים הצטרפתי למשרד פרסום בתל אביב למשך שנתיים והרגשתי איזה ריק, חוסר של יצירתיות – בדיוק ההיפך ממה שדמיינתי שיקרה.

בשלב מסוים הוזמנתי לעצב מסעדה (קפה פיקאסו המיתולוגי ברחוב הירקון) במקום שבו עבדתי כסטודנט  והפרויקט הצליח מעל כל הציפיות. הכל נעשה מהבטן, מתחושות, מאינטואיציות, בשילוב היצמדות לקונספט הראשוני. ההצלחה הייתה גדולה – משם הכל התחיל לזוז ומהר הסטודיו גדל והתפתח בצורה טבעית.

אני אוטודידקט בתחום ושלם עם זה שלא הלכתי ללימודי המשך של תואר שני בעיצוב פנים. לקחתי את מה שלמדתי בתקשורת חזותית, עולם שטוח, והבאתי את הפרשנות שלי לעולם של תקשורת חזותית תלת־ממדית, מה שנקרא עיצוב פנים מסחרי.

הלימודים בבצלאל נתנו לי ארגז כלים מצוין לפיתוח קונספטים, זהות של מותג גרפי לפי הדי.אן.איי שלו, החל בבחירת השם הלוגו, צבעוניות, העולם הצורני שהוא חי בו, ואיך מתקשרים את כל זה אחר כך לקהל הרחב.

כל החשיבה הזאת הובילה אותי, בצורה אינטואיטיבית, לתרגם את הנלמד לעיצוב חלל תלת־ממדי. להביא את עקרונות הזהות הגרפית, כל החבילה והשפה החזותית שלה, לעולם שבו ניתן לנוע, לחוש ולחוות את המותג בתוך חלל פיזי שיש לו מטרה ברורה להכניס כסף כתוצאה מחווית הקניה/ השהות.

״אני לא יודע אם יש לי ׳שפה עיצובית׳, לעיתים אומרים לי שמרגישים את טביעת האצבע שלי: תשומת לב לפרטים, שילוב חומרים, טקסטורות, שכבות וצבעים.
בעולם המסחרי ובתחום ההסעדה, כל חלל דורש להתחבר לקונספט הייחודי של המותג – למה שהוא רוצה לשדר, לאיך שהוא רוצה שירגיש אצל הלקוח״

עיצוב מסעדות, אירוח וקמעונאות: הרעיון שכל פעם אני נכנס לטפל בעולם עיצובי חדש שלא עשיתי קודם מרגש אותי; ההתעסקות היא שונה בכל פעם – עולם נפלא בשבילי, שלא סובל עבודה רוטינית. אני גם אוהב את הרגע שבו אדם נכנס לחלל ומגיב אליו, מביע פידבק, מתרגש, מרגיש משהו שאין לו בבית, מסתקרן, מתנהג אחרת. זה יכול להיות תחושת סקרנות במסעדה, רגע של הפתעה במלון או פינה בחנות. הרגע הזה הוא רגע שבו המבקר נכנס לתוך עולם של חוויה, מוקף בצורות, צבעים ומרקמים, ומתחיל להרגיש את המקום באופן מוחשי ומיוחד.

תהליך העבודה שלי מתחיל במחקר על המקום, המוצר, קהל היעד, בודק את החלל טכנית ומפצח את הפונקציונליות של המקום – שלב ראשון תוכנית הצבה לכל האביזרים והחפצים שהחלל צריך כדי לפעול בצורה מיטבית. לאחר מכן אני בודק את תרשימי הזרימה של מעברי הקהל והצוות כדי לוודא שהנתיבים פתוחים ויעילים והעיצוב לא מפריע לתפעול השוטף של המקום.

במקביל מתחיל שלב הסיפור של המקום – יוצקים את הסיפור לחלל, מוסיפים מרקמים, שכבות וחומרים שמעניקים לו את האישיות והאופי הייחודיים שלו. כל שלב בתהליך נבנה בקפידה, והכל מגיע בסופו של דבר לתוצאה נהדרת, שבה הפונקציה, הוויזואליות והחוויה משתלבים בהרמוניה.

שפה עיצובית: אני לא יודע אם באמת יש לי ״שפה עיצובית״, לעיתים אומרים לי שמרגישים את טביעת האצבע שלי: תשומת לב לפרטים, שילוב חומרים, טקסטורות, שכבות וצבעים. במיוחד בעולם המסחרי ובתחום ההסעדה, כל חלל דורש להתחבר לקונספט הייחודי של המותג למה שהוא רוצה לשדר, לאיך שהוא רוצה שירגיש אצל הלקוח. למרות השנים הרבות שאני בתחום כל פרויקט מלהיב אותי מחדש ומוביל אותי ליצור קונספט מקורי שמתחבר למותג אך נשאר אמיתי ואותנטי. אני מודה שתשוקת היצחרתיות לא כבתה אצלי.

השראות: לשמחתי ניחנתי ביכולת לספוג כל דבר ללא סדר חשיבותו. אני מגיב לחומר, לטקסטורה טובה, לעץ שחוק, לבד שנוגע באור, לפעמים שלט ישן ברחוב או צבע דהוי על קיר יכולים להטריף אותי בקטע טוב – יותר מסוד או רפרנס מעוצב יש בהם סיפור, זמן ושכבות.

אני אוהב צורות מעוגלות וקצוות רכים, לשלב חומרים שלא בהכרח אמורים לעבוד יחד. אני לא מפחד מצבע, צבע הוא אנרגיה, הוא מזיז משהו בבטן. בסוף, ההשראה הגדולה ביותר היא אנשים: לשבת בבית קפה ולהתבונן איך הם יושבים, עומדים ומשתמשים בחלל. הרגעים הקטנים האלה מכוונים אותי בכל תכנון.

סורין: מסעדה תאילנדית חדשה, שעוצבה כחלל בעל אופי תל אביבי מובהק, ברוח קבוצת תאי 148. האווירה צעירה, חופשית ולא מתאמצת. שפת העיצוב נשענת על גזעי עץ טבעיים, חומרים גולמיים וטקסטורות חמות, היוצרים תחושה אורגנית ובלתי רשמית, הרחק מאסתטיקה פורמלית או מוקפדת מדי.

החלל שואב השראה מעולמות של לופט אורבני, ובמרכזו שולחן בר בעל שתי פונקציות האחת הושבה והשנייה חיבור לעמדת דיג׳יי, המאפשר למוזיקה להפוך לחלק בלתי נפרד מהחוויה ולייצר קצב חי ודינמי לאורך היום והערב. לצדו תוכננו שני ברים נפרדים בעלי חוויות ישיבה שונות, בר פס קר ובר אלכוהול, המוסיפים שכבות שימוש וחוויה לחלל.

המטבח הפתוח והבר המרכזי מטשטשים גבולות בין אוכל, תנועה ומפגש, ומייצרים חוויה צעירה ולא מחייבת. בנוסף, תוכנן חדר VIP גמיש היכול להכיל הושבה של כ־30 איש לאירוע פרטי, ולהתפרק בעת הצורך להושבה רגילה כחלק אינטגרלי מהחלל. זהו מקום שמרגיש ביתי אך שונה, כזה שאינו מגדיר את עצמו רק דרך המטבח התאילנדי, אלא דרך אווירה, חומר ותחושת חופש.

סזאר: בראסרי ותיק ומהודק ברחובות הפועל מאז 2006 יצא לדרך חדשה. המסעדה עברה ״דירה״ וקראה לנו להוביל את המהלך. המסעדה המקורית נשאה אופי של בראסרי קלאסי: שחור, לבן, אדום, פליז ורפרטואר שלם של אלמנטים מוכרים.

מול סגנון כה מזוהה שאלנו את עצמנו: איך מחדשים, מפתיעים, ועדיין שומרים על הנשמה של המקום? בחרנו להמשיך את שפת הבראסרי, אך לרענן אותה בצבעוניות עדכנית, אלמנטים מודרניים ותיבול יצירתי שמוסיף חיים ועניין.

הכניסה החדשה מביאה איתה אפקט של הפתעה: היא מתחילה בחנות קטנה למכירת קפה של פעם, עם חזית עץ מיושנת ושלט וינטג’ מצויר ביד. חזית זו הוצמדה לחזית האלומיניום של הבניין החדש, ויחד הן יוצרות מפגש מסקרן בין ישן לחדש. מחלל קטן זה נפתחת דלת ״סודית״ המובילה אל חלל המסעדה. וכך, מאחורי דלת קטנה, נפתחת חוויה גדולה. מסע קצר בין עבר להווה, בין זיכרון לטעם חדש.

מילה: מסעדת שף כשרה בסביון. עיצובה משלב שיק עדין ואיכותי שאינו ראוותני, בגווני תכלת, עץ ואפור יחד עם חומרי גמר כמו שיש, פסיפס, פליז וזכוכית, אשר יחד יוצרים במה מושלמת למופע הקולינרי של השף יונתן שרביט. המטבח פתוח למסעדה ולחזית החוץ, ולכן עוצב בקפידה בעזרת בחירת חומרי גלם ותאורה המשלבים אותו עם שאר החלל.

הבר מהווה נקודת מוקד במסעדה עם עיצוב אמורפי פיסולי ובולט. השילוב הייחודי בין החומרים והקומפוזיציות המפתיעות בחלל יוצר אווירה חמה ומזמינה, המתאימה לכל שעה ביום או בלילה.

מסעדות אסיאתיות: עיצבתי לא מעט כאלה. זה עולם גדול של השראות ודימויים – וגם האוכל, חוצפני. בגדול, אני אוהב לעבוד עם צבעים חמים, לא קרים או שחורים, והחיבור לאוכל האסיאתי, שיש בו הרבה מרקמים וצבעים, מאפשר לי למצוא בכל פעם פלטה אחרת של צבעים, מודרנית ומגוונת – עובדה, אף מסעדה אסיאתית שעיצבתי לא דומה לשניה. כמעצב, אסור שיהיה לי סגנון, אני צריך לייצר כל רגע משהו אחר, והעולם האסייתי מאפשר לי להמציא אינסוף פרשנויות.

מה בצלחת?

האמת, כמה שזה ישמע מוזר, אוכל לא תופס מקום מרכזי בחיי האישיים. אני אוכל פשוט, מהר ולא הרבה. פחות מתרגש מאוכל מורכב. מת על מסעדות פועלים … ירקות טריים תמיד מרגשים אותי, במיוחד מלפפון קריספי. מה לא ייכנס לצלחת? אנשובי. נקודה.

מוזיקת רקע

מוזיקה תמיד נוכחת. גדלתי על תופים ולמדתי נגינה מגיל שש, כך שקצב הוא חלק ממני. תמיד כשאני עושה סקיצות אני מחובר למוזיקה – היא מאיצה את דפיקות הלב שלי, מרגשת, עוזרת להשקיט את הפרעות הקשב ולהיכנס לעולם שאני מתעסק בו, האווירה, הכיוונים והזרימה.

אני מאזין בעיקר ל-Drum & Bass, Dub, Rap ו-Reggae; אפרופו מוזיקה – אנחנו עדים להשפעתה על גרפיקה (עטיפות תקליטים אייקוניות), אופנה (מדונה, פרינס, לני קרביץ בסגנונות לבוש שסחפו אחריהם) ואייקונים חזותיים. שילוב בין מוזיקה, חלל, אנשים וחוויות יוצר אנרגיה – זה בדיוק מה שאני מנסה לזכך בכל פרויקט עיצובי שלי.

״אני אוהב צורות מעוגלות וקצוות רכים, לשלב חומרים שלא בהכרח אמורים לעבוד יחד. אני לא מפחד מצבע, צבע הוא אנרגיה, הוא מזיז משהו בבטן. בסוף, ההשראה הגדולה ביותר היא אנשים: לשבת בבית קפה ולהתבונן איך הם משתמשים בחלל. הרגעים הקטנים האלה מכוונים אותי בכל תכנון״

המלצות אמנותיות

• אסף קרלה – את אסף אני פוגש כשהוא מגיע לצלם את האוכל במסעדות שאני מעצב, לרוב כמה ימים לפני הפתיחה. בעיניי הוא אחד מצלמי האוכל הטובים בארץ. כשאני מסתכל על תמונה שלו, אני מריח את האוכל ומרגיש את המרקם של המנה. יש לו יכולת נדירה להוציא מהמוצר את המראה הכי מחמיא, בלי לאבד את האמת שלו.
• India Mahdavi – מעצבת שלא מפחדת מצבע, מפתיעה בכל פרויקט, עם אוריינטציה גרפית חזקה.
• Lazaro Rosa-Violan – מעצב ספרדי מפתיע שגם עשה את מלון ג׳ורג׳ בתל אביב. משלב, מחבר ולא מפחד.

ניידרופינג

חולם לחבור לפרויקט הסעדה עם המעצב רון ארד, כי הוא ישראלי שלמד באותו מוסד שבו למדתי, עבר ללונדון והגיע הכי רחוק שאפשר בעשייה שלו במגוון התחומים שהוא מתעסק. הגישה הפיסולית שלו לחומר ולחלל, החופש המחשבתי והדיוק הם השראה אמיתית. הייתי רוצה שיקום פרויקט שבו נעבוד יחד: פרויקט טוטאל דזיין – החל מעיצוב הרהיטים, גופי התאורה, הצלחות, הסכום, האמנות, מדי המלצרים עד לכיורים ברזים ומתקן נייר הטואלט. 

חם מהתנור

כמה פרויקטים חדשים נמצאים בתהליכי פיתוח והקמה. אני משתדל להישאר סקרן בכל פרויקט ולשאול את השאלות הנכונות, איך המקום הזה אמור להרגיש, מה יקרה ללקוח שהוא נכנס אליו ומה סיפור הדרך שאני מכוון אותו בעזרת תכנון הנכון ואיך אפשר לגרום לזה לקרות.

---