אור עם סיפור מקומי: גופי התאורה של טלי צלניק

טלי צלניק, מעצבת טקסטיל במקצועה, מייצרת תחת המותג Piece of Mine גופי תאורה שמבוססים על כלים שנוצרו בשנות השגשוג של התעשייה הקרמית המקומית. כך, נושא כל אחד מהם היסטוריה, תרבות וסיפור

עמית: הי טלי. בוקר טוב. מה שלומך בימים המבלבלים האלו?

טלי: הי עמית 🙂 בוקר טוב. מבלבלים מאוד אבל משתדלת להישאר בפוקוס ולהתמקד בדברים טובים

עמית: צודקת, אין דרך אחרת. בואי נדבר על גופי התאורה שלך. הם שונים בנוף גופי התאורה המקובל, רוצה להרחיב על זה קצת?

טלי: נכון, הם באמת שונים. גופי התאורה שאני מעצבת במסגרת המותג שלי, Piece of Mine, הם לא אוביקטים שאני מתכננת מראש והעבודה עליהם נעשית בצורה אינטואיטיבית. הם מעוצבים מכלי קרמיקה ישראלית, כלים שנוצרו במפעלים המיתולוגיים שפעלו בארץ משנות ה־50 ועד שנות ה־80. כל כלי נאסף בקפידה ממקום אחר, ובסופו של דבר אני נותנת להם חיים חדשים, מחזירה עטרה ליושנה

עמית: את בעצם אספנית של כלי קרמיקה ישראלית?

טלי: אני אוספת, אבל לא מתוך אספנות קלאסית. אני אוספת כלים שיש בהם את הפוטנציאל מבחינת הצורה והטקסטורה, כך שאוכל ליצור מהם גופי תאורה. אני מגדירה את עצמי פחות כאספנית ויותר כמישהי שמאתרת חומרים ונותנת להם אינטרפרטציה אחרת

עמית: כלומר, המטרה ברורה מראש. איך התחלת לעבוד בצורה הזאת?

טלי: תמיד אהבתי חפצים נוסטלגיים, כאלה שמעוררים תחושת חיבור והתרגשות. אהבתי ללכת לשווקי פשפשים ולחפש פריטים ייחודיים, או לבקר בבית של סבתא שלי שהחזיקה מגוון גדול של כלים שהביאה איתה מברית המועצות. הפעם הראשונה שנחשפתי לקרמיקה ישראלית היתה גם היא בבית שלה. היא עבדה במפעל הקרמיקה נעמן במשך 30 שנה, ותמיד היו לה סטים של כלים.

הרעיון של להפוך כלי לאוביקט אחר הגיע לפני מספר שנים, כשהתחלתי לרכוש כלים שמצאו חן בעיניי וגיליתי שהמכנה המשותף שלהם הוא שכולם נוצרו בארץ. התחלתי להתעניין וגיליתי עולם שלם של תעשייה ותרבות שפעלה בארץ – והתאהבתי, גם בכלים ובעיקר בסיפור

עמית: יש לך רקע אמנותי? או שאשאל אחרת… מהו הרקע שלך?

הרעיון של להפוך כלי לאוביקט אחר הגיע כשהתחלתי לרכוש כלים שמצאו חן בעיניי, וגיליתי שהמכנה המשותף שלהם הוא שכולם נוצרו בארץ. גיליתי עולם שלם של תעשייה ותרבות שפעלה בארץ – והתאהבתי

טלי: במקצועי אני מעצבת טקסטיל, בוגרת המחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר. סיימתי את הלימודים ב־2010. אני עדיין עובדת בתור מעצבת ומשלבת בין שני העולמות.

אני מוצאת המון קשר בין שני התחומים דרך החומר והטקסטורה, וגם מבחינה תרבותית. אלו תעשיות שפרחו במאה הקודמת בארץ והיו להם תוצרים מדהימים מבחינה שפה עיצובית

עמית: לגמרי. איפה את עובדת כמעצבת טקסטיל?

טלי: בגוטקס

עמית: את גופי התאורה את מציעה למכירה? איפה הם מוצגים?

טלי: בהחלט. כל הגופים מוצעים למכירה. כל אחד מהם הוא אחד ויחיד. לפעמים יש כלים שנראים דומים, אבל תמיד יהיה ביניהם שוני בגלל שהם נוצרו בעבודת יד, ולכן לכל כלי יש טביעת יד שונה. הם נמכרים דרך האתר, האינסטגרם וגם במכירות פיזיות

טלי צלניק. צילום: מ״ל

עמית: תני לנו דוגמאות לסיפורים שמאחורי גופי התאורה

טלי: בסוף התהליך, כל גוף תאורה מקבל שם ותיאור שמספר באיזה מפעל נוצר הכלי, באיזו שנה ורקע כללי של המפעל. יש כמה מפעלים בולטים שמהם אני מוצאת יחסית כלים רבים, אחד מהם הוא מפעל הקרמיקה ״כפר מנחם״ שפעל בקיבוץ כפר מנחם משנות ה־60 ועד שנות ה־80.

הכלים שייצרו במפעל נעשו בעבודת יד בהשראת נופי הסביבה והטבע המקומי, ובדרך כלל הם בעלי צבעוניות מדברית מדהימה. מנורת HED ומנורת ATAR הם חלק מגופי התאורה שיצרתי על בסיס כלים של כפר מנחם.

עוד מפעל שתמיד מרגש אותי למצוא כלים שלו הוא ״כדן״, שפעל כסטודיו בבאר שבע בשנות ה־60. הוא הוקם על ידי שתי קרמיקאיות, והכלים שלו התאפיינו בשימוש בחומר גלם מהנגב ובשריפה של החומר בטמפרטורה גבוהה, שהעניקה לכל כלי מראה ייחודי וטקסטורה טבעית. מנורת TZUR ומנורת EYAL הם חלק מגופי התאורה שמבוססים על כלים של הסטודיו הזה

עמית: איך נוצרים האהילים של גופי התאורה?

טלי: האהילים מיוצרים בעבודת יד בבית מלאכה בארץ. לכל גוף תאורה אני מתאימה אהיל שמרגיש לי הכי נכון והכי מתאים – מבחינת הגודל, הבד והטקסטורה. הבדים של האהילים הם טבעיים, ונרכשים בהתאם לכל גוף תאורה וגם ומתוך מלאי קיים. הפוקוס הוא תמיד על הכלי, האהיל רק מלווה אותו