קיר על קיר: בין קרמיקה לאדריכלות

יובל: בוקר טוב שלומית, מה שלומך בכל הכאוס מסביב? תקופה מורכבת ולא פשוטה באנדרסטייטמנט

שלומית: בוקר טוב יובל, אנחנו חיים בתוך אסון מתגלגל. בתוך זה צריך למצוא סדקים של אופטימיות

יובל: איך זה עובד לך הלמצוא הזה? איפה את מוצאת אותם?

שלומית: אולי בפן המקצועי: בעבודה מול סטודנטים ובעשייה בבית בנימיני. קורים הרבה דברים שהם כל כך מתחת לרדאר כרגע. דווקא למצוא שם עניין שומר על שפיות.

וגם להשמיע קול כשיש אפשרות: קול להחזרת המושג ״אנושיות״ לשיח הציבורי, קול לשחרור כל החטופים ולהפסקה מידית של מלחמות בתוך מלחמות

יובל: לגמרי. ונדמה לי שגם בתוך הפן המקצועי, יש משהו בתערוכה שאצרת בבית בנימיני, קיר על קיר, שמזכיר לנו מה היה פה פעם. אז לא שצריך מבחינתי סיבה מיוחדת לאצור תערוכת מחווה לקירות קרמיים בישראל, אבל אולי נתחיל בלספר איך התחילה העבודה על התערוכה

שלומית: הצורך להתייחס לתרבות של קירות בישראל, עם דגש על קירות קרמיים, מלווה אותי כבר כמה שנים, אך רק לפני כשנה – כשסיימתי לימודים – התחלתי לעבוד על התערוכה. הצורך להתייחס לנושא הזה חשוב מאוד מכמה היבטים: ראשית, אנחנו חיים בתקופה שבה ״מדיניות ציבורית״ כתפישה כוללת לניהול החברה פושטת את הרגל. כבר תקופה ארוכה מקבלי ההחלטות מוציאים את השפעתם מהמרחב הציבורי עבור אינטרסים פרטיים. מרגישים את זה בכל תחומי החיים.

מבחינת הנוכחות של אמנות בכלל ואמנות הקיר בפרט – מאז שבוטלו חוקי עזר עירוניים (עקב עתירה של איגוד הקבלנים) – נעלמה האמנות מהמרחב הציבורי. יש לזה משמעות אדירה והשלכות על איכות החיים שלנו ועל אופי המרחב שבו אנו חיים

יובל: באיזה אופן?

שלומית: הקירות יוצרים במרחב זהות וערך מוסף רב משמעות. מפעם לפעם מישהו מנסה להחזיר את הנושא הזה לסדר היום (בעבר ניסו לקדם את הנושא חברי הכנסת עופר שלח ואהוד רצאבי, ובשנים האחרונות איגוד האמנים הפלסטיים). אז ראשית, רציתי לעורר את הדיון הזה… שלא יגווע. 

בנוסף, התערוכה הזו מפנה זרקור לקירות קרמיים, כתרבות ייחודית בפני עצמה. לקרמיקה יש הרבה מאוד קשר לאדריכלות, במיוחד באגן הים התיכון. אנחנו זנחנו את הקשר הזה.

התערוכה מפנה זרקור לקירות קרמיים, כתרבות ייחודית בפני עצמה. לקרמיקה יש הרבה מאוד קשר לאדריכלות, במיוחד באגן הים התיכון. אנחנו זנחנו את הקשר הזה

התערוכה ההיסטורית, והפרויקט העכשווי ״קיר מלאכה״ (באוצרות אבי בן שושן) הם הזמנה למרצים באקדמיות השונות, ליזמים, אמנים, מעצבים וקבלנים – ליצור שינוי בתרבות האדריכלית ולנצל את הפוטנציאל המתחדש של קירות קרמיים עכשוויים בישראל

יובל: תראי, מצד אחד אני הכי מסכים איתך, אני מת על קירות קרמיים. גם מצד שני… אבל לפני שאשאל את מה שאני רוצה לשאול, ספרי מה כוללת התערוכה

שלומית: התערוכה ״קיר על קיר | קיר מלאכה״ כוללת חלק היסטורי הכולל כ־30 צילומי קירות מכל רחבי ישראל, קירות שנוצרו במחצית השנייה של המאה ה־20 של כ־25 אמנים ואמניות שפעלו באותה תקופה. חלק זה מוצג בגלריה של בית בנימיני. החלק השני של הפרויקט הוא קיר עכשווי (קיר מלאכה) שהוקם על הפאה הצפונית של בניין עיתון הארץ. קיר זה נעשה באופן שיתופי על ידי כ־20 אמנים שונים

יובל: תני איזו דוגמה/שתיים שאהובות עלייך במיוחד מהחלק ההיסטורי?

שלומית: יש כמה דוגמאות. בז׳אנר של הקירות הקרמיים יש כמה אמנים מובילים, לדוגמה משה סעיד מכפר מנחם, שהקים סדנה לקרמיקה אדריכלית לצד מפעל הקרמיקה שפעל בכפר מנחם. סעידי יצר כ־140 קירות בכל רחבי ישראל. חלקם הוא תכנן, וחלקם ביצע עבור אחרים. לצד צילומי כמה קירות של סעידי, אני מציגה שלושה מודלים של קירות שנהפכו לקירות עצומים. 

דוגמה נוספת היא ציונה שמשי, שהייתה המעצבת של מפעל נגב קרמיקה, ופעלה לקידום יצירת קירות במרחבים ציבוריים, כאמנית, כמעצבת וכמחנכת. בתערוכה מוצגים לצד צילומי קירות שיצרה גם סקיצות מרהיבות. 

והדוגמה השלישית היא האחים סלאח אלקרא וסלמאן אלקרא, שעבדו בסטודיו של איצ׳ה ממבוש בעין הוד. הם היו המבצעים של עשרות קירות שנעשו בסטודיו של ממבוש. הם השאילו לתערוכה את ניסיונות הגלזורה המקוריים מהסטודיו – מוצגים יפיפיים בפני עצמם. ויש כמובן עוד…

יובל: ברור. הייתה לי משפחה בקיבוץ כפר מנחם מאז שנולדתי ועד לפני משהו כמו 5 שנים, וקירות קרמיים הכי עושים לי את זה, אבל אני רוצה לשאול אם זה עניין של גיל ותקופה. את יודעת, אנשים משתנים, טעם משתנה, חומרים משתנים, טכנולוגיה משתנה. אני שם רגע בצד את המאבק החשוב על אמנות במרחב הציבורי ושואל ספציפית על קירות קרמיים

שלומית: החומר הקרמי הוא חומר שיודע להתחדש והוא תמיד רלוונטי. הקשר בין קרמיקה לאדריכלות ממשיך להתפתח עד היום: מבבל (כ־2,000 שנה לפנה״ס), דרך כיפת הסלע (691 לספירה), ואנטוני גאודי בברצלונה (Antoni Gaudí 1852-1926) ועד למעצבים עכשוויים כמו מרסל וונדרס והלה יונגריוס, השימוש באריחי קרמיקה ליצירת מופע אדריכלי ייחודי לא מתיישן, אלא ההיפך – הולך ומשתכלל, ומשקף רוח של תקופה. 

לקירות קרמיים יתרונות רבים: מבחינה טכנולוגית החומר הקרמי עמיד הן בחללי פנים וחוץ, הוא עמיד מפני השתנות של טמפרטורה, מפני פגעי מזג אויר, ומפני קרני UV ההורסות חומרים רבים בזמן קצר וגורמות לדהייה של סוגים רבים של חיפויים. קירות מחומר קרמי הם חיפוי חם בעל אינסוף אפשרויות ביטוי, טקסטורות ומופעים חומריים, שהם הבסיס ליצירת זהות לפי הדרישה האמנותית או העיצובית. 

אין פה התרפקות סגנונית על העבר (למרות שממש מעניין לבחון את השפה של התקופה ההיא), אלא הבנה שלקירות קרמיים יש הרבה מה לתרום גם היום

אין פה התרפקות סגנונית על העבר (למרות שממש מעניין לבחון את השפה של התקופה ההיא), אלא הבנה שלקירות קרמיים יש הרבה מה לתרום גם היום

יובל: אז אולי זה הרגע להגיד מילה על הקיר שאצר אבי בן שושן. מה את יכולה לספר עליו

שלומית: ״קיר מלאכה״ הוא יוזמה של המעצב אבי בן שושן שמתמקד לאחרונה בסטודיו בייצור אריחים. כשאבי פנה אלי עם הרעיון ליצירת קיר עכשווי – הבנתי שזה מגיע ממש ברגע הנכון. אבי בחר יוצרים מתוך הצעות רבות שהוגשו בעקבות קול קורא שפרסמנו. 

אחד האתגרים היה למצוא מקום (והעדפנו בקרית המלאכה), שיסכים לתת לנו קיר. נוצרו דיאלוגים עם כל מיני בעלים של מבנים בקרית המלאכה, אך לשמחתי מי שהגיבה לרעיון הקיר בחיוב היא אפרת לבני, אוצרת אוסף אמנות ״הארץ״. היא הבינה את הפוטנציאל, ואני מודה לה ולכל מי שהיה מעורב מעיתון הארץ. התוצאה היא קיר עכשווי יפיפה, שנמצא ממש מול בית בנימיני ויוצר משוואה של היסטורי מול עכשווי

יובל: יפה. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שניפרד?

שלומית: אולי זו הזדמנות להזכיר לנו לא לוותר? אנחנו בתקופה מורכבת שבה הרבה נושאים נדחקים הצידה. התערוכה ״קיר על קיר | קיר מלאכה״ מתייחסת לשאלה כיצד אנו תופסים את המרחב שבו אנו חיים דרך עיצוב ואמנות. ובנוסף, היא הזמנה למרצים באקדמיות השונות, ליזמים, אמנים, מעצבים וקבלנים – ליצור שינוי בתרבות האדריכלית ולממש את הפוטנציאל המתחדש של קירות קרמיים עכשוויים בישראל.

ואם יש מקום לתודות אז אשמח מאוד להודות לאבי בן שושן (אוצר ״קיר מלאכה״), אפרת לבני (אוצרת אוסף אמנות ״הארץ״), גיל אלון וטל פולקמן (המקימים של ״קיר מלאכה״), לצלם שי בן אפרים שהסתובב בכל הארץ לצלם קירות, וכמובן למרסל קליין, מנהלת בית בנימיני שבלעדי התמיכה שלה וכישורי הפקה אגדיים – כל זה לא היה קורה

---

קיר על קיר
אוצרת: שלומית באומן
בית בנימיני, העמל 17, תל אביב
נעילה: 12.7

קיר מלאכה
אוצר: אבי בן שושן