מה חדש // ״מסע חוצה גבולות״ בתחרות בינלאומית באבו־דאבי

מי אני

רינת הדר, יוצרת ובעלת סטודיו למיתוג ועיצוב ומרצה לתקשורת חזותית.

במשפט אחד

הפרויקט ״מסע חוצה גבולות״ שהנחיתי במעבדת החקר ״עיצוב מכיל״ בבית הספר לעיצוב של אוניברסיטת חיפה, זכה בציון לשבח בתחרות הבינלאומית Building Allies of Coexistence Program של מרכז MANARA.

מה חדש

במסגרת מעבדת החקר מתמודדים הסטודנטיות והסטודנטים עם שאלות מורכבות של דו־קיום, זהות וגישור בין קונפליקטים – לא רק כרעיון, אלא כפרקטיקה עיצובית. מעבדת החקר מאפשרת מחקר מעמיק ויצירת פתרונות חזותיים המותאמים לקהל היעד שבכוחם להביא לשינוי התנהגותי או תפיסתי.

השנה השתתפנו בתחרות הבינלאומית של מרכז מנרה לדיאלוג וסובלנות באבו דאבי, המקדמת יוזמות לחיזוק הבנה בין תרבויות. לצד עבודות מאוניברסיטאות בהודו ואינדונזיה, הפרויקט המרגש ״מסע חוצה גבולות״, של הסטודנטיות נועם קצנלבוגן, גפן בר־מאיר, אוראל שפשא ותמרה קלוס – זכה בציון לשבח.

הפרויקט עוצב כמשחק דיגיטלי חינוכי בהשראת הרכבת החיג׳אזית – קו רכבת היסטורי שחיבר בין מדינות האזור. הבחירה בדימוי הזה לא הייתה מקרית: היא אפשרה להן לחשוב על חיבורים, תנועה ומפגש דווקא מתוך מציאות של גבולות.

המשחק (בגרסת דסקטופ) מזמין את המשתמשים לנוע בין מדינות, לגלות אלמנטים תרבותיים מוסתרים ולהיחשף לעושר הייחודי של כל מקום. דרך חוויית משחק אינטראקטיבית הן ביקשו – ואפשר לומר שגם הצליחו – לעורר סקרנות, היכרות ורצון להתקרב, גם במציאות שבה מפגשים פיזיים כמעט ולא מתאפשרים.

שאלת הגבולות היוותה עיסוק מרכזי והובילה גם ליצירת הפרויקט המשובח COLAB של הסטודנטים והסטודנטיות יואל זיידנר, רותם רונן, אוולין בורוצקין, מאי משלי ומייק סימבירצב. זוהי פלטפורמה מרובת משתמשים בזמן אמת ליצירת פוסטרים מבוססי טיפוגרפיה קינטית – קנבס שיתופי ליצירה של פוסטרים מונפשים.

יצירה משותפת היא אחת הדרכים העתיקות ביותר שבהן בני אדם מוצאים זה את זה. שפה, רקע ורמת ניסיון מפסיקים להיות מחסום ברגע ששני אנשים מזיזים אותיות על אותו מסך, רואים את הבחירות של השני, ומגיבים ביצירה

הרעיון פשוט: יצירה משותפת היא אחת הדרכים העתיקות ביותר שבהן בני אדם מוצאים זה את זה. שפה, רקע ורמת ניסיון מפסיקים להיות מחסום ברגע ששני אנשים מזיזים אותיות על אותו מסך, רואים את הבחירות של השני, ומגיבים ביצירה משלהם. המשתמשים עוברים בין מצבי טקסט אקספרסיביים, מוסיפים שכבות אווירה, ויוצאים עם וידאו ב־HD של מה שיצרו יחד בשני צדדים של העולם או מחשב אל מחשב.

COLAB היא לא רק כלי עיצובי, היא הוכחה למה שקורה כשיצירה מגשרת על זמן, מרחב, שפה ותרבות – וזה בדיוק מה שביקש הקורס להוליד לעולם.

טיימליין

כיוצרת, אני כל הזמן מחפשת דרך לייצר שיח ומרחב של חיבור דרך היצירה. בשנתיים האחרונות אני עוסקת בעיקר בדיאלוג במרחב הפנימי, הישראלי, כי אני מרגישה חובה לייצר אינטראקציות גם בין קבוצות שבתוכנו.

זה בא לידי ביטוי, לדוגמה, במיזם ״גלויות של חיבוק״ לפני שנתיים. במיזם השתתפו מגוון יוצריםות, ונועד לאפשר לא.נשים לשלוח גלויות של תקווה גם למי שלא בהכרח דומים להם בדעותיהם, דרך עבודה שוטפת מלאת הערכה וכבוד הדדי עם השלוחה החרדית של בצלאל, שהן לקוח מרכזי של הסטודיו.

זה בא לידי ביטוי גם ב״יומן מלחמה״ – מגוון פוסטרים שיצרתי במהלך מבצע ״שאגת הארי״, שמייצגים את החוויה שלי, את הכאב שבמלחמה ואת התקווה שנגיע לחוף מבטחים.

אולי יעניין אותנו גם

בימים אלו אני יוזמת ומפיקה, יחד עם אלעד יאנה, כנס בנושא ״עתיד משותף״ בחוג לתקשורת חזותית בבית הספר לעיצוב של אוניבסיטת חיפה. במסגרת הכנס ישתתפו מרצים אורחים מחו״ל, בניהם ליעד שדמי וניקולאי דוברף, שיצרו יחד עם המעצבת האיראנית גולנר קאט רחימי את הפרויקט FALAFEL – חולצה שעוצבה בשלושת השפות דרך מושג בינלאומי משותף: פלאפל.

מדהים לראות איך מערכת טיפוגרפית שמודפסת על אלמנט לביש – הופכת סמל שיכול לעורר לבבות, גם בלי כוונה פוליטית. הכנס צפוי לצאת לפועל בהמשך השנה.

מהו פרויקט/קורס החלומות שלך ומה צריך לקרות כדי שהוא יתגשם?

בתקופה של חוסר ודאות אני נוטה להתמקד בכאן והעכשיו ובמה שבכוחי לעשות כרגע – כך שהיצירה בהווה מרגישה כמו חלום שמתגשם בפני עצמו.

בתוך המציאות המשתנה, הצלחנו, אלה בן עמרם ואני, בהובלת ד״ר אונה שגב, ליזום ולהשיק ״חממת מעצבות״ – תכנית ייחודית המכשירה סטודנטיות מצטיינות לקראת היציאה לשוק העבודה. מטרת החממה היא לקדם נשים כמנהיגות מקצועיות ויוצרות בשדה העיצוב המקומי והבינלאומי. בשבילי זו הגשמת חלום, כיוון שאני פועלת המון עבור שוויון ויצירת הזדמנויות לנשים בשדה. מרחבים של מנטורינג זו בהחלט השאיפה הבאה.