מה קורה // פאינה פייגין לנדאו

מי?

פאינה פייגין לנדאו, בת 37, חיה ויוצרת בחיפה.
אינסטגרם

סטטוס זוגי?

חיה עם זוגתי המדהימה נעמה והבת המהממת שלנו לאוני.

מה בצלחת?

אוהבת מאד ירקות! בעיקר טריים, אין על עגבניה ירוקה כבושה וקולרבי טרי עם לימון.

איפה ומתי אפשר לראות את העבודות שלך ומה כדאי שנדע עליהן לפני שאנחנו רצים לשם?

תערוכת היחידה הראשונה שלי, ״מבנה יביל״, מוצגת במוזיאון העיר חיפה, באוצרותה של יפעת אשכנזי. התערוכה בוחנת את אתרי הקרוואנים שבהם שוכנו עולים מברית המועצות ואתיופיה בשנות ה־90, עקב גלי העלייה הגדולים.

אני הגעתי עם משפחתי לאתר הקרוואנים נווה כרמל בחיפה (ששכן איפה שנמצאת היום שכונת נאות פרס) ובמבט לאחור ניסיתי להבין את ארכיטקטורת ההגירה: איך מבנה ארעי של בית ראשון במרחב חדש ואחר משפיע על חווית ההגירה והזהות.

במסגרת החממה לאמנות מקום של מוזיאוני חיפה (באוצרותו של עוז זלוף ורכזת החממה עדי לם המהממים) התחלתי לקיים ראיונות ולאסוף מידע וחומרים מאנשים שחיו באתרי הקרוואנים, מתוך רצון ליצור ארכיון קהילתי וגוף ידע שמנכיח ונותן מקום לתקופה הזו בהיסטוריה של ישראל – תקופה שאין לה אזכור כמעט בכלל.

גם בארכיון המדינה קשה למצוא חומרים על הנושא, כמו גם שחלקם מצונזרים. הניסיון בפרויקט זה הוא ליצור גוף ידע חדש ואלטרנטיבי שמבוסס על סיפורים אישיים ועל חוויות של אנשים, מתוך ההבנה שלנו יש את הכוח לספר את הסיפור של המקום הזה בעצמנו, והזיכרון הקולקטיבי שלנו יכול להתעצב לא רק על ידי פרקטיקה של מחיקה וצנזורה.

הארכיון מוצג כחלק מהתערוכה ומזמין את המבקרים לשוטט בו. בנוסף מוצג בה עיבוד של הראיונות שמצאו צורה בציורים, קווילטים ושתי אנימציות. מתוך הראיונות נולד שיתוף פעולה עם מרגריטה גרין שהלחינה, ניגנה והפיקה מוזיקלית את השיר שמופיע באחת האנימציות ומבוסס על השיר ״סבתא בישלה דייסה״, שאותו אפשר למצוא כמעט בכל שפה ובכל תרבות.

למרגריטה חברה השחקנית נאני ברוק (גם היא אמנית החממה לאמנות מקום) שיחד איתה חיברנו את המילים. גם מרגריטה וגם נאני עלו לישראל בשנות ה־90 וגרו עם משפחותיהן באתרי קרוואנים.

איזה אמן מפורסם פגשת ואיך היה?

ממש לאחרונה פגשתי את דוד ריב, הסטודיו שלו שכן של סטודיו של חבר טוב. הוא אמן מדהים וחשוב בעיני, מהראשונים שהתעסקו בכיבוש ויחסי הכוח המעוותים שמשחיתים את הנפש של כולנו.

אני מעריכה את העבודות שלו ואת הדרך שהוא סלל לנו כאמניות ואמנים לבקר ולהשתמש באמנות בצורה שיכולה להאיר פינות אפלות שהציבור לא רוצה להסתכל עליהן; להעלות לשיח ולייצר נרטיבים חדשים ביחס למה שרוצים לצנזר ולהעלים.

מהו פרויקט החלומות שלך וכמה כסף צריך כדי לממן אותו?

הייתי רוצה ליצור פרויקט טקסטיל קהילתי משותף. ליצור קווילטים מבדים ישנים, שמספרים הרבה סיפורים שנשזרים, לדבר דרך קראפט ואמנות על זהות, מרחב ותקווה. אני חושבת שבשיח סביב אמנות ויצירה דרך החומר והעבודה עם החומר – יכול להיות ריפוי ויצירה של תקווה.

מה פריט הלבוש האחרון שקנית?

אמנם לא האחרון שקניתי אבל הבגד המשמעותי שקניתי לאחרונה הוא של דוד וקסלר, מעצב מדהים של אופנה מקיימת, שאם אתן עוד לא מכירות – זה הזמן. הוא יוצר בעבודת יד מחומרים ובדים ממוחזרים, דיטיילס ותשומת לב של החיים לפרטים הכי חשובים.