חוזרת לעצמה: הקולקציה החדשה של מיקה בשן

אחרי שנים שבהן פעלה בעיקר עבור אחרים, דרך יצירה, שיתופי פעולה והנצחה, מיקה בשן מתחילה לחזור לעצמה. זה קורה בשקט, כמעט בלי הכרזה, דרך האופנה שהיא מעצבת ועם שישה פריטים בלבד שמרכיבים את הקולקציה החדשה שלה – אבל ובעיקר מספרים סיפור שלם: על חזרה, על שליטה מחודשת בשפה העיצובית שלה, על החומר ועל ההקשבה לעצמה.

כבר 35 שנים שבשן פועלת מתוך הבוטיק שלה בכיכר המדינה בתל אביב, שם היא ממשיכה להגדיר מחדש את המושג ״אופנת עור יצירתית״. כתב ידה המובהק ניכר בהקפדה על תפירה עילית ובחירה מדוקדקת של חומרי גלם משובחים, ביניהם בטנות משי מודפסות בהזמנה אישית ממפעלים מובילים באיטליה, כאלו שעוטפות את הגוף ברכות ומעניקות לבגד עומק נוסף.

מתוך רצון להיות קשובה ללקוחותיה ולהעניק להן חוויה מדויקת, בחרה בשן לאורך כל השנים לשמור על אופיו של הבוטיק אינטימי ואישי. הנאמנות הזו לדרך, ניכרת גם בשיתופי הפעולה שבחרה בקפידה, ביניהם גם שיתוף הפעולה בשבוע האופנה האחרון עם המעצב ויוי בלאיש, שהוליד קולקציית ז׳קטים מעור – מפגש בין שתי שפות חומריות חזקות. לצד אלה, עולם היצירה שלה נותר שלוב עמוק בזיכרון ובשותפות החיים עם בן זוגה, הזמר יגאל בשן ז״ל, שאת מורשתו היא ממשיכה להנציח ולטפח בחיבור בלתי נפרד בין מוזיקה, תרבות ואופנה.

קולקציית 2026 נעה בין ספורטיבי לנשי, בין קלילות לתחכום. היא מציעה משחק מתוחכם של גזרות ושקיפויות, כוללת ז׳קטים ספורטיביים בגזרות קצרות וארוכות, מעילים מעורות דקיקים, וסטים צבעוניים ועוד. בשן ממשיכה ליצור את הגזרות המזוהות איתה של מכנסי עור בגזרת שרוואל ומכנסי דגמ״ח מרובי כיסים – המייצרים מראה אורבני מדויק.

בגיל 40 הבנתי שאני צריכה מרחב משלי. רציתי לעוף. קיבלתי החלטה להקים מותג עצמאי, לפתוח חנות ולהוביל את העשייה שלי לגמרי לבד. זה לא היה רק לפתוח עסק – זה היה עולם שלם

אחת ההתפתחויות הבולטות בקולקציה היא השימוש בעורות תחרה אווריריים, הנוצרים בחיתוכי לייזר שמשתלבים בשמלות וחצאיות מקסי ארוכות, ומכניסים רכות חדשה לחומר המזוהה עם כוח ונוכחות.

הצבעוניות של הפריטים נועזת וחיה: צהוב זרחני, ורוד פוקסיה וסגול עמוק, לצד הדפסים של מנומרים, זהב וגוונים קלאסיים של חום, לבן ושמנת. צילומי הקולקציה, שעבורם עושה בשן בעצמה את הסטיילינג, ממשיכים את הקו האסתטי המזוהה איתה – זה שמלווה את 40 שנות היצירה שלה.

את מדברת הרבה על רגש, אבל הקריירה שלך עברה גם דרך החלטות מאוד פרקטיות.

״נכון. בתחילת הדרך פעלתי במסגרת שותפות שנמשכה כמה שנים, והיא הייתה משמעותית להתפתחות שלי. שם יצרתי, צילמתי ועבדתי עם אמנים. זו היתה תקופה רבת משמעות בקריירה שלי כמעצבת אופנה, אבל בשלב מסוים הרגשתי שהמסגרת הזו כבר לא מאפשרת לי להתפתח כמו שאני רוצה.

״בגיל 40 הבנתי שאני צריכה מרחב משלי. רציתי לעוף. קיבלתי החלטה להקים מותג עצמאי, לפתוח חנות ולהוביל את העשייה שלי לגמרי לבד. זה לא היה רק לפתוח עסק – זה היה עולם שלם״.

לאורך השנים פיתחה בשן שפה עקבית אבל מתפתחת, שנעה בין קווי בסיס מזוהים לבין פרויקטים נקודתיים בעלי אופי ייחודי. לצד ז׳קטים מעור רך, מעילים בעבודת יד ומכנסי עור בגזרות חופשיות (כמו מכנסי השרוואל והמכנסיים מרובי הכיסים שהפכו לחלק מהדי.אן.איי שלה), היא יצרה גם קולקציות קפסולה שהעמיקו את העבודה עם חומר.

אחת מהן, לדוגמה, נולדה כמחווה לצבעוניות האופיינית לאמן מנשה קדישמן. ״במקרה הזה התנסיתי בשילובי צבעים עזים ובדיאלוג בין אופנה לאמנות. הפקת הצילום עם קדישמן חיברה בין האופנה שלי לעולם האמנות, והפכה למחווה חיה לצבעוניות הנועזת ולרוח החופשית שאפיינה את העבודה שלו״.

לא ראיתי אותי

בשנים האחרונות מתחדדת גם העבודה עם חומרים וטכנולוגיות: שימוש בעורות דקיקים במיוחד, חיתוכי לייזר היוצרים ״עור תחרה״ אוורירי, ושילובים בין עור לבדי סקובה – כולם מופיעים בקולקציית 2026 ומצביעים על המשך החקירה של המתח בין קשיחות לרכות ובין מבנה לזרימה.

ספרי על הפקות הצילומים שלך, שהן חלק בלתי נפרד מהמותג.

״ההפקות שלי הפכו עם השנים למרחב יצירתי עצמאי שתפס מקום מרכזי בעשייה שלי. רבות מהן נוצרו בשיתוף פעולה עם הבת שלי, אלינור, יחד בנינו שפה ויזואלית מזוהה – דימויים מדויקים, לעיתים תיאטרליים, שמשחקים בין אינטימיות לבמה.

״אלינור הביאה מבט צעיר ועכשווי, ואני שמרתי על הקו החומרי והאסתטי. התוצאה היא מערך צילומי שממשיך את הבגד, מציג אותו, אבל מעמיק את הסיפור שהוא נושא. אלינור גם דגמנה לאורך שנים רבות בהפקות האופנה.

״אחרי שיגאל נפטר, הייתי עסוקה בלשרוד, בלטפח את ההנצחה שלו. יצרתי רק כדי לשמור על המשכיות, לא מעבר. לא ראיתי אותי. מי שהחזירה אותי לעצמי הייתה חברתי הקרובה ציפי פינס, שפשוט אמרה לי ׳די מיקה, איפה את?׳, וזה ניער אותי. הבנתי שאני צריכה לחזור וליצור ממקום אישי״.

איך זה מתבטא בקולקציה החדשה?

״יש בה משהו חדש, אבל הוא עדיין אני. שילובי עור, שימוש בסקובה. אבל הדי.אן.איי שלי נשאר – הרוכסנים, הבטנות, האובססיה לפרטים הקטנים״.

הבטנות שלך הן כמעט חתימה.

״לגמרי. הן לא רק בטנה, אלא חלק מהבגד. אני מדפיסה בדים באיטליה ומשתמשת במשי. יש שם השקעה שאולי לא רואים מיד – אבל מרגישים״.

מי היא הלקוחה של מיקה בשן היום?

״היא לא מוגדרת רק לפי גיל, אבל הרבה מהלקוחות שלי הן מעל גיל 40. הן יודעות מי הן. חשוב לי לשמור עליהן – שלא ייראו מתאמצות, לא מדויקות. הדבר המשמח הוא שהן חוזרות, ומביאות איתן לקוחות חדשות״.

הסיפור של מיקה בשן הוא לא סיפור של התחלה חדשה, אלא סיפור של המשכיות מסוג אחר. זה תהליך של כוונון עדין בין עבר להווה, בין זיכרון לפעולה, בין מה שנשמר לבין מה שמבקש להיוולד מחדש. בשן חוזרת לא רק לעצב בגדים, אלא גם לעצמה; והזיכרונות שלה יישארו שם כנראה לנצח.

מיקה בשן וויוי בלאיש. צילומים: עומרי רוזנגרט