בין 100 איש על הבמה המוארת לסולן אחד בחושך: נדב ברנע ״מלביש״ את נבוקו באור

עמית: בוקר טוב נדב. יום ראשון בשבוע. מה שלומך?

נדב: בוקר אור. אני בטוב. מה שלומך ?

עמית: גם בטוב. מתחילים שבוע… ממש רוצה לשמוע על העבודה האחרונה שלך בנבוקו

נדב: אני בעיצומן של החזרות על הבמה של האופרה הישראלית. היום מצטרפת התזמורת וזהו שלב שתמיד מרגש אותי מאוד

עמית: ואתה מעצב התאורה. חייבת שתסביר לנו לפני הכל, מה המשקל של מעצב תאורה במופעי במה ובכלל

נדב: מעצב התאורה הוא מי שלוקח את היצירה משלב חדר החזרות אל שלב הבמה ו״מלביש״ את ההפקה. יש לך בידיים את הכוח לגרום להפקה להיראות מיליון דולר, או לחרב אותה. זה תמיד מרגש אותי לראות את הקסם הזה קורה, לראות את היצירה מתעוררת לחיים ועוברת מהסטודיו אל הבמה

עמית: ממי אתה מקבל את הבריף לעיצוב התאורה. מהבמאי?

נדב: בתיאטרון הרבה פעמים המקום, הזמן, והתחושה מכתיבים. באופרה יש גם סיפור ונרטיב שמנחים את עבודת העיצוב, למרות שזה מדיום מופשט יותר מתיאטרון. במחול אין מחזה והעבודה אפילו מופשטת יותר, אז הדיאלוג הוא מול הבמאי או הכוריאוגרף ומול מעצב הבמה

עמית: זה מחייב אותך להבין בהרבה סוגי אמנויות במה. מה זה דורש ממך מבחינה אמנותית? גמישות עיצובית?

נדב: זה מרגיש לי כמו לדבר כמה שפות. לכל מדיום יש את סט הקודים שלו והחוקים שלו

עמית: אני אוהבת את הדימוי של שפות, וזה לגמרי הגיוני. אז איך ואיפה אתה לומד את השפות האלו?

נדב: מצפיה בהופעות ומעבודה. מכל יצירה שאני מעצב אני לומד, מכל במאי וכוריאוגרף יש מה לקחת

עמית: לא למדת באופן מסודר את המקצוע?

נדב: לא. למדתי בתיכון במגמת מוזיקה וגם אחר כך המשכתי בכיוון המוזיקה. הגעתי לעיצוב תאורה במקרה דרך עבודה בתיאטרון. התאהבתי בזה במקרה ודרך העבודה, המקצוע יותר בחר אותי מאשר אני אותו

עמית: זו דרך הכי אותנטית בעיני. אתה עצמך גם מוזיקאי?

נדב: כן. עדיין ולעיתים יוצא לי לעשות מוזיקה – אבל רק לאחרים, למחול או תיאטרון, למרות שרוב הזמן אני עוסק בעיצוב תאורה או ביצירות שלי שאני היוצר המרכזי בהם, כשגם בהן התאורה היא המנוע המרכזי.

יצא לי בשנים האחרונות גם לנהל אמנותית כמה פרויקטים ואני נהנה מריבוי הכובעים. זה שומר אותי בעניין ונרגש מהדברים שאני עושה. שבוע אחד אני בפרויקט אחד ושבוע אחר אני בכובע אחר בסיטואציה אחרת לגמרי

עמית: ספר על נבוקו – העבודה האחרונה וזו שממש כאן. מה היו האתגרים המקצועיים במקרה הזה?

נדב: נבוקו היא אופרה איקונית שכולם מכירים, העלו אותה בלי סוף בכל העולם. זאת גם המורכבות שלה וגם היתרון שלה. מצד אחד אתה עובד עם חומר גאוני ויפיפה של ורדי שנורא מפעיל ומרגש ליצור לתוכו. מצד שני זה באמת חומר איקוני שעשו איתו המון המון דברים ופרשנויות ואתה צריך למצוא את עצמך בתוך זה

כל המקהלה ניצבת על מדרגות בקדמת במה, התאורה עליה סגורה וקרה ומדגישה את גודלן של המדרגות והסורגים שסוגרים אותן. ניסיתי מאוד לעזור לתחושת המסה של המקהלה: הם קבוצה של 40-50 אנשים ורציתי שהם ירגישו קבוצה גדולה בתוך חלל דחוס

עמית: אתגר רציני – למצוא את מה שעוד לא עשו. איך ועם מה אתה מביא את זה לנבוקו? יש סצנות בולטות במיוחד שלתאורה יש אימפקט משמעותי?

נדב: ‏לא יודע אם אתגר מסוים בהקשר של תאורה, אבל יש באופרה תמונות ענקיות של מקהלה ומצד שני אריות קטנות של סולן אחד כך שהבמה צריכה לדעת להיות ורסטילית ולהשתנות מאוד. יש רגעים עם כמעט 100 אנשים על הבמה ורגעים של זמר אחד

עמית: וכמו שאני מבינה – אתה אחראי להעצים את הדרמה 🤣

נדב: אני באה מדרמה 🙂

עמית: אוהבת. ויש,סצנה שאתה גאה בה במיוחד? איך זה בא לידי ביטוי?

נדב: בעיניי מקהלת העבדים היא התמונה המפורסמת והיפה ביותר באופרה. קורה בה איזה קסם שיכול לקרות רק באופרה כשעשרות זמרים שרים ביחד. אני לא יודע אם אני גאה ברגע הזה, אבל הוא מרגש אותי במיוחד: כל המקהלה ניצבת על מדרגות בקדמת במה, התאורה עליה סגורה וקרה ומדגישה את גודלן של המדרגות והסורגים שסוגרים אותן. ניסיתי מאוד לעזור לתחושת המסה של המקהלה: הם קבוצה של 40-50 אנשים ורציתי שהם ירגישו קבוצה גדולה בתוך חלל דחוס

עמית: כן. זה רגע איקוני בכל מובן ועניין, בכל גרסה שנבוקו עלתה מאז ומעולם. באיזה הפקות נוספות היית מעורב בעברך המקצועי?

נדב: יצא לי עד היום לשמחתי להיות שותף במאות הפקות בארץ ובעולם 😎

עמית: טוב, תן כמה שמות של הפקות שאתה הכי גאה בהן…

נדב: יצא לי ליצור עם שירית לי וייס גרסה שאני מאוד גאה בה של הרקוויאם של מוצרט באופרה הישראלית. בנוסף יצא לי לעצב עבודות לאנסמבל בת שבע שאני מאוד גאה בהן ולעשות ייעוץ מוזיקלי לאוהד נהרין. עם יאיר שרמן עשינו כמה עבודות שאהבתי מאוד, עם איתי טיראן בתיאטרון הבורג בוינה. בנוסף עיצבתי השנה את המחזמר סיפור הפרברים בבית לסין, ואת קברט בקאמרי.

בעבודה על ״ניכוס״ של הלל קוגן לאנסמבל בת שבע, יצרתי תקרת פנסים נמוכה מאוד, מה שנתן תחושה קלסטרופובית. הרקדנים נראים גדולים מאוד בתוך זה והפריים מאוד קולנועי, רחב ונמוך.

ומכיוון אחר, ב־2023 יצרתי את כיתוב האור bring them home על גבי היכל התרבות, מה שהיה מאוד משמעותי עבורי ונראה שגם עבור אחרים

עמית: ומה הדבר הבא? מה על השולחן שלך כעת?

נדב: אני ממשיך כעת לעוד אופרה נהדרת נוספת – טוסקה בבימוי של עידו ריקלין. בנוסף בימים אלו עולה בלונדון גרסה של בובי ג׳ין סמית ואור שרייבר לפוגה ארגמן (יצירה שעיצבתי איתם לאנסמבל בת שבע)

עמית: ואני לא יכולה להתאפק מלשאול: מה אתה רוצה לעשות כשתהיה גדול?

נדב: אני רוצה לעשות פרוייקטים שיאתגרו אותי ויהיו לי מהנים, אני רוצה לעבוד פחות ולהיות אבא טוב ובן זוג טוב. אני מקווה שהמצב הפוליטי ישתנה בעתיד ושהעבודה בחו״ל תחזור. כרגע כל שיתוף פעולה עם ישראל ועם אמנים ישראלים ירד מהפרק, ואני מקווה בעתיד לחזור לעבוד יותר בשדה הבין־לאומי.

עמית: אמן. אמן ואמן ושישראל תחזור להיות טובה לאזרחיה

נדב: אמן!