אנשים כמוני וכמוך: מיצב ענק בכיכר הבימה קורא להשבת החטופים

239 בובות ראווה מביטות מתוך החזית השקופה של היכל התרבות לעבר כיכר הבימה, כאלה שבמבט ראשון לא ברור האם אלה בני אדם פיזיים, אמיתיים, שעומדים שם ומתבוננים אל מחוץ לחלון. מעליהם נישאת כתובת ניאון ענקית שנושאת את המילים שכולנו כל כך התרגלנו לראות בכל מקום בשבועות האחרונים – Bring Them Home. באמצעות משחקי תאורה וההשתקפות הטבעית של הבריכה הקטנה שבכיכר מכפיל כל הדימוי את עצמו (בשעות החשיכה בעיקר), כך שהאפקט הוויזואלי שנוצר הוא אפילו יותר חזק.

מאחורי המיצב בקנה המידה המרשים הזה עומד אמן ומעצב התאורה והבמה נדב ברנע, יחד המפיקה ירדנה אסולין ובשיתוף היכל התרבות ומיזם ״דבק״ של אגף תרבות בעיריית תל־אביב-יפו. הוא הוצב במקום ביום ראשון האחרון, בעזרת למעלה מ־200 מתנדבים, ונכון לעכשיו יישאר במקומו עד ליום ראשון הקרוב.

צילום: ניר דגן

״בימים כתיקונם אני עובד כמעצב תאורה לתיאטרון, מחול ואופרה״, מספר ברנע, ״ובמקביל יוצר עבודות נוספות לבמה. החשיבה אצלי תמיד מתחילה מהצד הוויזואלי, מהדימוי, ואחר כך מגיעה אל התוכן. כשהתחלתי לעבוד על המיצב מה שהפעיל אותי הוא אותו השריר, אותו המנגנון – העולם של צורה ושל אור״.

על המיזם החל ברנע לעבוד כשבועיים לפני הצבתו. ״המקצוע שלנו, אנשי הבמה, הפך – קצת כמו בתקופת הקורונה – ללא רלוונטי עם פרוץ המלחמה. ישבתי בבית בידיעה שהעולם הזה לא קיים כרגע ואין לדעת מתי הוא יחזור. מתוך חוסר הידיעה הזו משכה אותי העשייה. אחרי תקופה ארוכה שבה רק ישבתי מול החדשות בחרדה, דירבנה אותי השותפה שלי והסוכנת שלי, המפיקה ירדנה אסולין, לפעול. משהו בעצם הפעולה ובעצם המפגש עם אנשים לטובת חשיבה ויצירה משותפת – הוא זה שנתן כוח ותקווה״.

נדב ברנע. צילום: שמחה ברבירו

ניסינו לייצר רגע של בלבול, את התחושה של המתבוננים שלא בהכרח מבינים האם אלה אנשים אמיתיים שיצאו להפסקה באמצע מופע בהיכל התרבות לעשן סיגריה

הלוקיישן שנבחר היה כיכר הבימה והיכל התרבות. ״חיפשתי לוקיישן מרכזי, שיוסיף משקל לעבודה. לוקיישן עם כובד, ברמה הלאומית, הקולקטיבית, התרבותית. כיכר רבין ועיריית תל אביב שהם ברירת המחדל בדרך כלל לא זמינים כרגע. כיכר החטופים שברחבת מוזיאון תל אביב עמוס מאוד והמשפחות גם נמצאות בו פיזית רוב הזמן. ידעתי שזה הולך להיות מיצב בסקייל גדול ולכן החלטנו על המיקום הנוכחי.

״יש במקום איכות שמאגדת. זה לוקיישן שנמצא במרכז העיר והוא גם מרכז תרבותי ונמצאים בו מבנים איקוניים. זה הרגיש לי נכון. כמו כיכר העיר במובן הכי סמלי שלה. אם היינו בוחרים להציב את העבודה על מגדלי עזריאלי, לדוגמה, היא היתה מקבלת משמעות אחרת״.

הבריכה שבמקום, היתה גם שיקול?

״הבריכה היא בונוס מאוד גדול. היתה לי בראש העבודה של דניאל לנדאו, מיצב התאורה שהציב בדיוק באותו המקום בשנת 2020. הבריכה מוסיפה לכל העניין סוג של אבקת קסמים, וברמה הוויזואלית זה נטו רווח״.

קריאה לפעולה

את 239 בובות הראווה, כמספר החטופים, קיבלו בתרומה מחנויות שמתמחות בבובות ראווה, ובמקביל גייסו בגדים, כובעים ופאות בכדי להאניש אותם עד כמה שאפשר. ״בכוונה השתמשנו בבובות בכל מיני גדלים כדי לייצר חברה הטרוגנית עד כמה שניתן. אבל, נמנענו מהתייחסות קונקרטית. לא ספרנו בובות של ילדים כמספר הילדים החטופים, ולא התייחסנו לכמות החיילים החטופים על פי המספרים המדויקים.

״מדובר בקבוצה של אנשים, מכל סוג ומין וגזע, והיא צריכה להיות הטרוגנית עד כמה שאפשר. ניסינו לייצר רגע של בלבול, את התחושה של המתבוננים שלא בהכרח מבינים האם אלה אנשים אמיתיים שיצאו להפסקה באמצע מופע בהיכל התרבות לעשן סיגריה. באמצעות התאורה שמאירה אותם מרחוק הם יכולים להראות לרגע ממש כמו אנשים אמיתיים שעומדים שם.

״ההבנה הזאת שמתקבלת אחרי רגע לפיה מעכלים שמדובר בבובות שמייצגות את החטופים, מייצרת את המודעות לעובדה שמדובר באנשים רגילים. כמוני וכמוך. כאלה שעומדים ממש מולנו כל הזמן במרפסת. עם כתובת הניאון מעל זה מחזק את המסר שחייבים להחזיר אותם ומהדהד את הקריאה לפעולה לעשות את זה כבר״.

צילומים: איל תגר

הישארו מעודכנים והירשמו לניולזטר שלנו. כדאי!

הרשמה

עבור ההצבה של העבודה שהתקיימה לאורך יום ראשון האחרון גייס ברנע כ־200 מתנדבים. ״פרסמנו בפייסבוק, פנינו למסלולים שונים לעיצוב באקדמיות וביקשנו מהם להפיץ את העניין. אני חושב שהרבה מהמתנדבים בסופו של דבר היו סטודנטים לעיצוב.

״העניין התאפשר גם הודות לכמה שיתופי פעולה מרכזיים שיצרנו – חברת דנאור ספקית התאורה בנתה עבורנו את שלט הניאון; את המשאיות שהובילו את הבובות גייסנו דרך אחים לנשק; הבגדים והאביזרים של בובות הראווה נתרמו על ידי חברת גולף ומחסני אביזרים של תיאטראות הבימה ובית לסין; היכל התרבות שסיפק לנו את החלל; ומיזם דבק של עיריית תל אביב־יפו שהתגייסו בצורה מירבית ועזרו בכל ענייני הבירוקרטיה, הלוגיסטיקה, התיאום בין הגופים, כוח האדם והסושיאל מדיה״.

הפקתם את העניין במהירות שיא.

״זה לקח שבועיים, שמצד אחד זה צ׳יק צ׳ק ומצד שני זה המון זמן. בתחילת הדרך קיוויתי שעד שנעלה עם זה כבר לא יהיה בזה צורך והחטופים יחזרו. אבל עכשיו אנחנו כמעט שלושה שבועות אחרי ושום דבר עוד לא זז. אבל גם אם זה יתרום ולו את התרומה הקטנה ביותר של ההכרה וההבנה שחייבים להחזיר אותם – מבחינתי זה מילא את תפקידו״.