הדס פורגס בחרה שלא לבחור בין ההייטק לאמנות

עמית: הי הדס. מה נשמע?

הדס: הי עמית אצלי מצוין, מתרגשת לקראת התערוכה שלי. מה שלומך?

עמית: אני בטוב. מתרגלת לשלום שהתפרץ לכאן

הדס: לגמרי, הלוואי שבא בזמן

עמית: נכון. אבל רגע לפני התערוכה המרגשת, ספרי על עצמך

הדס: אני בת 25, אמנית ומתכנתת. בשש השנים האחרונות שירתי ב־8200 והשתחררתי לא מזמן. במשך כל הזמן הזה המשכתי לצייר, ממש בלי הפסקה. בשבועות הקרובים אני עומדת להתחיל עבודה ראשונה בהייטק, ובמקביל אני עומדת להציג את תערוכת היחיד הראשונה שלי

עמית: הייטק ואמנות יחד זה מרתק, בשניהם נדרשת יצירתיות

הדס: ממש, אני נהנית משניהם והיה לי קשה לבחור, בסוף בחרתי שלא לבחור :). זה באמת יכול להיות שילוב יחסית מפתיע, אבל בשבילי החיבור הוא הגיוני – בשניהם אני יוצרת, חושבת על קונספט ועל איך אפשר להביע או לפתור אותו בצורה המדויקת ביותר, מהתמונה הגדולה ועד הפרטים הכי קטנים

בשש השנים האחרונות הציור הלך ותפס מקום גדול יותר ויותר, בעיקר כשהתחלתי לעבוד על הסדרה שאני מציגה כעת. בשבועיים שאחרי 7 באוקטובר, כשהייתי חוזרת הביתה כמעט בחצות, הייתי מוצאת את עצמי מוציאה קנבס ומציירת כדי לפרוק קצת

עמית: ממש. איך הגעת לעולמות הציור?

הדס: אני מציירת מאז שאני זוכרת את עצמי. התחלתי עם רישומים, וכבר בבית הספר היסודי התחלתי לצייר על קנבסים. בהתחלה זה היה תחביב, או דרך לפרוק, ומאוחר יותר בתיכון הבנתי את הכוח של האמנות להביע רעיונות. רגע לפני הגיוס נסעתי ללונדון לקורס אמנות בסיינט מרטינס, ובחודשיים האחרונים הייתי באיטליה בקורסי רישום וציור.

בשש השנים האחרונות הציור הלך ותפס מקום גדול יותר ויותר, בעיקר כשהתחלתי לעבוד על הסדרה שאני מציגה כעת. בשבועיים שאחרי 7 באוקטובר, כשהייתי חוזרת הביתה כמעט בחצות, הייתי מוצאת את עצמי מוציאה קנבס ומציירת כדי לפרוק קצת

עמית: וואו. בואי נדבר על התערוכה

הדס: אני מציגה בגלריה גלובל ארט בתל אביב סדרה של ציורים בשמן, שמרביתם נובעים מאיזשהו אירוע שהיה משמעותי עבורי או מחשבה כלשהי שעוררו בי רגש, ואת אותו הרגש אני מנסה להנציח ולהעביר לציור. הנושאים מגוונים – מחוויות כמו הופעות שריגשו אותי, אהבה ראשונה, נסיעות, ועד למחשבות שלי על השירות הצבאי שלי, נשיות, וכמובן המלחמה שתפסה אותנו.

יש בה למעלה מ־20 עבודות בגדלים משתנים, לא מעט מהן גדולות. על כל ציור אני עובדת כמה חודשים, ולפעמים אני עובדת על כמה במקביל

עמית: פרטי קצת על הסיפורים שמאחורי הציורים

הדס: את אחד הציורים ציירתי בעקבות הופעה של רביד פלוטניק בהיכל מנורה. זו היתה ההופעה הראשונה שהייתי בה אחרי הקורונה, ואחרי כל כך הרבה זמן בבידוד, לצאת ולהיות מוקפת בכל כך הרבה אנשים שפשוט חוגגים את החיים – היה אירוע שממש ריגש אותי והייתי חייבת לצייר את התחושות.

ציור נוסף הוא מהשבועות הראשונים שאחרי תחילת המלחמה, כשנסעתי לבסיס וראיתי את הרחובות הריקים, והרגשתי את הכאוס שעוטף אותנו. הרגשתי שיש לי צורך לאחוז במשהו יציב, ואת אותה התחושה של ניסיון לאחוז במשהו – בתקווה שתחזיק אותנו – הבעתי בציור

תובנות על הציור

עמית: אני מדייקת אם אגיד שהצבא והקורונה, שהם משבר רציני בחיים של כולנו, תופסים בציורים שלך מקום מרכזי?

הדס: לגמרי יש להם מקום, אני לא בטוחה שמקום מרכזי, יש לי לא מעט ציורים נוספים שעוסקים גם באהבה, חברות, נשיות, ועוד חוויות נוספות

עמית: אווו, תני כמה דוגמאות כאלו – שנעשה קצת נעים בלב

הדס: יש לי לא מעט ציורים שהם של רגעי אהבה וחברות שהיה לי חשוב לתעד לעצמי. לעומתם יש ציור שציירתי בעקבות הנובה והאכזבה שהייתה לי מהשתיקה של הנשים בעולם על הזוועות שקרו

עמית: אז גם הצבעוניות מתחלפת

הדס: נכון, אני משתמשת הרבה בצבע כדי להביע את מה שאני מרגישה, ולכן לא תמיד אני משתמשת באותם צבעים. השימוש בצבע שמן מאפשר לי לעבוד בשכבות, להוסיף שכבה, לתת לציור לנוח ובינתיים להמשיך בחיי, לחזור כל יום ולהסתכל שוב על הציור, להבין מה חסר לי ומה אני רוצה לשנות או להוסיף. כל מספר שבועות אני חוזרת לציור ומוסיפה עוד שכבה, כשלשכבה החדשה אני מגיעה עם עוד תובנות על הציור.

מהבחינה הזאת יש הרבה יתרונות לזה שאני מציירת בחדר שלי, אני הולכת לישון עם הציורים שלי וקמה איתם, רואה עוד דברים שלא ראיתי קודם. אני אוהבת את הגמישות שיש לשמן, את היכולת לא לפחד לשים צבע ולהחליט אחר כך שהוא לא מתאים.

זה מאפשר לי להיות הרבה יותר חופשיה בציור. אבל אני לגמרי פתוחה לעוד חומרים. הזמן באיטליה פתח אותי לעוד הרבה אמנים אחרים ולטכניקות שונות. זו רק ההתחלה מבחינתי

עמית: אני רוצה שנחזור רגע לציורים היותר משמחים, שתספרי בכמה שורות במה הם עוסקים

הדס: למזלי אני מוקפת באנשים שאני אוהבת, ולכן לא היה לי קשה למצוא רגעי חום שאותם אני רוצה להביע. יש לי ציור על המשפחה הנוספת שבחרתי לעצמי – קבוצת החברים שלי, שעם השנים הפכה להיות משפחה עבורי. ציור נוסף הוא מהרגעים שבהם הייתי חוזרת לדירה שלי ויושבת בסלון עם השותפות שלי

עמית: בואי נגיד כמה מילים על המשפחה שלך – אני מכירה את אחותך המוכשרת לילך שמגיעה מעולמות עיצוב האופנה. יש עוד כאלה שבאים מתחומי האמנות?

הדס: נכון, אחותי ממש מוכשרת ואני לומדת ממנה המון. כיף כששתינו יכולות לשתף ולהתייעץ אחת עם השנייה. היא אפילו מגיעה במיוחד מניו יורק לראות את התערוכה שלי. חוץ מאחותי שאר המשפחה לא עוסקת באמנות – אמא ביולוגית, אבא עורך דין, ואחי הגדול מתכנת. מצד שני, לדעתי את היצירתיות אפשר לראות אצל כולנו

עמית: אכן. יצירתיות באה לידי ביטוי בכל העולמות. סימנת כבר את המטרה הבאה שלך?

הדס: לפני הכל אני רוצה להמשיך ללמוד ולשפר את הטכניקה שלי. עכשיו, כשאני כבר לא בצבא, אני יכולה להתחיל ללמוד באופן מקצועי את מה שלימדתי את עצמי לאורך השנים. חשוב לי להתנסות בעוד חומרים בציור ולראות לאן זה לוקח אותי.

אני שואלת את עצמי לא מעט מה השאיפות שלי בעולם האמנות, והתשובה היא שאני מאמינה שיש לאמנות שלי יכולת לגעת באנשים, וחשוב לי להגיע למצב שבו אנשים מכירים את האמנות שלי ועוקבים אחריה, כי הם רוצים להרגיש משהו באמצעותה. אני מקווה שאחרי התערוכה יגיעו הזדמנויות נוספות, כמו תערוכות קבוצתיות ויחיד נוספות בארץ ובעולם.

מבחינתי זו לגמרי תחילת קריירת האמנות שלי, ואני סקרנית לראות לאן היא עוד תיקח אותי בהמשך

---

הדס פורגס | התהוות
אוצרות: מיכלי אדלר וגליה דוכין אריאלי
גלריה Global Art, בעלי מלאכה 13, תל אביב
נעילה: 27.7