לילך פורגס מדפיסה בגדים בעזרת זרוע רובוטית

עמית: הי לילך, מה שלומך?

לילך: הי עמית. אצלי הכל טוב כאן בניו יורק. מה איתך?

עמית: תל אביב, את יודעת. מה את עושה בניו יורק?

לילך: אני סטודנטית לתואר שני בעיצוב אופנה ב־FIT. עברתי לכאן לפני שנה וחצי ללימודים, ונשאר לי סמסטר אחרון לתוכנית

צילומים: פליסיה דיסאלבו

עמית: איך הגעת לזה?

לילך: תמיד חלמתי להיות מעצבת אופנה. מאז שאני זוכרת את עצמי היו לי בדים ישנים בחדר שהייתי גוזרת ומחברת. למדתי במחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר שנה אחת ואחריה עברתי לתואר ראשון בארכיטקטורה בטכניון. במהלך כל החופשות בתואר הראשון לקחתי שיעורי גזירה ותפירה במכון יעל בירושלים, וכשהייתי מוכנה הכנתי תיק עבודות באופנה על מנת להתקבל לתואר שני

עמית: רגע, סיימת תואר ראשון בארכיטקטורה ומשם המשכת ישר לתואר השני בעיצוב אופנה בניו יורק?

הזרוע יכולה להדפיס בגד גדול בחתיכה אחת ולהדפיס על משטחים עקמומיים כמו גוף האדם. הרובוט יכול לעקוב אחרי כל קו במרחב בהתאם לקוד, גם אם הוא מורכב או מיוצר על ידי פונקציות מתמטיות

לילך: התקבלתי לתואר השני ב־FIT בשנה האחרונה של התואר הראשון בארכיטקטורה, אבל בגלל הקורונה נאלצתי לדחות את המעבר בשנה, מה שאפשר לי להמשיך את התואר השני בארכיטקטורה בטכניון, שהתחלתי במהלך התואר הראשון ונשאר לי קורס אחד בלבד

עמית: וואו. אז כמעצבת אופנה עדיין לא עבדת?

לילך: עבדתי שנתיים אצל מעצבת האופנה חנה מנקס בתל אביב. זו הייתה חוויה מדהימה בזכות חנה, שהיא מעצבת מוכשרת שלימדה אותי המון דברים שעוזרים לי בכל יום

עמית: ספרי על הלימודים ב־FIT ועל פרויקט העיצוב שאת מציגה כעת

לילך: הלימודים מדהימים, הקורסים ברמה גבוהה והמרצים מרתקים. התכנית לתואר שני קטנה אבל מגוונת: אנחנו 15 סטודנטים בכיתה משמונה מדינות בעולם. כולם חברים ותומכים אחד בשני. התזה שלי מתמקדת בהדפסת בגדים באמצעות זרוע רובוטית. אני יוצרת קולקציית גמר שחוקרת את הטווח שבין עבודת יד לעבודת הרובוט. את חלק מהבגדים אני מדפיסה ביד עם עט תלת־ממד, ואת חלקם אני מדפיסה באמצעות הקוד שאני כותבת לזרוע הרובוטית

צילומים: Consortium for Research and Robotics

עמית: יש בזה חיבור לארכיטקטורה?

לילך: נחשפתי לטכנולוגיה של הזרוע הרובוטית במהלך התואר הראשון בארכיטקטורה. נהניתי מתחום העיצוב הפרמטרי בכמה קורסים שלקחתי, אולי בגלל שאני מגיעה מרקע של חמש יחידות מתמטיקה ועשר יחידות מחשבים בתיכון, ואני יוצאת יחידת 8200

עמית: ומכל אלו הגעת לעיצוב אופנה? 🤣 הכי אאוט אוף דה בוקס

לילך: תמיד תכננתי ללמוד עיצוב אופנה לתואר שני. כשהתקבלתי לתואר הראשון בעיצוב אופנה בשנקר והתקבלתי גם לתואר הראשון בטכניון, בחרתי ללמוד בטכניון כי הרגשתי שהלימודים שם יהיו מגוונים ובכמה תחומים מסביב לתחום העיצוב – מה שיתאים יותר לאופי שלי, ולא יעמוד בדרכי להיות מעצבת אופנה

טעויות שמחות

עמית: בואי נדבר עוד קצת על עבודת המחקר. אלו וכמה פריטים היא כוללת?

לילך: מדובר בקולקציה של 12 לוקים שמשלבת הדפסה ידנית והדפסה באמצעות רובוט. פיתחתי שלוש שיטות להדפסת בגדים באמצעות זרוע רובוטית: הראשונה היא רנדומלית, השנייה מאוד מדויקת והשלישית מוקדשת לבגדים בקנה מידה גדול.

אני חוקרת את היתרונות של הזרוע הרובוטית על פני מדפסות תלת ממד. הזרוע יכולה להדפיס בגד גדול בחתיכה אחת ולהדפיס על משטחים עקמומיים כמו גוף האדם. הרובוט יכול לעקוב אחרי כל קו במרחב בהתאם לקוד, גם אם הוא מורכב או מיוצר על ידי פונקציות מתמטיות. אבל החלק המעניין הוא הנקודה הזו בזמן של פיתוח הטכנולוגיה, כשהיא עוד לא מושלמת ומייצרת טעויות שמחות שנראות כמו בד נפרם בקצוות. הקולקציה משלבת בגדים בכל השיטות הללו

עמית: זה מרתק. נשמע קצת כמו מדע בדיוני ולהבדיל, קצת כמו האופנה הדיגיטלית. לאן ולמה האופנה הזו מיועדת?

לילך: כרגע זו קולקציית גמר שאמורה להיות קונספטואלית ומחקרית, אבל אני מאמינה שהעתיד של הטכנולוגיה הזו הוא לייצר אופנה חכמה יותר, מחומרים טובים יותר לאדם ולסביבה, שתפחית את העבדות שקיימת בתעשיית האופנה המהירה

עמית: אז באותה הנימה, איך את רואה את העתיד המקצועי שלך? לאן את ממשיכה מכאן?

לילך: כרגע אני עובדת על שני כיוונים מרכזיים: אחד הוא פורטפוליו שאני מתכננת להגיש לחברות אופנה כדי להתחיל לעבוד כמעצבת אופנה. השני הוא מצגת עסקית לבניית המותג והסטארט־אפ שלי, שייצר בגדים לבישים בהשראת הקוד ויחקור את פיתוח הטכנולוגיה של הזרוע הרובוטית לעתיד אחר של אופנה

צילומים: מ״ל

צילומים: קורל גולדנר

הישארו מעודכנים והירשמו לניולזטר שלנו. כדאי!

הרשמה

עמית: תחזרי לארץ?

לילך: זו שאלה טובה. אני אוהבת את ישראל ואני שואבת השראה ממנה כל הזמן. אני רואה בישראל מעצמת הייטק שתומכת בהעצמת נשים, ולכן גם היה לי חשוב לצלם הפקת אופנה בתל אביב ברגע שבאתי לביקור הראשון בארץ.

הגעתי עם הצלמת קורל גולדנר והמעצבת־הדוגמנית בתאל בל. התייצבנו בשש לפנות בוקר במתחם שרונה וצילמנו על רקע של מגדלים של אדריכלים ישראלים. זה היה מרגש. כרגע הולך לי טוב בניו יורק, יש לי תערוכה בקרוב ב־New Bedford for Research and Robotics ואז אראה לאן אני מתקדמת מפה – כל האפשרויות פתוחות