מה קורה // יעל תורן

מי?

יעל תורן, בת 66, בביתן אהרון.
אתר / אינסטגרם

סטטוס זוגי?

נשואה ואמא.

מה בצלחת?

מעט מאוד. צמחוני. ללא תבלינים. על גבול השעמום.

איפה ומתי אפשר לראות את העבודות שלך ומה כדאי שנדע עליהן לפני שאנחנו רצים לשם?

אני מציגה כעת את ״עובי השתיקה״, תערוכת יחיד במעבדה של שרון תובל, באוצרותו של אבי איפרגן, אוצר־אורח, וכן תערוכה נוספת, ״בקצות העצב״, גם היא באוצרותו של איפרגן, שמוצגת במוזיאון בר דוד בקיבוץ ברעם. אני נוטה לעסוק במצבים קיומיים ותודעתיים טעונים, בעיקר בהיבט הפוליטי־חברתי, כתוצרים של כוחות סמויים הרוחשים מתחת לפני השטח ומעצבים את גורלנו.

בחלל המעבדה מונחת במה המכוסה אדמה. בעזרת בוכנות העולות ויורדות מתחתיה, מתרחשת תנועת אדמה איטית וגלית, המסונכרנת עם סאונד הנשימה שלי. זהו דימוי של אדמה נושמת, כהרחבה של בית החזה שלי, גוף ענקי של חומר קדום, הנושם ללא הפסקה.

מעבר לאתוס של האדמה כטריטוריה, כמשאב לאומי וכמנסחת סוגיות של זהות ובעלות, מתפקדת מתחת לבמה מערכת רובוטית מורכבת, שהיא עבורי חלק משמעותי מהעשייה ומהמחשבה על מנגנונים סמויים המפעילים ומעצבים אותנו כבני אדם. כל מה שרוחש מתחת לפני השטח ואנחנו לא תמיד מודעים אליו, אמונות, דפוסי חשיבה, פחדים. ״אחורי הקלעים״ הוא נושא מרכזי בכל העבודות בתערוכה ומה שמניע אותי.

במוזיאון ברעם מוצגות מספר עבודות במגוון חומרים – נייר המיוצר על ידי ועבודות זכוכית וקרמיקה, העוסקות במתח בין דימוי אווטאר לאנושי, בין הדיגיטלי הנצחי לחיים האנושיים המתכלים, ובין החולי והמוות לבין הקושי להשלים איתם.

איזה אמן מפורסם פגשת ואיך היה?

בשנה האחרונה היה לי מפגש ארוך עם איצ׳ה גולומבק, שכבר לא איתנו. מפגש שהתפרש על פני מספר חודשים – לפעמים הוא כלל סתם טיול על כיסא הגלגלים, עם הסיגריה של איצ׳ה וגלידה ברחבת בית החולים איכילוב.

הבאתי ניירות עבים מבית הדפוס ועפרונות שאיתם צייר את רישומיו האחרונים החופשיים והנפלאים. את צבעי העפרונות בחרתי מתוך סקלת הצבעים בתערוכה האחרונה בגלריה זומר. אבל אז הוא בקש מג׳נטה וירוק זרחני. ״אתה רוצה גם זהב? מט? מבריק?״, שאלתי; והוא ענה ״כן, תביאי הכל״.

מהו פרויקט החלומות שלך וכמה כסף צריך כדי לממן אותו?

תפילה חילונית על המנוף הגבוה בעולם, קרוב לאלוהים. דרוש רק אומץ.

מה פריט הלבוש האחרון שקנית?

שמלת מיני שחורה. בשוק הפשפשים ישבה על הרצפה רוכלת במצב לא כל כך טוב. מעליה היו תלויים בגדים חדשים ומגוהצים. היא סיפרה שבתה עורכת דין ותמיד פרנסה אותה. עכשיו היא מנסה למכור את הבגדים היפים שלה ואולי להיות עצמאית. קניתי – את הסיפור ואת השמלה שהייתה קטנה עלי בכמה מידות. נתתי אותה לרוכל בשורה שממול.