Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
הקומיקסים של גלי שרף גורמים לה להרגיש פחות לבד. ולא רק לה
יובל: הי גלי, מה קורה. איך עוברת עלייך תקופת החגים עד כה?
גלי: הי יובל, שרדתי כדי לספר אז זה כנראה סימן טוב
יובל: יש בזה משהו. האמת שאת מהאנשים שקצת אפשר לדעת מה שלומך, או לפחות מה את חושבת על מה שקורה, כי ישר כשקורה משהו מסביב את מעלה איזו עבודה לעמוד האינסטגרם שלך. נכון? ותכף תספרי על זה גם בפצ׳ה קוצ׳ה
גלי: לצערי זה מאוד נכון… האמת היא שהסיבה שבגללה התחלתי (ואני ממשיכה) לעשות קומיקס היא כי גיליתי שלהניח את הדברים שעוברים לי בראש על הדף גורמים לי להרגיש פחות לבד עם המחשבות שלי, ועם הזמן התחלתי לשתף גם במדיה את הקומיקס שעושה כל בוקר
יובל: כל בוקר? זה ריטואל?
גלי: לגמרי. דרך חיים. כל בוקר. זה הדבר הראשון שעושה יחד עם הקפה של הבוקר
גלי שרף. צילום: ניר פפרברג
אף פעם לא הייתי ״מאיירת״. הסיבה שבגללה התחלתי (ואני ממשיכה) לעשות קומיקס היא כי גיליתי שלהניח את הדברים שעוברים לי בראש על הדף גורמים לי להרגיש פחות לבד עם המחשבות שלי, ועם הזמן התחלתי לשתף גם במדיה את הקומיקס שעושה כל בוקר
יובל: בואי נלך רגע אחורה ואז נחזור לזה. ספרי כמה מילים על עצמך, מאיפה התגלגלת לקומיקס
גלי: אני גלי, בת 32, עד שהראיון הזה ייצא אולי כבר 33. למדתי תקשורת חזותית בבצלאל, היום עושה קומיקס וגם מתפעלת בית מלאכה להכנת נייר בשיטות מסורתיות בתל אביב ( בחרתי מקצועות מאד רווחיים).
לקומיקס התגלגלתי בעקבות בן זוגי הקודם, שנפרד ממני בטלפון אחרי חמש שנות קשר בעודי בחילופי סטודנטים בפריז. כשחזרתי נרשמתי לראשונה לקורס באיור, ״קומיקס מבוסס סיפור אמיתי״ בהנחיית רותו מודן (והיה לי וואחד קומיקס מבוסס סיפור אמיתי על פרידה לספר!) ומאז אני עושה קומיקס כל יום
יובל: מתי סיימת את בצלאל
גלי: 2020, שנה נאחסית של קורונה
יובל: טוב זה לא שמאז היה פה כיף, איך נגיד את זה בעדינות
גלי: בעדינות מרובה
יובל: ומתי הגעת אל הסגנון הנוכחי שמאפיין אותך, שחור לבן, על גבול הילדותי, עם מגזרות הנייר שמשנות את המשמעות של הפריים הראשון
גלי: אף פעם לא הייתי ״מאיירת״, תמיד הכי גרועה בפרספקטיבה, אבל בקומיקס הזה על הפרידה היה לי כל כך חשוב ״לספר״ את הסיפור שלי, עבור עצמי, שפשוט עשיתי מה שיצא, מבלי לחשוב יותר מידי, ואלו הדמויות שמלוות אותי עד היום. כנל גם לגבי ה״פופ־אפ״: זה היה נראה לי פתאום נורא כיף, פשוט התחלתי לשחק עם הדף וזה מה שיצא
יובל: נדמה לי שזה לא רק איור, יש פה הרי גם טקסט, מה שנקרא קופירייטינג – וביחד היכולת קודם כל לזהות מקרה או אמירה ואז למצוא את המילים הנכונות, או ליתר דיוק משחק המילים – והדימוי. את זוכרת מתי הבנת שזה כבר לא איזה משהו שלך ושיש לזה תהודה גדולה יותר? שאנשים מתחברים לזה?
גלי: לגמרי, הטקסט והאיור חייבים לתמוך ולהרים האחד את השני. הבנתי את יכולת ההשפעה שיכולה להיות לזה בקומיקסים שעשיתי על העצרות להשבת החטופים בימי שבת
View this post on Instagram
View this post on Instagram
View this post on Instagram
View this post on Instagram
View this post on Instagram
יובל: יכולה לתאר איזו דוגמה או שתיים?
גלי: אין לי בראש דוגמה ספציפית, כי לצערי היו כל כך הרבה כאלה, אבל הקפדתי מאד לעשות קומיקס שקורא להגיע לעצרת בכל שבת, והרבה מהקומיקסים האלו הגיעו למיליוני צפיות.
מאות אלפי לא מיליונים. לא צריך להגזים
יובל: חחח תגידי, איך זה עובד: את קמה, שותה את הקפה – ואז מה? איך מחליטה על מה לעבוד? איך את בוחר למה מכל הקטסטרופות להתייחס?
גלי: קודם כל מוציאה דף איי 4 פושטי לבן כזה שאין רגשות אשמה להרוס, ופשוט מתחילה לכתוב/לצייר/לשרבט כל אבל כלללללל מה שעולה, לא מפלטרת את עצמי ולא חושבת מה מי מו. תוך כדי משהו פשוט נבנה. לפעמים אני כן ניגשת לדף הריק הזה עם ידיעה מאד ברורה של מה אני רוצה לעשות, מה שהכי מפעיל אותי רגשית באותו הרגע
יובל: קרה שלא היו לך רעיונות? שאמרת אולי נוותר היום?
גלי: ברור, כל הזמן, אבל בגלל זה בדיוק אני מכריחה את עצמי בכל זאת לשרבט ולצייר, אני עושה כל יום, גם אם אני לא משתפת במדיה. זה באמת עוזר לי
יובל: תגידי, איזה תגובות את מקבלת? מה הכי ריגש אותך? הפתיע אותך?
גלי: רוב התגובות שאני מקבלת מפרגנות ומרימות. אני תמיד מתרגשת שכותבים לי הודעה בפרטי, זה עושה לי את היום. כל כך מעריכה אנשים שבוחרים לכתוב ולשלוח ולפרגן
יובל: בכל זאת משהו שהפתיע אותך?
גלי: אנשים שעושים קעקועים של הדמויות אולי
יובל: הו, זה באמת מפתיע. מה את מכינה לנו לפצ׳ה קוצ׳ה? או שזו גם הפתעה?
גלי: בגדול אם קראתם את הראיון אין מה להגיע, אתם יודעים כבר הכל
סתם. במידה ולא אשלשל את חיי מרוב לחץ ואחטוף רגלים קרות, יהיה אש. מתרגשת❤️
יובל: אני בטוח. שאלה אחרונה: בסוף בסוף, את אופטימית? יהיה פה טוב?
גלי: 27.10
הרבה קשור בזה👆🏻
יובל זה השלב שבו אני אומר שלא ענית על השאלה…
גלי: חחח אני ממש ממש ממש אבל ממש מקוה שכן
פצ׳ה קוצ׳ה 2026
היכל התרבות, תל אביב
12-13.10
