אחד במינו: הילה ברודי משיקה קולקציית בגדי ילדים

כשפגשתי את הילה ברודי לראשונה ב־2021, HAR היה מותג צעיר שנולד כמעט במקרה, בתקופת הקורונה. ברודי, רקדנית לשעבר ובוגרת שנקר שחזרה לישראל אחרי שמונה שנות עבודה בתעשיית האופנה בחו״ל, התחילה אז לעבוד עם מפות וסדינים ישנים שהיו שייכים לסבתה. מהם התפתחה שפה שלמה של בגדים חד־פעמיים, שנוצרו מטקסטילים קיימים ומעבודות יד ישנות, כשהחומר והסיפור שהם נושאים איתם מכתיבים לה את העיצוב.

כבר אז היא סיפרה שהיא מנסה לנצל כל פיסת טקסטיל עד תום. שארית שלא הופכת לבגד יכולה להפוך לכרית, לתיק או לפרט בבגד אחר. חמש שנים מאוחר יותר, דווקא אותן פיסות יפות שלא הספיקו לגזרה של מבוגרים מצאו יעד חדש – הן הפכו לקולקציית הילדים הראשונה של HAR.

כמו לא מעט דברים שקרו לברודי מאז שהקימה את המותג, גם כאן לא הייתה תוכנית מסודרת להתרחב לקטגוריה חדשה. היו בקשות של לקוחות, היו בדים שחיכו בסטודיו, ובעיקר היה הבן שלה, שנכנס יום אחד לסטודיו ושאל שאלה פשוטה: ״מה את מכינה בשבילי?״.

״שאלתי אותו מה הוא רוצה והוא אמר מכנסיים. הכנתי לו זוג, וברגע שיש גזרה – פתאום מתחילים לחשוב הלאה. אבל במובן מסוים זה היה שם עוד קודם. לקוחות שאלו אותי במשך הזמן אם יש משהו לבנות שלהן. לפעמים הייתה חולצה קטנה במיוחד שמישהי לקחה לבת שלה כשמלה. כל הזמן היו בקשות קטנות, עד שזה פשוט התחבר״.

אני באמת כמעט ולא זורקת טקסטיל. אולי פעם בכמה חודשים משהו מגיע לפח. הכול נכנס בסוף למשהו. לטלאי, לחלק אחר, לפריט חדש. אז פתאום כל החתיכות האלו – שלא היו פה ולא היו שם – קיבלו שימוש

יש כאן גם סוג של סגירת מעגל מבחינתך?

״לגמרי. פרויקט הגמר שלי בשנקר היה בתחום בגדי הילדים, וזו הייתה אחת העבודות שהכי נהניתי לעשות. אז יש בזה משהו שמחזיר אותי להתחלה, אבל ממקום אחר לגמרי״.

כשדיברנו ב־2021 אמרת לי שאת מנצלת את הטקסטיל עד תום, ושכמעט שום דבר לא נזרק. גם בקולקציית הילדים את עובדת ככה?

״כן. הצטברה אצלי בסטודיו ערימה של בדים יפים, אבל אלה היו חתיכות שלא היו מספיק גדולות בשביל לגזור מהן פריטים לנשים או לגברים. לבגדי ילדים הן היו בדיוק בגודל הנכון. אני באמת כמעט ולא זורקת טקסטיל. אולי פעם בכמה חודשים משהו מגיע לפח. הכול נכנס בסוף למשהו. לטלאי, לחלק אחר, לפריט חדש. אז פתאום כל החתיכות האלו – שלא היו פה ולא היו שם – קיבלו שימוש״.

זו גרסה מוקטנת של HAR למבוגרים?

״לא. אני עובדת באותה דרך ועם אותם חומרים, אבל הבד עדיין מכתיב מה הוא יכול להפוך להיות. חלק מהחומרים הם שאריות של פריטים אחרים וחלק הם טקסטילים קיימים שלא התאימו לגזרה גדולה. אני לא לוקחת בגד של מבוגרים ופשוט מקטינה אותו״.

מה כולל הדרופ הראשון?

״יש כרגע חולצות, מכנסיים ושמלות. הדרופ הראשון היה ממש ניסיון. רציתי לבדוק תגובות, לראות איך הדברים יושבים ולקבל פידבק. בחלק מהפריטים התחלתי בטווח מידות קטן, ובדרופ הבא אני כבר חושבת להרחיב״.

והבגדים מיועדים גם לבנים וגם לבנות?

״כן. חלק גדול מהפריטים הם יוניסקס. דווקא מהניסיון הראשון גיליתי משהו מעניין – יש הרבה ביקוש לבגדי בנים. לילדות יש המון אפשרויות, אבל אימהות לבנים, בעיקר כאלה שמחפשות משהו קצת אחר, יותר מיוחד או יותר קולי, אומרות שקשה להן למצוא. דווקא הן התלהבו ורצו עוד״.

אלה הן בעיקר הלקוחות שכבר מכירות את HAR?

״כן. כרגע אלה הן בעיקר הלקוחות הקיימות. הן כבר מכירות את הבדים ואת השפה שלי, ועכשיו הן רוצות את זה גם לילדים שלהן. במובן הזה זה באמת צמח מתוך הקהל שכבר נמצא סביב המותג״.

נדמה שבחמש השנים שעברו מאז שדיברנו לראשונה, upcycling הפך מתופעה יחסית שולית לשפה שרואים כמעט בכל מקום, כולל ברשתות הגדולות.

״נכון, ואני שמחה שזה קורה, כי בעיניי זה כיוון נכון. אבל יש הבדל בין לייצר את הנראות לבין לעבוד באמת עם החומרים האלה. כשמתקרבים לבד, נוגעים בו ומסתכלים על הפרטים, זה פשוט לא אותו הדבר. הבדים שאני עובדת איתם שרדו את מבחן הזמן, עברו חיים קודמים, ולכל אחד יש אופי משלו. אי אפשר באמת לשחזר את זה בייצור תעשייתי״.

ובכל זאת, היום יש גם לא מעט מעצבות צעירות שעובדות עם מפות, רקמות וטקסטילים קיימים.

״נכון, ויש בזה משהו משמח. כל אחת לוקחת את זה למקום שלה – בסוף יש טביעת יד של המעצבת. אצלי אין באמת אפשרות למצוא שני פריטים זהים. כל בד מגיע אליי אחרת, בגודל אחר, עם רקמה אחרת, סימנים אחרים, ולכן גם התוצאה היא one of a kind.

״מבחינתי קיימות היא פחות הצהרה ויותר שיטת עבודה. אני לא חושבת על זה כעל משהו שצריך להלביש על המותג. ככה אני עובדת: אני מסתכלת על חומר, על מה כבר קיים ועל איך אפשר להשתמש בו מחדש.

״אני גם מאמינה בחומרים טבעיים. אני לא נגד הרשתות הגדולות, גם אני קונה לפעמים ברשתות, אבל אני מסתכלת על התווית ובודקת ממה הבגד עשוי. כותנה, פשתן וחומרים טבעיים פשוט מרגישים אחרת על הגוף.

״אני עובדת בצורה אינטואיטיבית. תמיד הייתי ככה ותמיד ידעתי להקשיב לבטן. גם HAR נולד בצורה הזאת – תוך כדי הקורונה, כשהייתי בלי עבודה, והחומרים שהיו סביבי היו המפות והסדינים. גם בגדי הילדים התפתחו בצורה דומה: החומרים הקיימים, הבקשות והבן שלי ששאל מה אני מכינה לו. פתאום הכול התחבר״.

מהם טווחי המחירים של בגדי הילדים?

״290 עד 390 שקלים, כשהשמלות נמצאות בחלק העליון של הטווח. אפשר למצוא אותם אצלי בסטודיו, בפופ־אפים ובנקודות המכירה שבהן נמכרים הפריטים שלי. בקרוב יהיה גם עמוד ייעודי לילדים. הדרופ הראשון היה קטן בכוונה, כדי להתרשם מהתגובות, והבנתי שאני רוצה להמשיך. עכשיו אני עובדת על דרופ נוסף״.