כל מה שחשוב ויפה
הילה ברודי. צילומים: מ״ל
הילה ברודי. צילומים: מ״ל

הילה ברודי: ההר שנולד מארונות הסדינים של סבתא

השיבה הביתה ואחריה הקורונה הניעו את מעצבת האופנה הילה ברודי לכיוון סנטימנטלי. במותג שיסדה HAR היא יוצרת פריטים בעבודת יד, מבדים שיש להם עבר וסיפור

עוד בשנותיה כרקדנית, הילה ברודי נמשכה לחדרי ההלבשה לא פחות מלאור הזרקורים. ברודי גדלה בבית ירושלמי, וכרקדנית מקצועית רקדה בלהקת הבלט הישראלי. ״בגדי הריקוד הילכו עלי קסם״ היא אומרת, והיא מיששה, נגעה ושאלה ״עד שאחת המלבישות של הלהקה המליצה לי ללמוד עיצוב אופנה.

״להיות רקדנית זו דרך חיים, 24 שעות 7 ימים בשבוע. בעיצוב אופנה זה שונה לחלוטין. במחול הרקדן עצמו הוא היצירה ואילו בעיצוב אופנה, יש תוצר ליצירה. כשמעצבים בגד, מקבלים ביקורת על הבגד, בריקוד הביקורת היא על הרקדן. פתאום הכל התהפך לי, ואולי זה בעצם הקל עלי״ היא מחייכת.

HAR. צילומים: דפי הגאי

HAR. צילומים: דפי הגאי

״כילדה שלחו אותי להמון חוגים (ביניהם גם תפירה). ציור לא היה הצד חזק שלי, אבל אני מאוד קראפטית. אני יכולה לשבת שעות וליצור בידיים ורציתי ללמוד משהו שיהיה קשור ליצירה בידיים. כשעלה הרעיון של עיצוב אופנה, הכנתי תיק עבודות והתקבלתי לשנקר. חשבתי שאנסה לעשות הפסקה של שנה במחול – פרק זמן שאחריו עוד אפשר לחזור לכושר הגופני הנדרש בריקוד. אבל היה וואו, מדויק. לא הסתכלתי לאחור. זו היתה אחת התקופות היפות בחיי״.

כשסיימה את לימודיה בשנקר בשנת 2011 קראה לקולקציה שלה ״גוף נעטף״, ושילבה בתצוגה רקדנית לבושה בבגד עשוי בעבודת יד. עם סיום הלימודים היה לה ברור שתרצה לעבוד בחו״ל, אחרי שכבר בזמן הלימודים יצאה להשתלמויות בחו״ל. ״עבדתי במותגי אופנה כמו H&M, טומי היפלגר, Tiger of Sweden ועוד. המעבר בין החברות והמדינות השונות העניק לי חשיפה לעיצוב ויצירה של תרבויות שונות ורעיונות מגוונים״.

ומה החזיר אותך לארץ?

״אחרי שמונה שנים שבהן גרתי ועבדתי בחו״ל החלטתי לחזור לישראל; לחזור הביתה ולמשפחה. עם כל הטוב שבזה, מי שלא חווה את החיים בחו״ל לא מבין את הרצון והצורך שלנו לחיות כאן, בבית שלנו. חזרתי ב־2018, כשנה לפני הקורונה. עבדתי תקופה קצרה בקסטרו, אבל לא הפסיק לבעבע בי הרצון לעסוק בטקסטיל כחומר״.

את ההזדמנות סיפקה לה דווקא הקורונה. ״היה לא פשוט, אבל ככה כנראה נולד HAR – מותג שמתמחה בייצור פריטי לבוש ייחודים שנוצרו בעבודת יד, תוך שימוש חוזר בטקסטיל מקורי, שנבחר בקפידה. שילוב של חומרים מקוריים ואותנטיים, עם פרשנות שמעניקה לפריט חיים חדשים״.

בתחילת הקורונה, כשכולם עשו סדר בארונות, אמא שלי רצתה לזרוק מפות וסדינים שהיו של סבתא שלי. גיליתי שקשה לי לזרוק, כי לכל סדין ומפה היה עבורי סיפור מיוחד. החלטתי לקחת את הכל אלי וליצור מזה משהו חדש

איך זה קרה?

״בתחילת הקורונה, כשכולם עשו סדר בארונות, אמא שלי רצתה לזרוק הרבה מפות וסדינים שהיו של סבתא שלי. גיליתי שקשה לי לזרוק, כי לכל סדין ומפה היה עבורי סיפור מיוחד. החלטתי לקחת את הכל אלי וליצור מזה משהו חדש שישמר את הזיכרונות שמאחורי חומר הגלם האותנטי הזה.

״השילוב בין חדש לישן יוצר משמעות חדשה וייחודית לבגד, מעבר להיותו פריט לבוש. וככה זה התחיל. בהתאם לחומר שמונח לפני, אני יוצרת את הדגם. אני מתחשבת לפני הכל בעבודת היד שמצויה על המפה או על הסדין שממנו אני יוצרת״.

צילום: דפי הגאי

צילום: דפי הגאי

״אני מאוד מעריכה עבודה ידנית של אמנים ויוצרים. בעבר זו הייתה הדרך היחידה לייצר בגדים. עבודה ידנית הפכה כיום לכישור יקר ערך ומצער אותי שאנחנו הולכים ומאבדים את הכישורים הידניים שמבטאים את הרוח והמקור של היצירה. מהמקום הזה ובשונה מייצור תעשייתי, החלטתי שאני גוזרת כל פריט ופריט בעצמי, מתאימה את הגזרה לבד המקורי. הבד מכתיב לי את העיצוב, ומאפשר לי ליצור משהו חדש יחד עם שימור רוח וסיפור המקור״.

הבד הוא מקור ההשראה שלך?

״כן. אני תמיד מתחילה מהבד. בשבילי ההשראה תמיד תתחיל בטקסטיל ובמגע של הבד על העור ולכן אני משתדלת שמרבית הבדים שאני בוחרת יהיו מסיבים טבעיים כמו כותנה, פשתן, משי וצמר. אלה לא רק חומרים שמרגישים טוב על הגוף הם גם מבטאים עבורי את החיבור למקורות ולטבע, שהוא חלק גדול מהאישיות שלי. וזה המקום שממנו נוצר המותג HAR וגם השם שלו״.

לא תהיה קולקציה במובן המקובל. יהיו כל הזמן פריטים חדשים שיעוצבו בהתאם לחומר הגלם שיגיע אלי. אחרי שעבדתי שנים בתעשיית האופנה, עם המרוץ אחרי הקולקציה הבאה, הבנתי שיש בזה משהו לא הגיוני. הפריטים שלי הם רב־עונתיים, הם נצחיים

לא כל הטקסטיל מגיע מבית סבתא, יש לך עוד מקורות?

״עד כמה שזה מפתיע, אנשים שומעים ומעבירים אליי. בנוסף, יש שוקי פשפשים שיש בהם אין סוף של פרטי טקסטיל ישנים. זה מאד מרגש. אנשים מספרים את הסיפור של הבדים שהביאו אלי וזה מעורר בהם אמוציות וזיכרונות אינסופיים. בדי הווינטג׳ צוברים עם השנים אופי וסיפור. העבודה שלי מאפשרת להמשיך אותם.

״לפעמים אני פורשת בד וקשה לי לגזור. אני חוששת שאני הורסת, אז אני חייבת לתת לזה זמן כדי לראות לאן אני לוקחת את הפריט. יש מצבים שכדי לשמר כמו שצריך, אני מוסיפה פיסות בד. עכשיו אני גם מתנסה עם תוספות קטנות של רקמה שלי.

״מעבר למפות, אני גם יוצרת משמיכות ישנות, כיסויי מיטה, ובדי ריפוד. היצירה שלי ירוקה לחלוטין. אני מנצלת את הטקסטיל עד תום: אם נשארות שאריות מבד ריפוד, אני תופרת כריות, אם נשאר מהכריות בד אני תופרת תיקים. אין בזבוז של חומר״.

צילום: מנחם גריבסקי

birds

תהיה קולקציה?

״לא תהיה קולקציה במובן המקובל. יהיו כל הזמן פריטים חדשים שיעוצבו בהתאם לחומר הגלם שיגיע אלי. אחרי שעבדתי שנים בתעשיית האופנה, עם המרוץ אחרי הקולקציה הבאה, הבנתי שיש בזה משהו לא הגיוני. הפריטים שלי הם רב־עונתיים, הם נצחיים. עונה אחת אפשר לשלב אותם עם ג׳ינס ולעיתים ללבוש אותם כבגדי ערב. עכשיו לדוגמה התחלתי ליצור בשחזור של בדי ג׳ינס שונים, שאותם אני מפרקת ויוצרת מהם משהו חדש לחלוטין״.

מי הלקוחה שלך?

״היא בעלת טעם ייחודי, ללא טווח גילאים. גם אני וגם אמא שלי יכולות ללבוש את הבגדים שלי –הסגנון הוא העניין״.

ואם מחר תגיע כלה שאמא שלה תביא מפה היסטורית של המשפחה?

״ברור שאגיד כן! הסיפור שמלווה לטקסטיל ממנו אני יוצרת הוא מרכיב את התהליך״.

בואי נדבר על המחיר.

״זה לא יכול להיות מאד זול, כי יש פה הרבה עבודת יד, ואסור לשכוח שכל פריט one of a kind. אלו בגדים שהם על גבול האמנות. המחירים נעים בין 1,200 ₪ ל־1,800 ₪ לחולצות לדוגמה״.

איך מתפתחים מכאן?

״החזון שלי הוא להקים חלל רב־תכליתי, שאפשר יהיה לרכוש בו בגדים, כלים לבית, טקסטיל, רהיטים ועוד – אבל הפריטים יהיו יחודיים ומבוססים על יצירות בעבודת יד ושימוש בחומרים טבעיים וידידותיים לסביבה (upcycling). אני לא רוצה לקרוא לזה ׳חנות׳. אני יותר מדמיינת את המקום כחלל גדול ומזמין שיהווה מקום מפגש בין אנשים לאומנות ובין אנשים לאנשים. שישמש גם להרצאות ופעילויות אחרות.

״כבר עכשיו, בנוסף לפרטי הטקסטיל, אני יוצרת ומוכרת חפצי קרמיקה, בשיתוף פעולה עם חברה אומנית בשם אלכסנדרה צוקרמן. את הצלחות אנחנו מייצרות בחברון, צוקרמן מציירת וצובעת את הפריטים בכחול לבן וכך נוצרה מיני־קולקציה. אני חושבת שאף פעם לא אייצר כמות גדולה משום דבר. אלו יהיו או קולקציית קפסולה, או עיצוב אחד ויחיד – בהתאם לחומר״.

מה עם חו״ל?

״בעולם הגלובלי של היום, שיווק בחו״ל חסר משמעות. אפשר למצוא אותי באינסטגרם מכל מקום בעולם. אני רוצה לגור כאן. אני רוצה לייצר מהחומרים שמצויים סביבי. יש משהו יפה בחומרים הישראלים, שעובד בעולם. כשאני עומדת על יד שולחן הגזירה שלי וגוזרת אני הכי מתרגשת בעולם. נכון לעכשיו זה בדיוק מה שאני רוצה לעשות״.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

3 תגובות על הכתבה

  1. שי לי

    מקסים ביותר!!!

  2. רועי

    מהמם ❤️

  3. GreenGayle

    Great to see you Hila and read about you
    lovely work
    Gayle xx

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden