איננו עוסקים בפוליטיקה

[הפוסט הבא כבר יהיה על עיצוב, מבטיח]

לפעמים, יש את הפוסטים האלו, שפשוט נכתבים מאליהם. זה בדרך כלל קורא לי כשאני כועס או מתעצבן, וזה מה שקרה גם ביום שבת האחרון, כשנתקלתי בפרסומת המזעזעת של סלקום. רבע שעה אחר כך כבר היה פוסט, יש לי בחילה.

פרסמתי את הפוסט ויצאתי לחברים. שום דבר לא הכין אותי לפופולריות שלו. יומיים אחרי ויש שם כבר למעלה מ-70 תגובות, דבר שמעולם לא קרה פה, והן ממשיכות להגיע, אין לי מושג מאיפה. בקצב הזה הוא יהפוך לפוסט הכי פופולרי שלי.

אין לי מושג למה דווקא זה. למה דווקא סלקום והחומה מעוררים כל כך הרבה אמוציות, מה יש בפרסומת הזו שגרם לכל כך הרבה אנשים להגיב פה, וגם במקומות אחרים. זה לא ברור מאליו, ואין לי תשובה לכך. יש כל כך הרבה אטימות בעולם הזה, מה הקפיץ דוקא פה לאנשים את הפיוזים.

אני מנסה לשאוב מזה קצת אופטימיות, כמו גם התגובה של בית המשפט העליון לפרשת דריסת הקופאית, ואומר לעצמי, אולי יש תקווה למקום הזה.

אבל אז אני קורא את התגובה המגוכחת, הצינית ומסמאת העיניים של סלקום:

“איננו עוסקים בפוליטיקה, אנחנו חברת תקשורת המאפשרת חיבור בין אנשים. מטרת הקמפיין הייתה להעביר את המסר שכאשר בני אדם ללא קשר של דת, גזע ומין רוצים לתקשר, הם יכולים לעשות בכל מצב. קיבלנו פניות חיוביות רבות ואוהדות על הפרסומת. אין בקמפיין כוונה צינית פוגענית או נקיטת עמדה כלשהי”.

אם טענתי בפוסט הקודם שהפרסומת היא טקסט מכונן, באה התגובה ועוקפת אותה בסיבוב. כבר לא צריך את הפרסומת, מספיקה התגובה. אנחנו? אנחנו בכלל לא מפה? זו בעצם פרסומת משבדיה.

חייב לכתוב את זה עוד פעם כדי להאמין:

איננו עוסקים בפוליטיקה (כן, בטח)
כאשר בני אדם רוצים לתקשר, הם יכולים לעשות בכל מצב (חוץ מזה שזה לא בעברית, אחד המופרכים שיש)
אין בקמפיין נקיטת עמדה כלשהי (זה הכי גרוע, אנחנו מהאו”ם)

אם זה לא היה עצוב כל כך זה אולי היה יכול להיות מציק.

עכשיו כולם ביחד: סבבה אגוזים, סבבה פיסטוקים, קרחנה בוטנים, תזמין ת’חברים, היום יהיה שמח, הזמן להיות אורח, והכל יופי טופי אחלה בחלה.