כל מה שחשוב ויפה

לילך שטיאט: אנחנו נמצאים במרכזו של רגע מכונן

בתחילת החודש שעבר התקיים בלינץ שבאוסטריה הפסטיבל הבינלאומי החשוב ביותר כיום שעוסק בקשר שבין אמנות, עיצוב, מדע, טכנולוגיה וחברה – פסטיבל ארס אלקטרוניקה. מדי שנה מתקיימת בפסטיבל תערוכת ארס־קמפוס שבה מציגות אוניברסיטאות מובילות בעולם. השנה, לראשונה בתולדות הפסטיבל, הציגו במסגרת זו כמה מוסדות אקדמאיים ממדינה אחת – ישראל – ולא רק מוסד אחד. שיתוף הפעולה התוך־ישראלי שנוצר – ארס קמפוס ישראל – הוא ייחודי, והוא כלל כ-40 פרויקטים (שנבחרו מתוך למעלה מ-300 מועמדויות) ובו השתתפו מרצים וסטודנטים מעשרה מוסדות: המכון הטכנולוגי חולון, המרכז הבינתחומי הרצליה, בצלאל, המדרשה לאמנות, שנקר, ויצו חיפה, המכללה למנהל, מכללת הדסה, מוסררה וסמינר הקיבוצים.

לקראת התערוכה פרסמתי בהארץ ראיון עם שלושה מהמארגנים של המשלחת הישראלית: ד"ר אורן צוקרמן, היועץ הקריאייטיבי של המשלחת; מי שיזמה את המהלך ומוגדרת כאחראית על הניהול האמנותי של המשלחת הישראלית, האדריכלית לילך שטיאט; וד"ר יעל אילת ון־אסן, שאצרה את התערוכה המרכזית של המשלחת ללינץ – "IL(L) Machine" (יחד אתם עבדו גם ד"ר סייפן בורגיני, עוזרת אוצרת ויועצת מדעית, ואיל וקסלר, המפיק האמנותי). עיקר הראיון ההוא היה לשמוע על מה שמתוכנן ולהבין קצת יותר למה הם מתכוונים בשם המכונה החולה שסיקן אותי מאד. חודש לאחר מכן, חשבתי שיהיה מעניין לשמוע איך היה ושמחתי שלילך הסכימה לשתף אותנו בחוויות ובמסקנות.

yuvalsaar:

נו… אז איך היה???

לילך:

היה מופלא וקסום ומרגש ומוצלח ויצירתי ומעניין. יש לי המון מילים שמופיעות בו זמנית ולא מצליחות להכיל את החוויה במלואה.

yuvalsaar:

תזרקי ככה מהראש משהו אחד, לפני שנדבר על הכל

לילך:

להיות בארס עם חבורה של 60 ומשהו יוצרים מוכשרים מהארץ ולעשות פרויקט יחד במקום כל כך עשיר ביצירתיות בינלאומית היא חוויה אחת.

yuvalsaar:

כולם באמת נסעו?

לילך:

כולם הגיעו מלבד שניים שלא הצליחו, והמפגש הקולקטיבי הזה היה מסוג החוויות שלא ציפינו להן. משבוע לפני הפסטיבל ועד היום האחרון בלילה הופיעו כולם והתהוותה קהילה, שקיימת ופועלת יחד.

yuvalsaar:

אז בואי נתחיל בתערוכה. כמה מבקרים היו, מה היו התגובות, מה למדת מהחוויה הזו

postars2

לילך:

התערוכה הייתה חלק ממכלול של הפסטיבל ומיקומה המרכזי הוביל אליה אלפי מבקרים (הם מעמידים חברה בכניסה לכל בניין עם המכשיר שסופר מבקרים כך שהיו למעלה מ3,000 או יותר). האירוע תוכנן כתערוכה דינאמית שכללה כל יום שני מופעים וסדנאות בחלל המרכזי.

נתחיל עם הסופרלטיבים של הארסים, שלא רגילים לתערוכות מסוג כזה. הם הגדירו את התערוכה כהצלחה אדירה, חזרו וביקרו ושלחו משלחות. בדרך כלל התערוכות האקדמיות מציגות אקדמיה אחת ותהליכים מעניינים של סטודנטים אך הפעם המכלול המדהים שהתקבץ בבניין כלל מגוון עשיר של פרויקטים של מרצים, אמנים וסטודנטים. התערוכה הכילה כל כך הרבה גישות שונות לחיבור בין אמנות, עיצוב וטכנולוגיה, שחווית המבקר הייתה אדירה. אני חושבת שהתמות שחולצו מהפרויקטים ומהחיבורים ביניהם היו ערך מוסף משמעותי לכלל העבודות.

בכניסה לבניין עיצבנו "סלון", מעין מרחב שיתופי שהיו בו ספות ושולחנות עבודה, ואפילו שטיח טפט של קוצים… שחוברו לסדנאות. תערוכה מסוג זה איפשרה הרבה מקום לאינטראקציה של קהל וזו חווית מבקר די חדשה שם בארס. הם מציגים פרוייקטים מופלאים בכל רחבי העיר אך החיבור של תערוכה עם עבודות איכותיות ומפגש אנושי יצירתי פתח מקום חשוב לשיחות על הנעשה, מחשבות על שיתופי פעולה עתידיים ומרחב להחליף ידע. ככלל היה משהו מאוד נדיב בתערוכה הזו מבחינת השיתוף האנושי והיצירתי.

yuvalsaar:

מי היה הקהל?

לילך:

ראשית מגיעים הרבה מאד אמנים מכל העולם, מאסיה, מאירופה ומארצות הברית. מלבד זאת יש קהל אקדמי שמגיע לכנס, הרבה מאוד סטודנטים למקצועות האמנות / טכנולוגיה ועוברי אורח. ואמהות עם ילדים מאוד בלונדיניים.

yuvalsaar:

הו, הבלונדינים האלו… בכל אופן, אני מניח שלא סתם עמדתם שם בצד אלא גם דיברתם עם המבקרים. מעבר לתגובות האוהדות, איזה סוג של שיח נוצר שם?

לילך:

החוויה שם היא כל דבר מלבד עמידה במקום. במהלך חמישה ימים אתה במצב של חוסר שקט תמידי מהבוקר המוקדם: לרוץ לשמוע הרצאה, להספיק מיצג חד פעמי או לשמוע קונצרט, ועד לביקור בתערוכות מקבילות ובאירועים הנמשכים ללילה. יש תחושת אי הספק איומה. בכל מקרה לשאלתך, מצאנו את עצמנו מסיירים שוב ושוב בתערוכה עם שלל מבקרים ומפגישים אמנים ישראלים עם אחרים. כל האמנים התגייסו באופן מוחלט להיות נציגים של התערוכה וכך לכולם היה תפקיד מאוד משמעותי בשיחות שהתהוו. מארגני ארס מאוד הסתקרנו מהיכולות הקונספטואליות המורכבות שעלו בתערוכה ובפרויקטים עצמם. המפגש העלה כמובן שאלות על מקום מוצאנו ועל המשמעויות שיש לחיבור של אמנות עם הטכנולוגיה להוות כלי לשינוי או לביטוי. קבוצת אנרכיסטים מעניינת שהציגה בערב הפתיחה מצאה הרבה עניין בתערוכה, כמציגה מנעד רחב של התייחסויות גלובליות דווקא דרך שאלות מקומיות. אני חושבת שבכל המפגשים התחושה הגדולה ביותר שעלתה מהמבקרים היתה של הפתעה גדולה על מה שקורה פה, במה עוסקים אמנים וסטודנטים, ורמת המורכבות הקונספטואלית שאנו מחדדים בכל פרויקט.

yuvalsaar:

וואלה, נחמד לשמוע (גם אם לא מפתיע למי שקצת יודע מה קורה פה). תגידי, אחרי הכל, יש לך תשובה אחרת לשם התערוכה, המכונה החולה?… או לא אחרת, אלא יותר מגובשת, או עם זווית אחרת?

לילך:

אוי השם הזה….

yuvalsaar:

אוי אינדיד, למרות שאני כאמור מאד מחבב אותו

postars3

לילך:

האמת שבאנגלית השם יותר אופטימי, "ה" הידיעה בעברית גורמת לו לקבל משמעות אישית מדיי. אני חושבת שבנקודת מבט בינלאומית ובהקשר למה שראיתי בתערוכות השונות בארס השם מאוד מדויק. היו מספר הצעות ופרוייקטי מחקר שהוצגו שם, ששוב, ממחישים עד כמה אנחנו נמצאים במרכזו של רגע מכונן, מאוד לא ברור, אך עם עתיד המצביע על שינוי משמעותי. זו תחושה של לעמוד במפתן, אולי נכון יותר על קצהו של צוק, כשאין לנו מושג לאן הדברים הולכים: האם נדאה קדימה או ננסוק למקום לא מוכר? אין ספק שזה רגע שבו יש השערות מרתקות ומבהילות כאחד. מכונה חולה מצביעה על מערכת היחסים המאוד לא טבעית שמתקיימת היום.

דרך אגב, היה פרויקט אחד שהסביר באופן מאוד לא דידקטי את המשמעות הזו. הייתי בהופעה שבה אמן, רקדן, כוריאוגרף ומהנדס (הכל באיש אחד) הופיע עם רובוט תעשייתי הופעה מטורפת. הוא והמכונה פיתחו קשר של מחוות גוף ושל תנועה שמהר מאוד כבר לא היה ברור מי רוקד טוב יותר ומי מוביל. מחול אינטימי של מערכת יחסים עדינה ותלותית בין בוכנות מתוכנתות לרקדן.

YouTube Preview Image

yuvalsaar:

זה בדיוק מה שרציתי לשאול, איזה עוד פרויקטים את זוכרת משאר הפסטיבל ובא לך לספר לנו עליו. אולי תבחרי ככה עוד אחד, בקצרה

לילך:

אוי שוב… כמה קשה לבחור. העבודות באמת מדהימות ורובן מתועד כך שאפשר לראות הרבה מהמוצג גם מפה. על היפות מביניהן קשה לספר ואולי אבחר דווקא באחת הזויה במיוחד. יש אמן יפני, הירושי אישיגורו, שכל שנה מופיע בארס עם שיעתוק של עצמו בגודל טבעי. הוא בנה רובוט של אישתו, ביתו ושל עצמו שאיתו הוא מופיע להרבה כנסים (יושב לצידו ומהנהן). הוא בנה לפני שנה עבור אמן רקוגו (סיפור קומי יפני מסורתי) אנדרויד בגודל טבעי. האמן המזדקן והחשוב הוקלט, נסרק, פוסל ונחקר על ידי בנו והאמן לכדי רפליקה רובוטית בגודל טבעי, צעירה בכארבעים שנה מהמקור. כך תשמר המסורת והאיש.

yuvalsaar:

באמת נשמע הזוי במיוחד… אז מה עכשיו? ואיך ממשיכים את זה הלאה? התערוכה תוצג גם בישראל? ומה יהיה בשנה הבאה בפסטיבל? הרבה שאלות!

לילך:

בקצרה, התערוכה תוצג בארץ במתכונת דומה, עדיין לא הוחלט איפה זה יקרה, אך תהיה תערוכה פה. כמו כן יש ממש בקרוב ערב עיון שגוגל מארחים אותנו, שבו נשוחח על מה שהוצג, אמנים ידברו ונציגי מעבדות אקדמיות ידברו על מה שקורה באקדמיות ועל שיתופי פעולה. התערוכה אפשרה חשיפה מצויינת לכולם גם בזירה הבינלאומית, חלק מהאמנים כבר הוזמנו לתערוכות נוספות בחו"ל, חלק בקשרים ובתכנונים עתידיים. בתקווה, ומבחינת העתיד, אינשאללה, שזו תהא התחלה של מסורת שבה כל שנה נעשה שיתוף אקדמי המפגיש אמנות, עיצוב, טכנולוגיה ויוצרים. יש הרבה עניין וקהילה באמת ענפה של עשיה בארץ.

yuvalsaar:

אמן, אינשאללה ועוד כמה מילים דומות. שיתוף הפעולה הזה כל כך מתבקש, באמת כל הכבוד שהצלחתם להרים אותו. באמת! עוד משהו חשוב שלא אמרנו?

לילך:

תודה גדולה לך, המרחב הוירטואלי הזה שיצרת מהנה ביותר.

yuvalsaar:

אה, בכיף. ותעדכנו שתהיה תערוכה וערב עיון וכל שאר הפעילויות!

לילך:

ברור – פתוחים לכל שיתוף פעולה.

yuvalsaar:

מעולה

לילך:

ובשנה הבאה נפגשים שם על בירה בדנובה

yuvalsaar:

בלי נדר…

postars4

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden